ישראל פולס

אז יש פרטנר? החיסול הוכיח שנתניהו וחמאס הם בעלי ברית

p
המחבר
בקצרה
שלטון חמאס בעזה הוא אחד הנכסים המדיניים החשובים ביותר של נתניהו. בפעם הראשונה מאז ההתנתקות, ישראל לא גובה מחמאס את מחיר השיגורים מעזה, לא פוגעת במטרות חמאס ומתמקדת אך ורק בג'יהאד האסלאמי.

בהא אבו אל-עטא אאוט, קאסם סולימאני עדיין אין. אלה הם שני הטראבלמייקרים הבכירים ביותר שתמונותיהם עיטרו את כתלי לשכותיהם של בכירי מערכת הבטחון הישראלית. ביום שלישי לפנות בוקר [12 בנובמבר], הוסרה תמונתו של אל-עטא מהקירות בתל אביב וירושלים. תמונתו של סולימאני נשארת, בשלב הזה, על מקומה.

שני אלה נתפסו במערכת הבטחון הישראלית כישויות נפרדות, עצמאיות כמעט לחלוטין, מנותקות מבסיסי האם. ז'אנר חדש של מחוללי טרור עצמאיים שאינם קשורים בהכרח לשרשרת פיקוד מדינית. אל-עטא חרץ לשון מול חמאס, טרפד את כל מאמצי ההסדרה בין ישראל לחמאס וקרא תיגר על ריבונות חמאס ברצועת עזה. סולימאני, על פי גורמים צבאיים ישראלים בכירים ביותר, מנהל מדיניות עצמאית לגמרי במרחב לבנון, סוריה ועיראק, לא מסונכרן עם הנשיא חסן רוחאני ומדווח לאייתוללה חמינאי בלבד. "בסוריה", אמר לאל-מוניטור גורם צבאי ישראלי בכיר, "אנחנו לא מתמודדים מול מדיניות איראנית, לא נגד חמנאי או נגד רוחאני. אנחנו מתמודדים נטו מול קאסם סולימאני, הוא האיש, אין בלתו".

במצבים כאלה, הפיתוי הישראלי לפגוע ישירות במחולל הטרור גבוה. בעבר, התחרטה ישראל פעמים רבות על סיכולים שביצעה לאחר שהתברר שיורשו של המחוסל גרוע בהרבה מקודמו. הדוגמה הטובה ביותר מגולמת בחסן נסראללה, שירש את עבאס מוסאווי, מנהיג חיזבאללה הקודם שחוסל בידי ישראל [1992]. פעמים מועטות בהיסטוריה של העידן הנוכחי הוכיחה מדיניות הסיכולים את עצמה, כשהאובייקט המחוסל התגלה כמישהו שאין לו תחליף. הדוגמה הטובה ביותר לז'אנר הזה היא חיסולו המיוחס בתקשורת הזרה לישראל של רמטכ"ל חיזבאללה עימאד מורניה בדמשק בשנת 2008. עד רגע זה, לא נמצא לו תחליף ראוי.

בהא אבו אל-עטא היה על הכוונת הישראלית שנים ארוכות. פורמלית, הוא היה מפקד החטיבה הצפונית של הג'יהאד האסלאמי בעזה. לא דרג שאמור להטריד את צה"ל. מעשית, הוא היה האיש החזק של הג'יהאד ברצועה, מי שיזם את מרבית הפיגועים, שיגורי הרקטות והפרובוקציות מול ישראל. בשנה האחרונה איבד אל-עטא את הבלמים והשפיל את חמאס פעם אחר פעם כשהפר הפסקות אש ועשה כל מה שעלה על רוחו, במטרה למנוע מחמאס וישראל להגיע לרגיעה. אל-עטא השפיל גם את בנימין נתניהו, כששיגר רקטות לעבר אשדוד ואשקלון, בשעה שנתניהו ניסה לנאום בעצרת בחירות באשדוד [10 בספטמבר]. ראש הממשלה פונה מעל הבמה בבהילות על ידי מאבטחיו וספג סנוקרת מכאיבה שבוע לפני הבחירות בישראל. נתניהו הורה לחסל את אל-עטא עוד באותו ערב, אבל הפעולה נבלמה ע"י היועץ המשפטי לממשלה שהורה לנתניהו לקיים כינוס קבינט מסודר ולקבל החלטה על פי חוק. נתניהו חרק שיניים. ביום שלישי הוא סגר את החשבון.

לא רק אל-עטא חוסל השבוע ברצועה. במהלך אחד, הצליח נתניהו להבקיע שערים חשובים בשלוש גזרות: בנוסף לאל-עטא, סוכלה גם האפשרות של בני גנץ להקים ממשלת מיעוט צרה בתמיכת המפלגות הערביות, ואפילו נפתלי בנט, הנמסיס הוותיק של נתניהו שהצליח לחלץ ממנו את תיק הביטחון בשבוע שעבר, חטף מעין השפלה פומבית: חיסולו של אל-עטא התבצע חמש שעות לפני כניסתו של בנט ללשכת שר הביטחון. נתניהו חטף את הסוכריה המתוקה הזו משר הביטחון הטרי ברגע האחרון ממש. הקרדיט כולו של נתניהו.

האירוע, שהצית סבב לחימה בין ישראל לג'יהאד האסלאמי שנמשך גם ברגעים אלה, בא לנתניהו בדיוק בזמן הנכון. בעוד גנץ ואנשיו מנסים לתפור ממשלת מיעוט שתזכה לתמיכה מבחוץ של הסיעות הערביות, הגיעה תצוגת תכלית ביטחונית שהעמידה את האפשרות הזו במערומיה. הח"כים הערבים מתנגדים באופן עקבי לתקיפות ישראליות ברצועת עזה ולסיכולים ממוקדים. הם הביעו את התנגדותם גם השבוע והרוח שנשבה במפרשי הממשלה הצרה של גנץ גוועה ומתה מות נשיקה. נותרה רק אופציית האחדות, או בחירות. בדיוק מה שנתניהו רצה להוכיח.

על הדרך, הוכחה תזה חשובה נוספת: נתניהו וחמאס הם בעלי ברית לכל דבר ועניין. נכון ליום רביעי בבוקר, חמאס עוד לא נוטלת חלק בסבב הלחימה. הג'יהאד שיגר 220 רקטות (נכון ליום רביעי בעשר בבוקר, 13 בנובמבר) לבדו, חמאס מסתפקת בגינוי ישראל וישיבה על הגדר. אל-עטא היה תקוע לא רק בגרון הישראלי (והמצרי) אלא גם בגרון החמאסי. הוא היה גורם אלים, כוחני ובלתי נשלט, שאף אחד בחמאס לא יזיל עליו דמעה מיותרת.

האינטרס של נתניהו וחמאס כמעט זהה. נתניהו רוצה לשמר את הבידול בין הרצועה ליהודה ושומרון כדי להנציח את המבוי הסתום בתחום המדיני ולשמר את תזת ה"אין פרטנר". חמאס רוצה לבצר את שלטונה, לשפר את תנאי המחיה של הציבור העזתי ולהיערך ל"כיבוש הגדה המערבית". נכון לעכשיו, האינטרסים האלה מתכנסים לאותו מקום בדיוק. נתניהו שכח כבר מזמן את הבטחת הבחירות שלו מתחילת 2009, עת הצהיר שכשהוא יהיה ראש הממשלה צה"ל יקבל את ההוראה להפיל את שלטון חמאס בעזה. מאז, השתנו כמה דברים. שלטון חמאס בעזה הוא אחד הנכסים המדיניים החשובים ביותר של בנימין נתניהו, ואילו נתניהו הוא הדמון שלו זקוקה חמאס כדי להנציח את שלטונה.

ישראל, בפעם הראשונה מאז ההתנתקות [2005], לא גובה מחמאס את מחיר השיגורים מעזה, לא פוגעת במטרות חמאס ומתמקדת אך ורק בג'יהאד. גם אם חמאס תצטרף באי רצון ללחימה בימים הקרובים, העובדה שחלפו לפחות 30 שעות ארוכות שבהן התנועה נצרה את האש ונתנה לג'יהאד להישחק מול מכונת המלחמה הישראלית, היא חסרת תקדים.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: israeli politics, gaza strip, benjamin netanyahu, idf, targeted killings, assassination, hamas, islamic jihad, israeli security

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept