היממה האומללה של בנט: לא הבין שנתניהו השתנה

בנט זיהה הזדמנות לסחוט את ראש הממשלה, אבל נפל בענק בהבנתו את נתניהו החדש, שהפך בקדנציה הנוכחית למשולח רסן והרבה פחות לחיץ. בנוק אאוט בשידור ישיר השאיר לו נתניהו לבחור בין שתי אופציות גרועות.

al-monitor .

נושאים מכוסים

elections, gaza, benjamin netanyahu, knesset members, resignation, habayit hayehudi, ayelet shaked, naftali bennett

נוב 20, 2018

לראשי הבית היהודי, השרים נפתלי בנט ואיילת שקד, יש ברזומה לא מעט שעות נתניהו. הם בילו במחיצתו כשנתיים כיועציו הקרובים – בנט כראש המטה ושקד כמנהלת הלשכה, בתקופה בה נתניהו כיהן כיו"ר האופוזיציה ונערך להתמודדות על ראשות הממשלה [2008-2006]. שניהם נאלצו לעזוב בעקבות סכסוך קשה עם הרעיה שרה, שנה לפני שנבחר לראשות הממשלה.

השהות האינטימית לצד נתניהו הפכה אותם לחלק ממועדון לא קטן של אנשים שעבדו עם ראש הממשלה – שרים, יועצים ודוברים, היודעים לכאורה כיצד הוא מקבל החלטות. גם הם הכירו את התזזית שאוחזת בו עד לרגע האחרון, את הזגזוגים, את הלחץ, ואת הקושי שלו לעמוד בפני סחטנות. "פאניקר", תיאר אותו ראש הממשלה אריאל שרון ב-2005.

מיד אחרי התפטרותו של אביגדור ליברמן ממשרד הביטחון ביום רביעי שעבר [14 בנובמבר], בנט זיהה הזדמנות לסחוט את נתניהו. האולטימטום שמפלגתו הציבה לראש הממשלה – תיק הביטחון לבנט או שהבית היהודי עוזבת את הקואליציה (כלומר הממשלה נופלת), התבסס על הבנתו ב"נתניהו הישן". בנט ידע שנתניהו לא רוצה בחירות עכשיו, ושליברמן הותיר אותו חשוף ופגיע בימין לביקורת על מדיניות "רופסת" בעזה.

בנט בוודאי הניח שהוא ניצב בפני הזדמנות חייו: להתיישב בלשכת שר הביטחון ולהוכיח לכולם שהוא יכול להצליח איפה שכולם לפניו כשלו: החזרת ההרתעה ופתרון בעיית עזה. במסגרת קידומו עצמו לתפקיד שר הביטחון, השתלח בנט בליברמן, לעג לו וטען שמדיניותו של נתניהו מול חמאס רופסת.

בנט מכוון לראשות הממשלה, אבל על פי כל סקרי דעת הקהל הוא לא נתפס ציבורית כמתאים. דווקא מספר 2 שלו, שקד, נסקה בקדנציה האחרונה לגבהים, ונחשבת כמתאימה לרשת את נתניהו בראשות הימין. גם אם הדברים לא נאמרים, הכוכבות של שקד יוצרת מתח בזוגיות הפוליטית ביניהם. גם עניין זה הוביל את בנט למסקנה שזה הרגע שלו. הוא היה בטוח שיצליח לכופף את נתניהו, וכפי שבמהלך המו"מ הקואליציוני להקמת הממשלה הנוכחית ב-2015 כפה עליו להעניק לשקד את תיק המשפטים, כך זה יעבוד שוב עם תיק הביטחון.

אלא שבנט נפל בענק בהבנתו את נתניהו החדש, זה של אחרי בחירות 2015, המאמין שההישג המסחרר של הליכוד (30 מנדטים) שייך רק לו ולרעייתו. נתניהו הפך בקדנציה הנוכחית למשולח רסן ולהרבה פחות לחיץ. כשנתן את תיק המשפטים לשקד אחרי הבחירות, הוא עשה זאת משיקול פרקטי של הרכבת קואליציה. הפעם, מול האולטימטום של בנט, נתניהו נדרך. הוא לא באמת שקל למנותו לשר הביטחון. למהלך של בנט בעצם לא היה כל סיכוי.

