ביום שישי לפני כשבועיים [20 בדצמבר] צלצל הטלפון של איתמר בן גביר, יו"ר עוצמה יהודית. על הקו היה אחד מאנשיו הקרובים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבירך אותו על ההסכם עם יו"ר הבית היהודי רפי פרץ. ההסכם, שנחתם באותו בוקר, קבע כי שתי המפלגות ירוצו ברשימה משותפת בבחירות הקרובות וכי בן גביר ידורג שלישי ברשימה. נציגים נוספים מטעם עוצמה יהודית יוצבו במקומות השישי והתשיעי. לפי ההסכם, בן גביר ופרץ שומרים ברשימתם מקומות גם עבור נציגי מפלגת האיחוד הלאומי בראשות השר בצלאל סמוטריץ' (עבורו שמור המקום השני), למרות שבשלב הזה הוא אינו מסכים להצטרף לרשימה המאוחדת. בין פרץ לבן גביר סוכם עוד, בעל פה, כי נציגי עוצמה יהודית יקבלו ראשות ועדות בכנסת, אם מפלגותיהם יהיו חלק מהקואליציה.
שיחת הטלפון של המקורב לנתניהו לבן גביר מעידה על העניין הרב שמגלה ראש הממשלה בחיבורים בימין הדתי. גורם בכיר בליכוד מסביר בשיחה עם אל-מוניטור, כי נתניהו חושש מפני הישנות ה"תאונה" שקרתה לימין בבחירות באפריל כאשר הימין החדש של נפתלי בנט ואיילת שקד לא עברה את אחוז החסימה בגלל כ-1,400 קולות. גם מפלגת זהות של משה פייגלין איבדה אז לימין שני מנדטים. בסך הכל היו אלה שישה מנדטים אבודים, שהיו יכולים להביא להקמת ממשלת ימין בראשות נתניהו. לפי אותו גורם, הליכוד מחזיק בסקרים שלפיהם שתי רשימות בימין הדתי – הימין החדש ורשימה מאוחדת של הבית היהודי, איחוד הלאומי ועוצמה יהודית – עשויות להגיע יחד לעשרה מנדטים; וביחד עם שתי המפלגות החרדיות (ש"ס ויהדות התורה) והליכוד יש שוב סיכוי לממשלת ימין בת 61 מנדטים לפחות, ללא אביגדור ליברמן. מכאן המוטיבציה של נתניהו לאחד את עוצמה יהודית, שבבחירות ספטמבר רצה לבד ולא עברה את אחוז החסימה (קיבלה כ-83 אלף קולות השווים כשני מנדטים), עם הבית היהודי והאיחוד הלאומי.
