דילוג לתוכן העיקרי

שיזף הוא מחאת רוטשילד שלנו

שנה אחרי המחאה החברתית [קיץ 2011] הקימה קבוצת צעירים את שיזף – יישוב חילוני-דתי בנגב. בינתיים מספר תושביו הוכפל ועוד עשרות בקשות הצטרפות ממתינות לתורן. "במחאה שאלנו את עצמנו מה לעשות והקמת היישוב היא התשובה", אומר רון סגל, מראשוני המקום.
A man walks near the village of al-Sira, one of dozens of ramshackle Bedouin Arab communities in the Negev desert which are not recognised by the Israeli state, in southern Israel August 20, 2013. For decades Arab Bedouins have eked out a meagre existence in the Negev desert, largely under the Israeli government's radar, but now many will have to make way for new developments. Israel has already invested around $5.6 billion to build military bases in the Negev desert and plans to build 10 new communities th

ברחבי הארץ ובעולם בנו השבוע יהודים סוכות לכבוד החג. אבל בתל אביב, ישנם משפחות ובודדים החיים בסוכה או באוהל כבר חודשים ארוכים, ואפילו שלוש שנים - מאז הולדתה של המחאה החברתית בקיץ 2011. אנשים אשר נהפכו לשקופים כמעט. אבל בשבועות האחרונים נדמה שהמחאה שוב ניצבת בפתח. הקמפיין על המילקי עורר דיון ציבורי באשר ללגיטימיות לעזוב את הארץ כדי לחיות במקומות בהם יוקר המחיה נמוך יותר. בראיון החג המיוחד שהעניק לתקשורת [15 באוקטובר] הודה שר הבטחון יעלון כי ''בכל הנוגע ליוקר הדיור והמחיה, נכשלנו. ואנחנו כממשלה צריכים לטפל בזה.'' עם זאת, יעלון קרא לצעירים ישראלים שלא להרים ידים: "אני לא מבין שבגלל זה צריך לרדת מהארץ. מי שחשוב לו שיישאר פה ויעזור לשנות את הדברים, להוביל כאן את השינוי.''

"יום הולדת עגום" כתב לפני חודשיים [יולי 2014] באתר ''שיחה מקומית'' העיתונאי והפעיל החברתי נועם שיזף, אבל באותו טור הקפיד להבהיר שלא הכל רע. "היא (המחאה) סייעה לכמה מההתפתחויות הכי מעניינות שיש היום בארץ", הוא סייג את הניתוח הקודר שלו על המצב הכלכלי-חברתי בישראל.

וזה נכון. לצד יוזמות מרתקות כמו מרכולים קואופרטיביים ובנקים חברתיים, המחאה החברתית העצימה קבוצות אזרחים שביקשו לחולל שינוי והעניקה להם רוח גבית להגשמת חלומות שפעם, לפני קיץ 2011, היו זונחים מפאת ייאוש או חוסר אמונה עצמית. חלקם בחרו לעבור לברלין או לבירות אירופאיות אחרות כדי להגשים חלומות. אחרים בחרו בדרך שונה, יצירתית ומקומית.

כשאני מגיע לשיזף, יישוב חילוני-דתי זעיר בן 15 משפחות בנגב, ממהרים להבהיר לי שזו בדיוק רוח הדברים שהובילה להקמתו. "במחאה החברתית שאלנו את עצמנו מה לעשות", אומר רון סגל, בן 34, זקן היישוב, במקור מנתיב העשרה, "והקמת היישוב הזה היא התשובה. המחאה הייתה בסימן של 'במקום להתלונן - קום ועשה משהו'. אז קמנו ועשינו. אני מסתכל על 15 הקרוואנים כאן ביישוב, ואומר לך שזה רוטשילד שלנו".

סגל מכוון בדבריו לשדרות רוטשילד, שאכלסו בקיץ 2011 מאות אוהלים של צעירים שהחליטו להתנחל במרחב הציבורי במחאה על יוקר המחיה והדיור. הקמת שיזף הייתה אמנם פיראטית פחות, וזכתה לאישור המועצה האזורית רמת הנגב. היום אומר ראש המועצה שמוליק ריפמן, ש"שיזף הוא חלק ממדיניות המועצה להשגת היעד ההתיישבותי ברמת הנגב שעומד על 15,000 תושבים בעשור הקרוב, ועונה על רצון וצורך של צעירים רבים להתגורר ביישוב קהילתי מעורב לחילונים ודתיים". לפני כשנתיים, בט"ו בשבט 2012, מועד הקמת היישוב, התרחיש היה די דומה: עשר משפחות פשוט עלו על גבעה בנגב וקבעו עליה את בתיהן.

שמואל ודפי אדלר, בני 28, גרו בדימונה והתאהבו בנגב. "החלום שלהם היה להקים יישוב מעורב, דתיים וחילונים", מספר סגל, "זה התחיל במייל שהם הפיצו לחברים והוא תפס מהר. רצף של נחישות, מזל וחלון הזדמנויות הביא אותנו לכאן".

הרוח החלוצית הזו שורה על תושבי שיזף מילדות: הוריו של סגל, למשל, היו ממקימי מושב נתיב העשרה. הוריה של ורד אורנשטיין, בת 26, שבאה ליישוב לפני כשנה עם בן זוגה ועם בנה צורי, היום בן שנה ותשעה חודשים, היו ממקימי שילה שבשומרון. "זה סיפור דומה", היא אומרת, "אנחנו צעירים ועוד לא התעייפנו מהחיים. יש לי כוח להרפתקאות".

ואכן היה להם כוח. "כשהגענו לראש מועצת רמת הנגב הוא אמר לנו 'אני רואה כמוכם המון'", נזכר סגל. בניגוד לאחרים, החבורה הזו הייתה מונעת בדלק המחאה, נחושה לעשות שינוי. "לא ויתרנו", מדגיש סגל.

בתנועת "אור" להתיישבות בנגב ובגליל אומרים שהרוח היזמית הזו, של מעבר לנגב והפרחת השממה ברוחו החלוצית של דוד בן גוריון, היא משהו שסוחף ישראלים רבים. בתיבת המייל של סגל נחות כעת 40 בקשות להצטרפות ליישוב, עדות לכך שהרצון להוביל לשינוי חברתי מקנן גם בקרב רבים אחרים. "אני מדמיין לעצמי שאעמוד על הגבעה הזו בעוד 15 שנה ויהיו כאן 200 משפחות", אומר סגל בעודנו עומדים על הגבעה המשקיפה על היישוב, "ואני אזכר בשלבי ההקמה של היישוב ואדע שעשינו משהו. שהבאנו שינוי".

"הרוח, הנכונות והיכולת של חברי שיזף מגשימים מדי יום את חזון הפרחת הנגב", אומר רוני פלמר, מנכ"ל ומייסד עמותת "אור", "אני קורא לכל מי שאי פעם חלם לגור בנגב או בגליל פשוט להרים אלינו טלפון ולהגיע".

כיאה למובילים חברתיים, כעשרה מ-30 המבוגרים שחיים ביישוב הם אנשי חינוך. הקרוואנים מקיפים גן משחקים גדול המשמש את 20 הילדים שגרים בשיזף. "חינוך הוא חלק מהעניין כאן", מסביר סגל, "לא חיפשנו בוננזה כלכלית או הזדמנות נדל"נית. אנחנו רוצים להקים גן, בית ספר, אולי מכינה. החינוך הוא בראש סדר העדיפויות שלנו. רצינו להקים מסגרת בתוך היישוב לכל הילדים, אבל ענייני ביורוקרטיה מנעו את זה השנה. בשנה הבאה כבר יהיה כאן גן".

בינתיים, בתוך שנתיים בלבד אוכלוסיית היישוב הכפילה עצמה. הן בזכות הגעה של עוד חמש משפחות והן בזכות תשע לידות רק בשנה האחרונה. במבוכה, הם צוחקים: "אין בעצם מה לעשות כאן חוץ מסקס". אבל הגידול באוכלוסייה מבורך בעיניהם. מ-25 המקימים צמח היישוב ל-50 תושבים.

מהגבעה ניתן להשקיף על היישוב הזעיר שמונה 15 קרוואנים, 60 מ"ר כל אחד, מסודרים בשתי טראסות. "שיזף עלית ושיזף קיפוח", מתבדח סגל.

מיטל רז, בת 30, אמא לקמה בת עשרה חודשים ורכזת הבוגרים של מכינת הנגב, אומרת שהיא "רוצה להזדקן בנגב. אני אוהבת את הנוף, את המרחבים, מעט אנשים מסביב. זה יישוב עם רמת חיים גבוהה שמאפשר מה שאני אוהבת: חינוך טוב ואנשים טובים".

כל מה שמהפכה צריכה.

 

More from Yuval Avivi

Recommended Articles