ישראל פולס

נתניהו שוב לא עמד בלחץ

p
המחבר
בקצרה
נתניהו זנח את הסכם המסתננים לא בגלל סכנה מוחשית ופתאומית לאינטרסים האסטרטגיים של ישראל אלא משום הביקורת שנמתחה עליו בחוגי הימין. מדובר בדפוס פעולה כמעט קבוע של ראש הממשלה: תמיד הוא ייבהל ויקרוס ברגע האמת.

ביום שני אחר הצהריים [2 באפריל] כינס בנימין נתניהו מסיבת עיתונאים שלא מן המניין בלשכתו יחד עם שר הפנים אריה דרעי. הוא הציג בפני הציבור הישראלי הסכם דרמטי שנחתם בין ישראל לאו"ם ואמור להסדיר את סוגיית מסתנני העבודה, שעשרות אלפים מהם חדרו לישראל בעשור האחרון מיבשת אפריקה.

שלא כהרגלו פתח נתניהו את האירוע לשאלות ללא הגבלת זמן. הוא היה נחוש להפגין מנהיגות ולשכנע את הציבור הישראלי בנחיצותו ויתרונותיו של ההסכם. ישראל חתמה עליו לאחר שכל הפתרונות האחרים נכשלו, רואנדה חזרה בה מהסכם עם ישראל לפיו תסכים לקלוט את המסתננים ובפני ההנהגה הישראלית לא עמדה אופציה חלופית כלשהי. נתניהו ידע שהוא צודק. זו הייתה הפגנת מנהיגות וכריזמה של ראש הממשלה שקיבל החלטה, הסביר אותה לציבור וחתך סאגה ארוכה ומייגעת בהסכם שהוא הרע במיעוטו גם מבחינת הבייס הפוליטי שלו.

כעבור קצת יותר מארבע שעות הודיע ראש הממשלה, בעמוד הפייסבוק שלו, שהוא "משהה" את ההסכם ויבצע בדיקה מחודשת באשר לכדאיותו. כנראה שבדק כל הלילה, כי למחרת כבר הודיע שההסכם בטל ומבוטל. המו"מ המרתוני שערכו אנשיו, ראש המטה לביטחון לאומי מאיר בן שבת וראש הסגל יואב הורביץ, הושלך לפח האשפה של ההיסטוריה כלאחר יד. נתניהו נבהל וברח. בסוכנות הפליטים של האו"ם התקשו להאמין שכל זה אמיתי, אבל זה היה.

מה שהבריח את ראש הממשלה הייתה ביקורת שנמתחה עליו בחוגי הימין. לא סכנה מוחשית ופתאומית לאינטרסים האסטרטגיים של ישראל, לא נתונים חדשים שלא נודעו קודם. קצת קשיים פוליטיים ונתניהו קורס, משתנק ונחנק. הרשתות החברתיות געשו, האימוג'יז הכתומים של זעם נימרו את עמוד הפייסבוק שלו, ונתניהו נפרד בצער ממנהיגות, מקבלת אחריות, מהתוויית דרך, ונמס מהר יותר מהקרחונים בהתחממות כדור הארץ. שני ציוצי טוויטר, אחד של הנמסיס מימין נפתלי בנט והשני של הנמסיס מבית גדעון סער, פעלו על נתניהו פעולה מיידית והפכו אותו לגוש פלסטלינה. אחר כך התברר כי גם שר האוצר משה כחלון לא מתלהב מההסכם וגם שרים בליכוד מסתייגים, אבל בדיוק בשביל כל זה נבחר נתניהו לתפקידו: להפגין מנהיגות, להתוות דרך, לקבל החלטה ולגייס לה תמיכה פוליטית.

האירוע, שאינו ראשון מסוגו, העלה תהיות באשר לתהליך קבלת ההחלטות הכאוטי, המבוהל והמחופף בחצרו של ראש ממשלת ישראל. הוא גם מעצים את העננה הרובצת על כשירותו של נתניהו לתפקיד ראש הממשלה. מסיבת העיתונאים שכינס נתניהו באה לאחר היעלמות מעין הציבור שנמשכה חמישה ימים. דובר על מחלה מסתורית, על שיעול טורדני, על דלקת גרון. יריביו של נתניהו טענו שקרס מנטלית תחת לחץ החקירות וההבנה כי בקרוב ייאלץ לעמוד לדין פלילי. את הרינונים העצימו דבריו של עורך דינם הוותיק של בני הזוג נתניהו, יעקב וינרוט, מלפני כמה חודשים בראיון ל"עובדה" בערוץ 2 [נובמבר 2017], כי הוא מתפקד גם כפסיכולוג הצמוד של בני הזוג, כשהם לוקים בחרדה.

אם היה זה התקף חרדה או לא, קשה לדעת. מה שבטוח זה שמדובר בדפוס פעולה קבוע מצדו של נתניהו. תמיד יקרוס ברגע האמת, יזגזג שוב ושוב עד הרגע האחרון, וגם אחריו. כל מי שמכיר את נתניהו יודע שהאחרון שמפחיד אותו זוכה בלבו. העניין הוא שנתניהו לא מנסה להילחם בכשל הפנימי הזה, אלא מתמסר אליו בחדווה. הוא לא מוכן לקחת סיכונים פוליטיים כלשהם, הוא ממשכן כל אופציה לקבלת החלטות בעייתיות, גם כשהן חשובות לישראל, על מזבח האינטרסים האישיים שלו.

בסך הכל מהווה הסכם המסתננים עליו חתם נתניהו מול האו"ם פתרון סביר ומכיל בחובו גם הישג משמעותי לישראל: האו"ם הסכים, תחת הלחץ הישראלי, לדאוג ולערוב לקליטתם של 16 אלף מסתנני עבודה, כמעט מחצית מאלה הנמצאים היום בישראל. השאר יקבלו מעמד של תושב ארעי למשך חמש שנים. זו אינה גזירה שאי אפשר לחיות איתה. ישראל חתמה על ההסכם במחטף, כשעוד לא פורסם שרואנדה ביטלה את ההסכם לקליטת מבקשי המקלט בשטחה. לו המתין נתניהו יום-יומיים היו אנשי האו"ם מבינים שאין לישראל אופציה אחרת ומנסים לקצץ במכסה (של הקליטה הישראלית) אליה הסכימו, אבל את הנעשה אין להשיב. בעצם יש להשיב: עובדה, נתניהו התהפך, ויתר על ההישג ונמלט מהזירה כל עוד נפשו בו.

צריך לזכור שמי שהפך את סוגיית מסתנני העבודה )בשמאל מכנים אותם מבקשי המקלט) לנושא פוליטי הוא נתניהו עצמו. במשך שנים הוא הסית נגדם, קרא לגירושם, גינה את חוגי השמאל וארגוני זכויות האדם שהתגייסו למענם. בסוף, כשהבין שמגבלות חוקיות ובג"ץ אינם מאפשרים לו לגרש אותם סתם ככה לאפריקה, ניסה לעשות אקזיט מכובד אבל אז התהפכו עליו הגלמים שהוא עצמו יצר ושטפו אותו בצונאמי מבהיל. לאירוע הזה קוראים בליכוד "שיטת ביבי": הוא גם ישלם מחיר מופקע, גם יאכל את הדגים הסרוחים וגם יגורש מהעיר.

מדובר בדפוס פעולה כמעט קבוע בחצרו של נתניהו: כך היה כשחתם על הסכם וויי פלנטיישן ב-98', אבל התחרט ולא יישם אותו. כשהחליט לא מזמן לרוץ לבחירות, ונשנק ברגע האחרון. כשהחליט להעלות מסים, והתחרט. כשהחליט לצרף את הרצוג לממשלתו וללכת לשלום אזורי, אבל ברח. כשהחליט להציב מגנומטרים על הר הבית, וכרע תחת הלחץ. כשתמך בהתנתקות חמש פעמים (בהצבעות בממשלה ובכנסת), וקרס בהצבעה האחרונה. הרשימה הזו אינסופית ומעידה כי משהו חולה בממלכת נתניהו. משהו עמוק ומהותי לא עומד שם בלחץ ומתפרק ברגע האמת. מה שזה לא יהיה, מצבו המשפטי-פלילי המחמיר של נתניהו לא משפר את המצב, אלא כנראה רק מדרדר אותו.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: migrant workers, african immigrants, immigration, immigrants, israeli police, benjamin netanyahu

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept