התפטרות זמנית

החלטתו של אביגדור ליברמן להתפטר לאלתר מתפקידו כשר החוץ היתה תולדה של תורת ניהול סיכונים בסיסית. ביום שישי בבוקר כינס ליברמן את צוות פרקליטי הצמרת שלו וקיבל מהם הערכת מצב מעודכנת ומלומדת. ביסודה, שתי קביעות עיקריות: הראשונה עסקה בסיכויי הרשעתו בפרשת השגריר. השניה עסקה בסיכויי העתירה לבג"ץ שהוגשה נגד ליברמן, בדרישה שיתפטר מהממשלה עם הגשת כתב האישום. זה מה שאמרו לליברמן פרקליטיו: אם אתה הולך למשפט, אתה מזוכה. לא 90 אחוז, ולא 99 אחוז. 100 אחוז. הצוות, בראשות עורכי הדין דר' יעקב ויינרוט וגיורא אדרת, הציג לליברמן פרזנטציה משכנעת לפיה אין שום סכנה שיורשע. אגב, גם במקרה של הרשעה, לא היה להם ספק שיהיה עונש זניח ללא קלון, שיאפשר לו לשוב מיד לזירה הפוליטית. באשר לבג"ץ, אליו עתרה תנועת מרצ, כאן היתה לפרקליטים הערכה שונה. במקרה הזה, הכל אפשרי. הכל פתוח. פיפטי-פיפטי. על פי כמה חוות דעת, ליברמן יכול להמשיך בתפקידו. ואילו על פי חוות דעת אחרות, כמו גם כמה תקדימי פסיקה (בפרשות דרעי ופנחסי, שאולצו להתפטר כשהוגש נגדם כתב אישום), יכול להיות שבג"ץ יאלץ את ליברמן לפרוש.

ליברמן הוא מכונת קבלת החלטות. שומע, לומד, מחליט. בניגוד לשותפו לשלטון בישראל, בנימין נתניהו, ליברמן לעולם לא ישאיר למחר מה שהוא יכול להחליט היום. הוא אוהב להוביל, לקבוע, לשלוט בסדר היום, לא להגרר ולא להדחף. הוא הבין שמשפט זה נצחון בטוח, אבל התבצרות במשרד החוץ יכולה לגרור השפלה. הדבר האחרון שהוא היה צריך, זה בג"ץ שיאלץ אותו לפרוש שלושה שבועות לפני הבחירות ויתן למפלגות המרכז-שמאל, ובעיקר שלי יחימוביץ השנואה עליו מאוד, חיצים נוספים לנעוץ בו. אין דבר שנוא יותר על ליברמן מלהגרר החוצה בשערותיו, לאבד שליטה על המצב, להיות בן ערובה של משהו, או מישהו. כששמע את ההערכה הזו, הבין מיד מה הוא צריך לעשות. להתפטר, לאלתר. וכך עשה.