ישראל פולס

שתיקת הקברניטים: בקוקפיט של כחול לבן חוששים לפגוע במכנה המשותף היחיד

p
המחבר
בקצרה
המכנה המשותף הנמוך והיחיד לכל מרכיבי כחול לבן הוא הרצון בסילוקו של בנימין נתניהו, אך הוא אינו מצדיק את שתיקת הצמרת בעניין הישוב היהודי בחברון או את תמיכתה ברעיונות עוועים כגון סיפוח הבקעה והכרה אמריקאית בחוקיות ההתנחלויות

כשנשאל יו"ר כחול לבן בני גנץ על ידי כתבים בכנסת בשבוע שעבר מה דעתו על התכנית של שר הביטחון נפתלי בנט להקים שכונה יהודית נוספת בחברון, כך ענה: "צריך לשמוע את הדעות של הגופים המקצועיים שעוסקים בעניין הזה. כשנשמע את העמדות המקצועיות של גופי הביטחון ומתאם הפעולות בשטחים, נוכל להציג עמדה אמיתית".

ייתכן שגנץ מבין כי מדובר בהצעה הזויה ומסוכנת, שאסור לממש אותה, אבל למה לו לומר זאת? הרי הליכודניקים בסיעתו ובקרב בוחריו עלולים לתמוך בה; עדיף שהצבא (שגנץ יודע את עמדתו בנושאים אלה) יהיה הרע שיפיל את התכנית. יכול גם להיות שהוא באמת אינו מבין את הבעייתיות שברעיון ואינו זוכר את ההחלטה ב-1968 להקים את קריית ארבע כדי להימנע מחיכוך בין קיצונים יהודים ומוסלמים בעיר האבות. בכל מקרה, כך לא נוהג מנהיג, אך זו דרכו של ה"קוקפיט" - ארבעת מנהיגי כחול לבן, ששלושה מהם כיהנו כרמטכ"לים: לא לומר דבר שעלול לפגוע במכנה המשותף הנמוך והשברירי.

הפור טרם נפל, וגם עדיין לא ברור אם ישראל יוצאת למערכת בחירות שלישית בתוך כשנה, או שמא יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן יחזור הביתה ויחבור מחדש לקואליציית הימין-חרדים. אופציית ממשלת המרכז-שמאל, כך נראה, ירדה מעל הפרק, ואופציית ממשלת האחדות הלאומית נתקלת בקשיים. אבל דבר אחד מתברר והולך: מפלגת כחול לבן, הפתעת הבחירות לכנסת ה-21 וה-22, זו שהצליחה להדביק את מספר המנדטים של הליכוד ואף לעבור אותם, היא מפלגה חלולה, אשר הניגודים בתוכה הופכים אותה למשותקת במידה רבה.

החיבור המלאכותי בין אנשי שמאל מובהקים לבין אנשי ימין מובהקים יכול היה לייצר רק מכנה משותף נמוך מאד, והוא – סילוקו של בנימין נתניהו מראשות הממשלה. לכן, גם כשהוצעו הצעות מפתיעות כמו ממשלה בראשות נתניהו למשך חצי שנה, שתוחלף בממשלת אחדות בראשות בני גנץ – הן נדחו על ידי ראשי המפלגה. הדחייה לא נבעה מכך שאי אפשר היה להכיל את המשך כהונת נתניהו למשך כמה חודשים נוספים (הרי גם אם נלך לבחירות הוא יישאר בראשות ממשלת מעבר חודשים ארוכים עד שתוקם הממשלה הבאה), אלא משום שכל הסכמה להמשך כהונתו הורסת את העיקרון היחיד המוסכם על כל חלקי המפלגה.

הדעת הייתה נותנת כי אם אכן מדובר בתקופה של חצי שנה או פחות מכך, יכלה כחול לבן להמתין מחוץ לממשלה, ואף לכהן כאופוזיציה, בתנאי שנתניהו יסכים לכמה קווים אדומים שאותם לא יעבור (בעיקר מהלכים כגון סיפוח אזורים בגדה המערבית). אבל מתברר ששבריריותו של המכנה המשותף מונעת גם הסכמה לכך.

כאשר הודיע הנשיא דונלד טראמפ כי הוא מכיר בסיפוח רמת הגולן, כחול לבן מיהרה לברך. סביר להניח שכמה מראשי המפלגה החדשה זוכרים את מכתבו של הנשיא ג'רלד פורד, אשר הבטיח כי ארה"ב תעניק משקל רב לעמדתה של ישראל המתנגדת לנסיגה מרמת הגולן. הם גם זוכרים, ודאי, שראש הממשלה שקיבל את ההבטחה הזו, יצחק רבין, היה גם זה שמסר ב-1993 לידי מזכיר המדינה האמריקאי כריסטופר וורן "פיקדון", שבו נאמר כי אם תענינה דרישות הביטחון של ישראל מסוריה, תסכים ישראל לסגת מרמת הגולן. נתניהו הלך בעקבותיו, וניסה להגיע לשלום עם סוריה תמורת רמת הגולן, עד שנבלם על ידי אריק שרון. למכתב פורד לא נותרה כל משמעות.

ראשי כחול לבן מבינים היטב כי לא ישרור שלום במזרח התיכון אם ישראל וסוריה ימשיכו להיות ביחסי מלחמה. הם מבינים כי אם תנוח דעתה של ישראל בהיבט הביטחוני, היא תחזיר לסורים את אדמתם ואיש לא יעכב זאת בגלל הבטחתו של טראמפ.

כאשר הודיע מזכיר המדינה האמריקאי, מייק פומפאו, כי ארה"ב שוב איננה רואה בהתנחלויות בגדה המערבית תופעה הסותרת את קביעות החוק הבינלאומי, כחול לבן התייחסה לכך בהערכה. שוב – אפשר לחשוב שישראל מקיימת משא ומתן עם ארה"ב על שלום. ה"קוקפיט" הרי מבין היטב שגם אם העולם כולו יסכים עם חוות הדעת המשפטית המפוקפקת, בעייתה האמיתית של ישראל היא סיכון עתידה כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולא אם מותר לה לבנות התנחלויות. מה היה להם לברך על ההודעה הזו, ולהחרות-להחזיק אחר הליכוד, כאילו היה כאן הישג מדיני שישראל עשויה להשתמש בו לטובת עתיד אזרחיה?

כאשר הודיע בנימין נתניהו על כוונתו לספח את בקעת הירדן, הוא דיבר על כך כמי שמייצג קונצנזוס ישראלי רחב. מתגובת כחול לבן השתמעה תמיכה ברעיון, ורק בשולי השוליים אמר אחד מחברי הכנסת כי עדיף לעשות זאת בהסכם עם הפלסטינים. יחי ההבדל הקטן. שטח בקעת הירדן הוא שליש משטח הגדה כולה. סיפוחו יוביל, בלא ספק, לסיכון הסכמי השלום עם ירדן ועם מצרים בגלל ההפרה הבוטה של הסכם האוטונומיה בין ישראל לפלסטינים ב-1995, ולביטול התיאום הבטחוני עם הרשות הפלסטינית. זוהי תכנית כחול לבן? כלום אין היא רשאית להרים את קולה כנגד רעיון עוועים שכזה, שאין בו צורך ביטחוני אך יש בו כדי לסכן את מעמדה הביטחוני  והמדיני של ישראל?

ראש ממשלה שעל ראשו שלושה כתבי אישום בגין מרמה, הפרת אמונים ושוחד, אינו צריך להמשיך לכהן, גם אם החוק מתיר לו זאת. אבל סילוקו אינו יכול להיות חזות הכל ואינו יכול להצדיק את השתיקה ב"קוקפיט". אנשי מרכז ושמאל, החונים כרגע במפלגת כחול לבן, יתקשו לשכוח את התנהגותה המדינית במהלך השנה האחרונה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept