מנהיג הבית היהודי נפתלי בנט לא מהמר על כך שאיל ההימורים היהודי-ימני שלדון אדלסון יציע לידידו הטוב דונלד טראמפ עסקה, שתשכנע את הנשיא האמריקאי לגנוז את "עסקת המאה". הוא גם לא בונה על הטיעון שאלוהים נתן ליהודים את ארץ ישראל מהים עד הירדן. בניגוד לחבריו בימין המתנחלי, שאימצו פרשנות פשטנית של האמרה הבן-גוריונית "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים!", בנט מתייחס ברצינות לגויים ואפילו לשמאלנים תוצרת הארץ. הוא מבין שכדי "לשמוט את הקרקע מתחת לטיעון האפרטהייד", כדבריו, יש להציג תכנית מדינית שתאפשר לישראלים להעמיק את ההתיישבות בשטחים וגם תבטיח שוויון זכויות לפלסטינים החיים באותם שטחים. בנוסף לכך, התכנית חייבת למנוע שינוי במאזן הדמוגרפי לרעתו של המגזר היהודי.
מובן מאליו שלא ניתן לממש את כל היעדים הללו בכל שטחה של הגדה המערבית, על כ-2.5 מיליון תושביה. בצר לו, מגייס בנט לעזרתו את הסכם אוסלו, שנוא נפשו של מחנה הימין המתנחלי, ו"מסתפק" בסיפוח שטחי C, הכוללים 60 אחוז מהגדה. בנט מציע להפוך את ההסדר הזמני שהעניק לישראל את מלוא השליטה בשטח הזה להסדר קבע. הסיפוח יהפוך את ההתנחלויות לחלק אורגני ממדינת ישראל, בדיוק כמו תל אביב וחיפה. מעמדם החוקי של כ-413 אלף תושביהן היהודים יהיה זהה לזה של אחיהם ואחיותיהם החיים בשטחה הריבוני של ישראל, הנהנה מהכרה בינלאומית מלאה.