דילוג לתוכן העיקרי

אלון ליאל איננו בוגד

לשיטתה של ממשלת הימין בישראל, "אויבי ישראל" הם מדינות האיחוד האירופי המטילות סנקציות על ההתנחלויות. וכשהלחץ מסנקציות גובר, כל מי שתומך בהן או רק רואה בהן כלי יעיל להחזרת ישראל למסלול מדיני – נתפס כאויב העם.
73865715.jpg

ה"בוגד" התורן החדש בישראל הוא מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, ד"ר אלון ליאל. בשבוע שעבר [12 בינואר] הפיצו פעילי ימין הקלטה מתוך מפגש שקיים ליאל עם חברי "שוברים שתיקה", שבה הוא נשמע מדרבן אותם ללחוץ על מדינות החברות באו"ם להצביע בעד מדינה פלסטינית. ליאל גם נשמע אומר כי נואש מהתקווה שהמערכת הפוליטית הישראלית תצליח להביא שינוי תודעתי בישראל ולהשיב לסדר היום הציבורי את רעיון שתי מדינות לשני עמים. "המערכת הפוליטית היא אבודה, אבודה, במיוחד שיש עכשיו ממשלת קונצנזוס, עם כל המנגנונים, עם כל הדוברים, עם כל השליטה הגוברת בתקשורת", אמר בין היתר.

המסקנה, לפי ליאל, היא שעל ארגוני זכויות אדם לקחת את היוזמה לידיהם, להוביל מהלך ולהשפיע ככל שניתן על דעת הקהל המקומית, אך עוד יותר מכך על המערכת הבינלאומית.

מקורביו של ליאל טוענים כי מעולם לא הסתיר את דעותיו, אותן הביע בפומבי. הן אף כתובות בעמוד הפייסבוק שלו, הפתוח לכל. לדברי המקורבים, בתנאים הפוליטיים הנוכחיים, הדרך היחידה להחזיר את ישראל למסלול ההכרה בעיקרון של שתי מדינות לשני עמים היא באמצעות לחץ מצידן של מדינות העולם עליה. אבל בעיצומו של מאבק טעון שמנהלים ממשלת ישראל וארגוני ימין נגד עמותות שמאל וארגוני זכויות אדם, די בהקלטה מעין זו כדי להכריז על ליאל כאויב העם.

כך למשל, המועצה האקדמית למדיניות לאומית (בעבר גוף שנקרא "חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי") מיהרה לפנות ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין ולשרת המשפטים איילת שקד (מי שמובילה את חוק העמותות), בדרישה לחקור את ליאל על מה שהיא מכנה "פעילותו נגד מדינת ישראל בארץ ובעולם".  

כלי תקשורת ימניים, כגון ערוץ 7 ומקור ראשון, מנהלים בימים האחרונים קמפיין מאסיבי נגד ליאל, ואין כמעט יום שחולף מבלי שתופיע אצלם ידיעה מרכזית על ליאל או ביקורת עליו.

שר החינוך, נפתלי בנט, אף קבע כי הוא מתחיל לחשוב שיש בעיה ב-DNA של משרד החוץ. רק לאחר שעובדי משרד החוץ הכריזו בתגובה כי הם מחרימים אותו, חזר בו בנט מדבריו וקיים עימם פגישת פיוס.

אלון ליאל שימש מנכ"ל משרד החוץ חודשים ספורים בלבד, מחודש נובמבר 2000 עד אפריל 2001. כלומר, מאז שירת את משרד החוץ הישראלי חלפו כמעט 15 שנים, עידן ועידנים במונחים של דיפלומטיה בינלאומית. השפעתו של ליאל על מנהיגי העולם ומובילי דעת קהל באירופה זעירה, אם בכלל. אז מדוע הפך ליאל – מרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה, לשעבר נשיא מועדון קבוצת כדורגל קטנה (הפועל קטמון), לאויב מספר 1 של מדינת ישראל? מדוע הרצאה בפני חברי שוברים שתיקה שבה פרס ליאל את משנתו הגלויה, מוצגת בעיני ארגוני הימין וחלק מהתקשורת הישראלית כהוכחה נחרצת לשיתוף פעולה עם אויבי ישראל ( כדברי סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי) וככתב אישום בעיניהם באושיות המדינה?

התשובה לכך טמונה בהגדרת "אויבי ישראל". לשיטתם של סגנית שר החוץ חוטובלי ושר החינוך בנט, אויבי ישראל הם מדינות האיחוד האירופי המטילות סנקציות על ההתנחלויות.

השבוע [18 בינואר] פרסם האיחוד האירופי את החלטתו הדרמטית, כי כל ההסכמים שנחתמו בעבר בין ישראל לאיחוד האירופי לא יחולו מעבר לקו הירוק. החלטה זו, בנוסף להחלטה קודמת על סימון מוצרי ההתנחלויות, מכוונת לפגוע קשות בכלכלת ההתנחלויות. אין כל ספק שאזורי התעשייה בהתנחלויות, החקלאים ובעלי עסקים הנהנים מפריבילגיות מפליגות מטעם ממשלת ישראל, ייפגעו ממדיניות אירופית זו; בעקבותיה אף עלולות ללכת מדינות אחרות בעולם.

כשהלחץ בישראל מאיום הסנקציות גובר, נדמה כי כל מי שנחשב לתומך בהן או מי שרואה בהן כלי יעיל להחזרת ישראל למסלול מדיני, נתפס כבוגד. זוהי בעצם ההוכחה לכך שהלחץ הבינלאומי המופעל כיום על ישראל הוא אכן כלי משמעותי, המדיר שינה מעיניהם של ארגוני הימין, מפלגות הימין ומקבלי ההחלטות בישראל.

סיבה נוספת בגינה הפך ליאל ממרצה לענייני חוץ במרכז הבינתחומי ומומחה ליחסי ישראל-טורקיה לאויב העם, נעוצה בפעילותו לסיכול מינויו של יו"ר מועצת יש"ע לשעבר, דני דיין, לתפקיד שגריר ישראל בברזיל. חברי הוועדה המדינית של פורום ארגוני השלום (גוף המתאם בין פעילותן של עמותות ישראליות ופלסטיניות שתומכות בפתרון שתי המדינות), אשר אלון ליאל הוא אחד מחבריה, פגשו בחודש ספטמבר אשתקד את שגריר ברזיל בישראל ושגריר ברזיל ברשות הפלסטינית, ויעצו להם להעביר מסר למדינתם כי אישור מינוי דיין יעביר מסר שלילי לכל מי שתומכים ברעיון שתי המדינות.

סיכול מינויו של דיין לשגריר – המינוי לא אושר בברזיל עד היום [ינואר 2016] אף שחלפה כחצי שנה מאז אושר המינוי בממשלת ישראל, הפך את חברי פורום ארגוני השלום ובראשם ליאל לאשמים בהוצאת דיבתה של ישראל בעולם. הזעם על חברי הקבוצה ובעיקר כאמור על ליאל,  התלקח (לשיטתם של המאשימים) משום שפעלו בשדות זרים במקום להשמיע את מחאתם בתוך הבית, ובכך להימנע מסיוע ל"אויבי ישראל".

זוהי צביעות, אומרים מקורביו של ליאל וחברי הקבוצה.

דני דיין עצמו נחשב ל"שר החוץ של המתנחלים". במהלך תפקידו כיו"ר מועצת יש"ע וגם אחרי פרישתו מהתפקיד הוא יצא למסעות שכנוע בעולם, כולל בארצות הברית, כדי לשכנע דיפלומטים, אנשי פרלמנט ומעצבי דעת קהל בחשיבות ההתנחלויות וכדי לסכל כל מהלך של הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל.

אבל מה שמותר לאנשי ימין, נחשב בעיניהם כפגיעה באושיות המדינה כשהוא נעשה על ידי יריביהם מהשמאל. כך בגיוס כספים ותרומות בחו"ל וכך גם בגיוס דעת קהל בינלאומית בעולם.

התוצאה היא, שככל שנוקפים הימים וככל שהמאבק על צביונה של מדינת ישראל מתחדד, עוד ועוד אנשים בישראל מצורפים בעל כורחם לשורת הבוגדים

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles