ישראל פולס

נתניהו נרתם להצלחת הפיוס הפלסטיני

p
המחבר
בקצרה
ישראל טרם החליטה אם הפיוס הפלסטיני טוב או רע לאינטרס האסטרטגי הלאומי שלה, אבל בשבועות האחרונים היא מעורבת באופן עמוק וסמוי במגעים בין חמאס לפת"ח – אחרי שנתניהו הבין את חשיבותם לבעלות בריתו המרכזיות באזור, ארה"ב ומצרים.

גלי ההדף של הפיגוע המפלצתי של דאע"ש, שטבח במתפללים בצפון סיני ביום שישי [24 בנובמבר], לא הוגבלו רק למצרים ולחצי האי סיני. הפיגוע הפך לשיחת היום גם בישראל, ובעיקר במערכת הביטחון הישראלית; זו עוקבת אחר הנעשה במצרים בכל האמצעים האפשריים ומעורבת לפי פרסומים זרים עד צוואר בלחימה ב"מחוז סיני" של דאע"ש בחצי האי, שמצליח להוציא את נשיא מצרים עבדל פתאח א-סיסי משיווי משקלו.

גם הצמרת המדינית בישראל מודאגים מההתדרדרות במצרים, שעלולה להשליך באופן ישיר על היציבות בחזית הדרומית כולה. יכולותיה של ישראל באיסוף מודיעין כבר סייעו, על פי פרסומים זרים, לצבא המצרי הנלחם במעוזי הטרור בסיני למנוע פיגועים גדולים. הפעם, כנראה, קצרה ידה של ישראל ושל הצבא והמודיעין המצריים.

עניין נוסף בו מושקעת ישראל עד למעלה מראשה הוא הפיוס ההיסטורי בין הפלגים הפלסטינים שהוכרז לאחרונה, ובניגוד להערכות המוקדמות מתקדם על פי התכניות (אם כי רחוק עדיין מלהיות מוכרז כהצלחה). כלפי חוץ, קיבלה ישראל את הפיוס בין תנועת הפת"ח של אבו מאזן השולטת בגדה המערבית לחמאס השולט בעזה בעוינות ספקנית. ישראל הודיעה מיד שלא תקיים משא ומתן כלשהו עם ממשלה פלסטינית כלשהי "הנשענת על חמאס", ובכך ארגנה לעצמה אליבי מדיני לבלימת כל ניסיון לחידוש המשא ומתן המדיני.

יחד עם זאת, מאחורי הקלעים, הודיעה ישראל למצרים ולאמריקאים כי "תבחן את היוזמה על פי הביצועים וההתפתחויות בשטח". התרגום להודעה הזו פשוט: ישראל עוקבת בעניין אחר המתרחש ותקבל החלטות בכפוף למציאות בשטח. שום דבר לא נפסל מראש, כולל הפיוס עצמו. ישראל הפנתה כתף קרה מצד אחד, אבל פתחה עין סקרנית ומסלול אחורי-צדדי מצד שני.

בשבועות האחרונים נודע לאל-מוניטור, שהמדיניות הרשמית הישראלית מנותקת לחלוטי ממה שמתרחש באותם ערוצים אחוריים בין הצדדים, בהם ישראל למעשה מעורבת במהלכי הפיוס בצורה העמוקה והאינטנסיבית ביותר. היא אמנם לא יזמה את הפיוס, אבל היא נרתמה לפעול להצלחתו כמעט מרגע שבא לעולם. הפעולה הישראלית באה, כנראה, לאחר מאמצי שכנוע ולחץ אינטנסיביים שהופעלו עליה משתי בירות עיקריות: וושינגטון וקהיר. אלה שתי הבירות הידידותיות ביותר לממשלת ישראל בכלל ולבנימין נתניהו בפרט בשנה האחרונה [2017].

עם הנשיא דונלד טראמפ מנסה נתניהו לייצר ציר אינטימי של אמון ושיתוף פעולה אסטרטגיים. במקרה של טראמפ, לא מדובר במשימה קלה. הנשיא האמריקאי ממשיך להיות חידה בישראל, ואין בעולם גוף מודיעיני או גורם הערכה כלשהו שיודע להעריך מראש את שיקוליו ופעולותיו. כשנתניהו הבין שהאמריקאים מושקעים בפיוס הפלסטיני ומעורבים בו ברמה אסטרטגית, הבין שישראל לא תוכל לצאת נגדו ופעל בהתאם.

גם עם הנשיא המצרי א-סיסי מחזיק נתניהו מערכת יחסים חמה, שלא לומר אינטימית. על פי גורמים המעורבים במגעים, מערכת היחסים של הנשיא המצרי וראש הממשלה הישראלי היא חסרת תקדים בכל הקשור ליחסי ישראל-מצרים מאז נחתם השלום בין שתי המדינות לפני כמעט 40 שנה. גם במקרה הזה, נתניהו הבין שישראל לא תוכל לטרפד את ציפור נפשו של סיסי, את המהלך האסטרטגי הגדול שאמור לייצר עבורו שקט יחסי בחזית הצפונית – לנתק את חמאס ממחוז סיני של דאע"ש ולאפשר לו (לסיסי) להשתלט על חצי האי סיני בשקט, בלי לדאוג למתרחש ברצועה.

בשבועות האחרונים, מאז הוכרז הפיוס, הייתה ישראל מעורבת באופן עמוק בשלבים השונים של ההתקדמות בשטח ושיחקה תפקיד סמוי במגעים השונים שהתקיימו בין חמאס לפת"ח, בתיווך מצרים ומדינות נוספות. על פי דיפלומטים מערביים הפעילים בזירה המצרית-ישראלית, נציגים בכירים ביותר של המוסד, השב"כ, אמ"ן, צה"ל, מתאם הפעולות בשטחים והאגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, מבקרים בשבועות האחרונים במצרים בתדירות חסרת תקדים. לצורך כך נעשה שימוש במטוסים פרטיים ששורפים את המרחק הקצר בין תל אביב לקהיר על בסיס יומי כמעט. המגעים מתקיימים מול שר המודיעין המצרי וראשי המודיעין השונים במצרים, בידיעתו ופיקוחו של הנשיא סיסי בכבודו ובעצמו. ישראל הייתה מעורבת בתהליך העברת מעברי הגבול מידי חמאס לידיו של אבו מאזן, ומקיימת מגעים אינטנסיביים גם עם הצד הפת"חי של המשוואה, בכל הקשור לניהול המעברים, סידורי הביטחון, רשימות האישים השונים האמורים לחצות את הגבול וכו'.

ישראל עצמה טרם החליטה אם הפיוס הפלסטיני טוב או רע לאינטרס האסטרטגי הלאומי לטווח ארוך. דיונים בנושא הזה ממשיכים להתקיים כל הזמן בקבינט הישראלי, במטה לביטחון לאומי ובארגוני המודיעין השונים. לא כולם במערכת הביטחון סבורים שהפיוס הפלסטיני רע לישראל. נהפוך הוא, בשבועות האחרונים מתגברים קולותיהם של אלה שסבורים שחזרתה של הרשות הפלסטינית לרצועת עזה והעברת השליטה במעברים לידיה, הם נכס אסטרטגי שאמור לייצב את המערכת ולהקטין את הסיכויים להתדרדרות מהירה לעימות צבאי, מהסוג שאירע ב-2014.

כל זה קורה במקביל להמשך המאמץ האמריקאי להשלים את המהלך המדיני שאמור להתניע מחדש את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. ככל הידוע, אין עדיין נוסחה שתאפשר לישראל לקיים מגעים עם הפלסטינים למרות שיתוף פת"ח בשלטון (בעזה). גם "הדיל האולטימטיבי" עצמו, עליו דיבר הנשיא טראמפ מהיום שנבחר, אינו אמור להיות הסכם שלום היסטורי והסדר קבע בין ישראל לפלסטינים, אלא יותר התנעה חגיגית וקביעת עקרונות לפתיחה וניהול משא ומתן מחודש בין הצדדים.

נתניהו מושקע גם במהלך הזה וכפי שכבר פורסם כאן במאמר קודם, אינו מתכוון לענות לאמריקאים בסירוב, אם וכאשר יקבל הצעה שאי אפשר לסרב לה. יכול להיות שגם זו אחת הסיבות שגורמות לראש הממשלה לשחק תפקיד חיובי בפיוס, החשוב כל כך לשני בעלי הברית המרכזיים שלו באזור. נתניהו מיצה את המשבצת הימנית-קיצונית בה בילה בשנתיים וחצי האחרונות. כל הסימנים מורים על כך שעם הבשלת החקירות הפליליות נגדו, בכוונתו לשבור למרכז ולנסות להפוך ל"עושה שלום" במקום מחרחר מלחמה, בתקווה שהדבר יועיל למאמצי הישרדותו הפוליטית.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept