כשנשאל יו"ר כחול לבן בני גנץ על ידי כתבים בכנסת בשבוע שעבר מה דעתו על התכנית של שר הביטחון נפתלי בנט להקים שכונה יהודית נוספת בחברון, כך ענה: "צריך לשמוע את הדעות של הגופים המקצועיים שעוסקים בעניין הזה. כשנשמע את העמדות המקצועיות של גופי הביטחון ומתאם הפעולות בשטחים, נוכל להציג עמדה אמיתית".
ייתכן שגנץ מבין כי מדובר בהצעה הזויה ומסוכנת, שאסור לממש אותה, אבל למה לו לומר זאת? הרי הליכודניקים בסיעתו ובקרב בוחריו עלולים לתמוך בה; עדיף שהצבא (שגנץ יודע את עמדתו בנושאים אלה) יהיה הרע שיפיל את התכנית. יכול גם להיות שהוא באמת אינו מבין את הבעייתיות שברעיון ואינו זוכר את ההחלטה ב-1968 להקים את קריית ארבע כדי להימנע מחיכוך בין קיצונים יהודים ומוסלמים בעיר האבות. בכל מקרה, כך לא נוהג מנהיג, אך זו דרכו של ה"קוקפיט" - ארבעת מנהיגי כחול לבן, ששלושה מהם כיהנו כרמטכ"לים: לא לומר דבר שעלול לפגוע במכנה המשותף הנמוך והשברירי.
