ב-3 בפברואר, הדהים את ישראל שר החוץ האיראני מוחמד ג'וואד זריף, כשאמר בראיון לרשת טלוויזיה גרמנית: "אם הפלסטינים יהיו מרוצים מהפיתרון [הסכם שלום ישראלי-פלסטיני], איש מחוץ לגבולות פלסטין לא ימנע מהם לחתום עליו." הצהרה זו תורגמה אמנם בטעות כהכרה איראנית בקיומה של ישראל, אך גם התרגום המתוקן הוא ההצהרה המתונה ביותר שהשמיע בכיר איראני מאז פרוץ המהפכה האיראנית. ישראל, שמסומנת בטהרן כ"שטן הקטן", שנייה רק ל"שטן הגדול", הלא היא אמריקה, היא אויב שאין לנקוב בשמו המפורש ויש להצהיר, לפחות פעם בכמה שבועות, על הצורך המיידי למחוק אותו מעל המפה.
מערכת הביטחון הישראלית מביטה באיראן מקרוב, מצוידת במודיעין איכותי ובאפשרות ניתוח על בסיס היכרות עמוקה של הרקע, הנסיבות וההיסטוריה. אף אחד בצה"ל, באגף המודיעין של צה"ל, במוסד או במשרד הביטחון הישראלי עדיין לא מתכוון לצאת לרקוד ברחובות, אבל הקולות והמראות הנשמעים מטהרן מעוררים תקווה גדולה בדרגי הביטחון המקצועיים. קורה שם משהו אמיתי, הם אומרים. זו אינה הצגה, הם מוסיפים, איראן מחפשת דרך, מתחבטת ומתלבטת, אלה דברים שאנחנו לא רגילים לראות ממנה.