כמו שר האוצר משה כחלון במשבר התאגיד לפני כשנה וחצי [מארס 2017], גם בנט לא העריך נכון את השינוי שעבר נתניהו. גם כחלון חשב אז שידחק את נתניהו לקיר. במקום זאת, הוא מצא את עצמו כמעט מפרק את הממשלה ונזרק למערכת בחירות שלא רצה בה. גם כחלון האמין שהוא מכיר הכי טוב את "ביבי", שהוא יודע איך הראש שלו עובד, ומצא את עצמו ממולכד, תלוי על עץ גבוה ומחפש דרך לרדת ממנו.

היממה האומללה שאותה בנט ירצה לשכוח החלה ביום ראשון לעת ערב [18 בנובמבר], כשהתקשורת החלה לדווח כי הוא יחד עם שקד יתפטרו למחרת אם תיק הביטחון לא יעבור לבית היהודי. התגובה של נתניהו הגיעה שעות מעטות לאחר מכן, כשהודיע בנאום בשידור חי כי הוא נכנס לתפקיד שר הביטחון "לראשונה בחיים." הנאום היה אישי וסקר את כל תחנות חייו "הביטחוניות" של נתניהו – שירותו בסיירת מובחרת כקצין, פציעתו בשחרור חטופי מטוס סבנה וניהול ענייני הביטחון של ישראל בעשור האחרון. נתניהו הזכיר כמובן את היותו אח שכול, ומעל הכל פיזר ערפל קרב כשרמז כי ישראל עומדת בפני אתגר ביטחוני קונקרטי.

זה היה נוק אאוט בשידור ישיר. הסאבטקסט של ראש הממשלה היה ברור וחד: לא ליברמן וגם לא בנט אינם מתחילים אפילו להתקרב אליו מבחינת הניסיון הביטחוני בזמן כה רגיש.

מאותו רגע, בנט היה צריך לבחור בין שתי אופציות גרועות: להתפטר ולהיות מואשם כמי שהפיל ממשלת ימין, או להתקפל ולהתבזות ולקוות שהנזקים לא יהיו כבדים מדי.

למחרת התברר שבנט בחר באפשרות השנייה. נאומו בכנסת כשלצדו שקד, במסיבת עיתונאים מיוזעת, הייתה תמונת הניצחון של ראש הממשלה. בנט אמנם מתח ביקורת קטלנית על מדיניות הביטחון של נתניהו כשאמר "מהכרעת האויב עברנו להכלת האויב", אבל נשאר בממשלה לצד אותו נתניהו כדי ש"ישראל תחזור לנצח", כדבריו.

שניים חגגו את המעמד המביך של בנט. הראשון הוא ליברמן, שלא הסתיר את הנאתו, והאשים את שר החינוך ושרת המשפטים שנדבקו לכיסאותיהם. השני הוא כמובן ראש הממשלה, שבפתח ישיבת סיעתו בכנסת שהתקיימה כמה שעות אחר כך, כשהוא במצב רוח מרומם במיוחד, הצהיר שהבחירות יתקיימו במועדן, כלומר בעוד שנה בנובמבר 2019, והעיר בסרקזם: "אני לא זקוק לפקחים מימין. אני לא צריך שישמרו עליי...אני שומר על המדינה שלנו, על הביטחון שלנו, על הילדים שלנו".

אבל נתניהו הוא מנצח לטווח הקצר. לעת עתה הבחירות אמנם נדחו, אבל הוא צריך לשקם את מעמדו כ"מר ביטחון". נתניהו גם תקוע עם קואליציה צרה, שכבר ביום שני בערב [19 בנובמבר] ספגה מפלה כשהצעת חוק של הקואליציה בנושא מקרקעין נפלה. יו"ר סיעת המחנה הציוני, ח"כ יואל חסון, הבטיח ש"זה רק הפרומו". שר בכיר בליכוד אמר בתגובה לאל-מוניטור: "נתניהו הצהיר על בחירות ב-2019, אבל ברור שזה לא יקרה. אין מצב לתפקד לאורך זמן עם 61 חברי כנסת. הבחירות יוקדמו וכולם יודעים את זה. השאלה היא רק למתי".

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020
כמו ב-1996, ברית המקופחים התייצבה מאחורי נתניהו
מזל מועלם | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020