ישראל פולס

מורשת איזנקוט: לא מצמץ בפרשת אזריה

p
המחבר
בקצרה
נתניהו הפקיר אותו לרחוב, אבל הרמטכ"ל היוצא גדי איזנקוט עמד נחוש מול כל המתקפות הפרועות נגדו. בניגוד למפכ"ל אלשיך הוא הצליח להתעלות מעל הפוליטיקה, לגבור על היצר ולעשות לדרג הפוליטי בית ספר למנהיגות.

בשיאה של פרשת החייל היורה אלאור אזריה בקיץ 2016, פנה הרמטכ"ל גדי איזנקוט אל יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ח"כ אבי דיכטר, וביקש ממנו להופיע בפני חברי הוועדה. זו לא הייתה בקשה שגרתית ודיכטר נענה מיד.

באותם ימים סוערים המאבק לשחרורו של אזריה, שירה בפלסטיני מנוטרל בחברון במארס אותה שנה, הפך לסוגיה פוליטית, למאבק בין ימין לשמאל. איזנקוט, שמתחילת הפרשה קבע שאזריה פעל בניגוד לערכי צה"ל, לא התקפל גם כשראש הממשלה בנימין נתניהו הפקיר אותו ציבורית ואפילו הרים טלפון לאביו של החייל, כל זאת משיקולים פוליטיים. זו הייתה אחת התקופות הטעונות ביותר שידעה החברה הישראלית. האש הפוליטית הופנתה כלפי הרמטכ"ל, ומול לשכתו בקריה החלו להתארגן הפגנות בהן הונפו שלטי נאצה נגדו שכללו את תמונותיו בבגדי המן הרשע. פוליטיקאים, ובראשם יו"ר ישראל ביתנו ח"כ אביגדור ליברמן, שמונה במקביל לשר הביטחון [מאי 2016], הובילו מאבק לשחרורו של אזריה.

באווירה הנפיצה הזו בחר הרמטכ"ל, בתבונה, להגיע אל הכנסת ולהגיד שם את דברו. הוא התייצב בפני חברי הוועדה להופעה חריגה שניכרה בה דחיפות והתרגשות, והזהיר שההתקפות כלפי צה"ל הן האיום החמור ביותר על הצבא ועל החברה. אמנם איזנקוט אינו איש של מילים, אבל בדרכו הממוקדת והישירה הוא העביר את המסר ואת תחושת החרדה להמשך קיומו של המוסד הכי ישראלי – צבא העם.

גם בהמשך איזנקוט לא נכנע לדעת הקהל מימין. הוא סירב לחון את אזריהראיונות פרישה שלו כינה את החייל "אנטי גיבור"), ועמד נחוש מול מתקפות פוליטיות פרועות נגדו – למשל כאשר שרים בקבינט תדרכו נגדו בקיץ האחרון וטענו כי מדיניותו בעזה נכשלה, וח"כים בליכוד כמו דוד ביטן האשימו אותו באובדן ההרתעה.

איזנקוט הוא הסמל האולטימטיבי של צבא העם: ילד למהגרים ממרוקו שגדל בטבריה ואילת, הפך לקצין מצטיין בגולני והתקדם בשרשרת הדרגות עד שנבחר לפקד על הצבא. הרבה הישגים צבאיים יש לרמטכ"ל ה-21 של צה"ל שסיים ביום שלישי [15 בינואר] ארבע שנות כהונה: הכלת אינתיפאדת הסכינים שפרצה ב-2015, התקיפות בסוריה נגד מטרות איראניות וניהול מערכה בעזה באופן שחסך כנראה הרבה קורבנות משני הצדדים.

מול יכולתו כמצביא צבאי, כנראה אחד הטובים שצמחו כאן לדעת פרשנים צבאיים, מורשתו היא גם, ואולי יותר מכל, האופן בו הצליח להנהיג את הצבא בממלכתיות בתקופה הסוערת ציבורית ופוליטית של פרשת אזריה. איזנקוט הצליח לשמור על עצמאות וערכיות מול מערכת פוליטית פרועה, בימים של אובדן רסן בקואליציית הימין. הוא נשאר לעמוד כצוק איתן גם כשנתניהו לא גיבה אותו מול הרחוב המתלהם ושרי הימין המתסיסים נגדו. גם אז, הרמטכ"ל לא שלח את דובריו לתדרך נגד הדרג הפוליטי או נגד ראש הממשלה, והיה לו על מה. הוא בחר שלא להיכנס למלחמות פוליטיות ולא בדק מדי בוקר את מדד הפופולריות שלו בציבור – מה שכמה מקודמיו אהבו לעשות.

לכן אין זה מובן מאליו שאיזנקוט מסיים ארבע שנות רמטכ"לות כשהוא נטוע עמוק בלב הקונצנזוס. הימין הפרוע לא הצליח לפגוע בתדמיתו ובממלכתיות שלו, ויותר חשוב בלגיטימציה של הארגון בראשו עמד. כשנפרדו ממנו חברי ועדת חוץ וביטחון באירוע סגור לפני כשבועיים [1 בינואר], הוא חובק מימין ומשמאל. היו כמה חברי כנסת שנפרדו ממנו בדמעות. ממש כך.

ביום ראשון בערב [13 בינואר] באו בכירי המדינה מימין ומשמאל להיפרד מאיזנקוט באחד האירועים המרגשים והמאחדים ביותר שנראו בישראל בשנים האחרונות. נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרי ביטחון ורמטכ"לים לשעבר, שרים וח"כים מכל המחנות הפוליטיים. הנשיא ריבלין וראש הממשלה נתניהו הביאו בדבריהם את שני צדי המטבע של האיש.

"אשרי העם שזכה לבן כמוך", אמר לו הנשיא וכיוון מן הסתם לפרשת אזריה: "לצד סוגיות צבאיות מקצועיות, הישרת מבט לשאלות המורכבות ביותר. לא היססת ולא חששת לעסוק בהן, גם כשספגת ביקורת". נתניהו העדיף בדבריו להתמקד בענייני ביטחון: "גדי, תחת פיקודך נעשתה עבודה גדולה בצה"ל ועבודה גדולה עוד לפנינו".

מה הפך את איזנקוט לקונצנזוס לאומי? כנראה שילוב של אישיות עניינית, ממלכתית ואותנטית עם מנהיגות שקטה. באף רגע איזנקוט לא נתן תחושה שהוא מתייחס לתפקידו כאל מקפצה פוליטית. הוא לא ניהל "חצר" של מלחכי פינכה ולא שמר על יחסי קרבה וחנופה עם פוליטיקאים. הוא פשוט בא לעבוד.

קשה שלא להשוות את הפרידה המאחדת של הציבור וצמרת המדינה מהרמטכ"ל לפרידה בחודש שעבר [דצמבר 2018] מהמפכ"ל רוני אלשיך. המפכ''ל היוצא הוביל את המשטרה בתקופה נפיצה בה התנהלו ומתנהלות חקירות פליליות נגד ראש הממשלה. אבל במקום לנהוג באחריות ולתת לחוקריו לנהל את החקירות, הוא נפל קורבן ליצרו.

אלשיך, איש ראוי ללא ספק, נגרר למלחמה פוליטית בנתניהו וגרם לציבור גדול שלא להאמין למשטרה. בכתבת דיוקן מחמיאה בתוכנית "עובדה" אלשיך נראה כנהנה לנופף בכוחו שלו ורבים ראו בו כמי שמבקש לנקום בראש הממשלה. אילו היה נוהג כאיזנקוט ושומר על איפוק גם ברגעים בהם "הופקר" על ידי ראש הממשלה, סיום כהונתו בוודאי היה נראה אחרת.

איזנקוט עמד במבחנים לא פחות קשים, אבל בניגוד לאלשיך הצליח להתעלות מעל הפוליטיקה, לגבור על היצר ולעשות לדרג הפוליטי בית ספר למנהיגות.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: benjamin netanyahu, israeli military, elor azaria, israeli politics, idf, gadi eizenkot

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x
keyboard_arrow_up

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept