ישראל פולס

התפטרותו של ליברמן היא הזדמנות לשינוי בעזה

p
המחבר
בקצרה
השילוב של הפסקת אש מול חמאס והסתלקותו של ליברמן מייצרים הזדמנות לשינוי במדיניות הישראלית ביחס לעזה. אם נתניהו יסכים גם לפתוח בדיון רציני על הסדר קבע בשטחים, יהיה עליו לשלוח את בנט ושקד בדרכו של שר הביטחון המתפטר.

קשה עד בלתי אפשרי לאתר את הנזק שהתפטרותו של שר הביטחון אביגדור ליברמן הסבה לכושר ההרתעה או ההתקפה הישראלי. ה"תרומה" האחרונה שלו לביטחון המדינה הייתה החלטתו חסרת האחריות בחודש שעבר [13 באוקטובר] להפסיק את אספקת הדלק והגז לרצועת עזה, "כל עוד לא תיפסק האלימות ברצועת עזה באופן מוחלט, כולל שיגורי בלוני התבערה והצתות הצמיגים מול היישובים הישראלים" כדבריו.

ההחלטה התקבלה בניגוד מוחלט לעמדתם של בכירי מערכת הביטחון, שמזהירים שוב ושוב כי החמרה במצב ההומניטרי ברצועת עזה תוביל לסבב נוסף של אלימות בדרום. ראש הממשלה בנימין נתניהו, ששמע על ההחלטה באמצעי התקשורת, הורה כעבור מספר ימים לחדש את אספקת הדלק והגז לרצועה. הקבינט אף אסר על ליברמן להורות על הפסקת הסיוע לעזה ללא אישורו של הפורום המדיני הבכיר. 

בעוד שהתפטרותו של ליברמן לא פגמה במרחב התמרון הצבאי של ממשלת נתניהו, פרישתה של ישראל ביתנו מהקואליציה מצמצמת את מרחב התמרון הפוליטי של הממשלה. כושר הסחיטה של יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, שוב מרקיע שחקים. שר החינוך שב ללטוש את עיניו אל תיק הביטחון, ובהתאם סיעתו פרסמה אולטימטום כי בלי תיק הביטחון הבית היהודי לא תמשיך כשותפה בממשלה. הדעת נותנת שבכך לא יסתיימו תביעותיה של המפלגה; מעמד של לשון מאזניים בשנת בחירות הוא מתכון בדוק לבישול הצעות חוק פופוליסטיות וחסרות אחריות. ובכלל, כמה זמן תוכל לשרוד קואליציה שתלויה בחסדיו ובגחמותיו של חבר הכנסת אורן חזן?

לא צריך להיות גאון פוליטי כדי להבין שמינויו של בנט לשר הביטחון תהיה חזרה על טעות מינויו של ליברמן לתפקיד, אם לא שדרוגה. השניים התחרו ביניהם על כתר ההתלהמות נגד החמאס, תוך שהם מחזרים אחרי האלקטורט הימני ומסיתים אותו נגד מדיניות ההכלה של ראש הממשלה שהם חברים בה. אי אפשר להבטיח לעשות הכל כדי להימנע ממלחמה מיותרת שתחזיר אותנו לתנאים של 29 במארס (כפי שעשה נתניהו במסיבת העתונאים בפריז בשבוע שעבר), ומיד אחר כך למסור את תיק הבטחון לבנט. אותו בנט שהתנגד להחלטתו של נתניהו להביא להפסקת האש, כינה אותה  "כניעה לטרור'' והכריז כי "הגיע הזמן לפעול". השילוב של הפסקת אש מול החמאס והסתלקותו של ליברמן מייצרים הזדמנות לשינוי במדיניות ביחס לרצועת עזה, בד בבד עם שינוי בהרכב הממשלה.

תחילה הגיעה השעה להודות בכישלונה של מדיניות הבידול. במקום להתמודד עם התסמינים שפוגעים שוב ושוב בגופם ובנפשם של חפים מפשע באמצעות עוד "הסדרה," מוטב לרדת לשורשיה של המחלה, כי הזמן לא ירפא את הפצעים. בהעדר אבחנה נכונה וטיפול מתאים מצבם ילך ויחמיר.

על פי אבחנה של האו"ם שפורסמה בספטמבר 2015, מבצע "צוק איתן" בשנת 2014 "השאיר את עזה מרוסקת", חיסל באופן אפקטיבי את מה שנותר ממעמד הביניים שם והביא כמעט את כל האוכלוסייה למצב של עוני ותלות בארגוני סיוע הומניטריים בינלאומיים. מחברי המסמך הקודר הזהירו שאם המצב הכלכלי ברצועה יימשך, בשנת 2020 היא תגיע למצב שבו תוכרז כ"בלתי ראויה למגורים".

במהלך שלוש השנים שחלפו מאז פרסום הדו"ח, המצב בעזה השתנה לרעה. האבטלה שוברת שיאים, איכות המים הולכת ומידרדרת ושיעור משקי הבית שסובלים מחוסר ביטחון תזונתי נושק את 80 האחוזים. 15 מיליון הדולר שקטאר חילקה לפקידי החמאס הם לעג לרש. זה לא ימנע מצעירים לסכן את חייהם בהסתערות על גדרות, חשופים לירי צלפים. בהעדר פרנסה עקב ההגבלות שישראל מטילה על שטחי הדיג ברצועה והחרמת סירותיהם, הדייגים מבלים את זמנם במסגדים. חומר ההדברה שמטוסי צה"ל מפזרים על שדותיהם של חקלאים בגבול הרצועה, מרעיל את נפשם של ילדיהם בשנאת ישראל.

סבב האלימות הנוכחי פרץ בעקבות מבצע של צה"ל בחאן יונס שלא עלה יפה. אם הצבא יוסיף לחדור ללב הרצועה, תקלות דומות והתלקחות האש בדרום הם רק שאלה של זמן ומזל. לפי נתונים שארגון אל-מיזאן לזכויות אדם בעזה העביר לארגון "גישה", במהלך 2017 פלש הצבא לרצועה 51 פעמים. ממוצע של פעם בשבוע. שמירה על יציבותו של הסדר להפסקת אש מחייבת גם את ישראל להימנע ככל האפשר מעימותים דליקים.

הסכם ארוך טווח ברצועה מחייב לפתוח את מעברי הגבול בינה לבין ישראל לתנועת בני אדם וסחורות. תכנית השלום שהנשיא טראמפ הבטיח להציג בחודשים הקרובים אמורה לשמש מצע למשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית על פתרון שתי המדינות, ובכלל זה על גורלה של רצועת עזה. אבל גם אם נתניהו יסכים לפתוח בדיון רציני על הסדר קבע בשטחים, הקואליציה הנוכחית תכבול את ידיו.

כשאריאל שרון החליט לסגת מרצועת עזה הוא נפרד מהימין הקיצוני והקים את "קדימה" ביחד עם בכירי מפלגת העבודה שמעון פרס, חיים רמון ודליה איציק. אם נתניהו יחליט להשלים את המלאכה, יהיה עליו לשלוח את נפתלי בנט ואיילת שקד בדרכו של ליברמן. אבי גבאי, ציפי לבני ויאיר לפיד לא ידחו את הזמנתו למלא את מקומם. משרד החוץ ממתין זה מכבר לשר במשרה מלאה. כעת גם משרד הביטחון.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: gaza war, hamas, israeli-palestinian conflict, gaza strip, israeli politics, avigdor liberman, benjamin netanyahu

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept