משהו חדש קורה באיראן

 ב-3 בפברואר, הדהים את ישראל שר החוץ האיראני מוחמד ג'וואד זריף, כשאמר בראיון לרשת טלוויזיה גרמנית: "אם הפלסטינים יהיו מרוצים מהפיתרון [הסכם שלום ישראלי-פלסטיני], איש מחוץ לגבולות פלסטין לא ימנע מהם לחתום עליו." הצהרה זו תורגמה אמנם בטעות כהכרה איראנית בקיומה של ישראל, אך גם התרגום המתוקן הוא ההצהרה המתונה ביותר שהשמיע בכיר איראני מאז פרוץ המהפכה האיראנית. ישראל, שמסומנת בטהרן כ"שטן הקטן", שנייה רק ל"שטן הגדול", הלא היא אמריקה, היא אויב שאין לנקוב בשמו המפורש ויש להצהיר, לפחות פעם בכמה שבועות, על הצורך המיידי למחוק אותו מעל המפה.

מערכת הביטחון הישראלית מביטה באיראן מקרוב, מצוידת במודיעין איכותי ובאפשרות ניתוח על בסיס היכרות עמוקה של הרקע, הנסיבות וההיסטוריה. אף אחד בצה"ל, באגף המודיעין של צה"ל, במוסד או במשרד הביטחון הישראלי עדיין לא מתכוון לצאת לרקוד ברחובות, אבל הקולות והמראות הנשמעים מטהרן מעוררים תקווה גדולה בדרגי הביטחון המקצועיים. קורה שם משהו אמיתי, הם אומרים. זו אינה הצגה, הם מוסיפים, איראן מחפשת דרך, מתחבטת ומתלבטת, אלה דברים שאנחנו לא רגילים לראות ממנה.

המאמר הזה לא עוסק בדרגים הפוליטיים והמדיניים בישראל. בנימין נתניהו ממשיך להזהיר ולהתריע, ולא יפסיק לעשות את זה עד ההגעה להסדר סופי בין איראן למעצמות בעניין הגרעין. זהו תפקידו ההיסטורי. בסוף, רק איכות ההסכם ודקדקנותו יקבעו אם איראן תקבע את מעמדה כמדינת סף גרעינית, או שתיאלץ לוותר על החלום. השאלה מה חושבים אנשי הביטחון בישראל, הייתה עד היום פתוחה. הנה הצצה לראשם, הצצה שמבוססת על מספר רב של שיחות עם גורמים בכירים ביותר במערכת הביטחון הישראלית בשבועות האחרונים.

איראן, הם אומרים, לא מוותרת על החזון הגרעיני. ממש לא. בעיני המשטר האיראני, הגעה ליכולת גרעינית היא צורך קיומי, במטרה לאפשר את שימור המשטר ולמנוע התערבות חיצונית שתביא להפלתו. הפצצה אמורה להיות פוליסת הביטוח של האייתוללות. מה שהשתנה בינתיים זה הקצב והאסטרטגיה. האיראנים עצרו במקומם והם בודקים עכשיו חלופות, אופציות, ומחשבים מסלול מחדש. כל זה קורה בעקבות מערכה בינלאומית יעילה מאוד שהעמידה את איראן על המחיר האפשרי של המשך חתירה מהירה לגרעין.

למרות שבישראל לא תלו תקוות רבות מדי בסנקציות, התברר, כך אומרים במערכת הביטחון, ש"כאשר המערכת הבינלאומית, בניצוח אמריקאי, מוכיחה נחישות ודבקות במטרה ומפעילה לחץ הולך וגובר על איראן, המסר עובר. איראן אינה חסינה".

כמה מגורמי הביטחון בישראל מעריכים כי איראן הבינה שלא תוכל להמשיך בקצב ההתקדמות לגרעין "על הראש של העולם" ("In your face״) עוד זמן רב. מתישהו נפל באיראן האסימון, לפיו הגרעין לא יהיה פוליסת ביטוח של המשטר, אלא עלול להביא לקבורתו. התובנה הזו, על פי הערכות בישראל, החלה לחלחל ב"מהפכה הירוקה" ב-2009, והמשיכה להתפשט ברחבי התודעה האיראנית השלטונית לאורכו ורוחבו של "האביב הערבי", שהפיל משטרים ועריצים במזרח התיכון בקצב אש ובשיטת הדומינו. האיראנים נתקלו, אומר גורם ישראלי צבאי רם דרג, לפתע פתאום, במושג ששמו "הרחוב". הם גילו שגם להם יש רחוב. נכון, הבסיג' הוזעק מרבצו ב-2009 ודיכא את המהומות ביד ברזל רצחנית, אבל גם באיראן החלו להתפשט הרהורים נוגים לפיהם יכול להיות ש"לא לעולם חוסן".

ברגע שהאייתוללה חמנאי הבין שהוא צריך להתחשב בהמונים, העניין התחיל להשתנות, אומרים בישראל. העובדה שאפשרו לחסן רוחאני להתמודד לנשיאות, לא הפריעו לו להיבחר ואולי אפילו עודדו אותו בדרך למשכן הנשיא, מיוחסת לאותה תובנה. בבחירות הקודמות המשטר התערב התערבות פעילה, זייף את התוצאות וכפה קדנציה נוספת של אחמדינג'אד, על אפם וחמתם של ההמונים ושל מדינות המערב. הפעם, לא עוד. רוחאני, אומר גורם ישראלי ביטחוני, הוא הכי רפורמיסט שחמנאי היה מסוגל לבלוע על כס הנשיאות באיראן, בלי להקיא. הוא אכן בשר מבשרה של המהפכה האיראנית, אלא שמאז שהיא פרצה, קרו הרבה דברים והשתנו המון משתנים. רוחאני מרוחק מאחמדינג'אד מרחק עצום. בישראל יש מי שמשווה אותו, בשיחות כמוסות, למנחם בגין, ראש הממשלה הישראלי, הראשון שהגיע לתפקיד מטעם הליכוד, שהיה גם המנהיג הישראלי הראשון שחתם על הסכם שלום עם מדינה ערבית, תוך שהוא מחזיר את חצי האי סיני למצרים עד האינץ' האחרון. האם רוחאני יהיה בגין, יחלץ את איראן מההרפתקה הגרעינית שלה, מתדלוק הטרור האסלאמיסטי, מהבידוד הבינלאומי שכפתה על עצמה, מהמשבר הכלכלי ומהפינה הנידחת בה הושיבה את עצמה? את זה רק ימים יגידו.

או שלא רק: המשחק עוד לא נגמר, מדגיש גורם ישראלי צבאי בכיר, הוא רק התחיל. אנחנו מופתעים מעצם העובדה שיש בכלל משחק, אבל ככל שנתרגל לעובדה הזו ונפסיק להתלהב, כך ייטב. הסחורה עוד לא סופקה. אין לי ספק, אומר הגורם, שאם הקהיליה הבינלאומית תמשיך בלחץ, לא תוותר, לא תמצמץ ותדע להבחין בין טוב לרע, בין אמת לשקר, אז יש סיכוי טוב שההסכם עם איראן יבטיח לעולם מרחב זמן מספק ותעודת ביטוח לכך שאיראן לא תהיה מסוגלת לפרוץ לגרעין בפרק זמן קצר. חייב להיות טווח ביטחון בין איראן לבין הפצצה, טווח שמוערך בין שנה וחצי לשלוש שנים לפחות. אם זה יושג, אפשר יהיה לנשום בינתיים לרווחה.

מה צריך לקרות כדי שזה יושג, נשאל הגורם. שאמריקה לא תשכח שהיא אמריקה, הוא אמר, שלא תהיה חתירה להסכם בכל מחיר, שאיראן תהיה משוכנעת שהיא תשלם מחיר כבד על פיצוץ המשא ומתן, שהסנקציות יחודשו מיד ובהיקף נרחב יותר, ושהאופציה הצבאית תהיה אמיתית, ממשית, מוצגת לעיני כל על השולחן.

לסיום, נשאל הגורם על האופציה הצבאית של ישראל: היא חיה וקיימת, הוא אישר, הושקע בה הרבה מאוד מאמץ, כסף, יצירתיות והתמדה. חשוב שתהיה לישראל אופציה לפעול נגד איראן אם יתברר שהיא ממשיכה את המרוץ, ויש לישראל אופציה כזו. מצד שני, הוא אמר, לעולם לא נצטער על מלחמות שנמנעו. פעם, כשפרצה מלחמה, שני צבאות נפגשו, נלחמו ובסוף חזרו הביתה. האזרחים לא הרגישו את המלחמה. היום, מלחמה פירושה שכולם מעורבים, האבידות יהיו איומות ואף אחד לא ממש ייצא מנצח. כרגע, עושה רושם שניתן למנוע את זה.

 הערת העורך: ציטוט מתוך הראיון שהעניק שר החוץ האיראני מוחמד ג'וואד זריף לרשת טלוויזיה גרמנית תורגם במקור בטעות: "פתרון הסכסוך עם הפלסטינים עשוי להביא להכרה בישראל." מאמר זה עודכן כדי לשקף את התרגום הנכון של המשפט: "אם הפלסטינים יהיו מרוצים מהפיתרון [הסכם שלום ישראלי-פלסטיני], איש מחוץ לגבולות פלסטין לא ימנע מהם לחתום עליו."