ישראל פולס

אסד לא הולך לשום מקום

p
המחבר
בקצרה
למרות העדויות החדשות על פשעי מלחמה בסוריה, במערב הבינו שהאלטרנטיבה למשטר הרצחני הוא הפיכת המדינה למאחז ענק של טרור. גם האינטרס הישראלי מעדיף את אסד על פני חטיבות ג'יהאד ואל קאעידה על הגדר בגולן.

בשבועות הקרובים יקרה בישראל אירוע היסטורי שלא ידווח בתקשורת ולא יכה הדים ציבוריים: מטה אוגדה 36 של צה"ל, אוגדת "געש", יתקפל, יתפרק ויעבור מרמת הגולן לבסיס עורפי חדש. אוגדה 36 היא אחת האוגדות המשוריינות הראשונות בצה"ל. היא הוקמה בשנת 1954, שש שנים לאחר קום המדינה, ומאז 1971 היא ממוקמת ברמת הגולן. זוהי אוגדה מובחרת, סדירה, מאומנת, שמופקדת כבר 43 שנים על גזרה אחת ויחידה: הגזרה הסורית. האוגדה חיה ברמת הגולן, נושמת ברמת הגולן, מתאמנת ברמת הגולן, מכירה את רמת הגולן. כל מערכי הקרב של האוגדה, תורות הלימוד שלה, התרגילים שלה, מבוססים על מלחמה עם סוריה. האויב הסורי, של שושלת אסד, הוא מחולל קיומה של אוגדה 36. בישראל, כשאתם אומרים אוגדה 36, אתם אומרים רמת הגולן, אתם אומרים סוריה. שמות נרדפים.

והנה, בעוד זמן קצר, תקום האוגדה ההיסטורית הזו של צה"ל, ותעבור לבסיס עורפי. כוחותיה יוסגו אחורה. את מקומה תתפוס אוגדה מרחבית האמונה ומיועדת למה שמכנים בצה"ל "ביטחון שוטף" (בט"ש). לא מאומנת לקרבות כבדים בין צבאות סדירים, יחידה צבאית מסוג היחידות שמאבטחות את הגבול הישראלי עם ירדן וחלק גדול מהגבול מול מצרים: כוחות צבא שיודעים לסייר לאורך גדר, לזהות חדירות, לשמור על הביטחון השוטף, להגיב בכוח אם יותקפו. משהו אחר לגמרי.

שלוש שנים לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, ובישראל נפל האסימון. נפילה איטית, אבל לא בהכרח כואבת. המצב האסטרטגי השתנה לחלוטין. סוריה אינה עוד איום קיומי על המדינה הציונית. אין יותר אוגדות שריון סוריות מאומנות, מצוידות, הרובצות בטווח של שעתיים-שלוש נסיעה מהגבול. סוריה הזו, איננה עוד. ישראל מבינה ומתיישרת.

בעשור האחרון ירד מספר הטנקים של צה"ל ירידה דרמטית. איכותו של הטנק הבודד עלתה מאוד. ירד מספר סוללות הארטילריה. במקומן, עולה מספרן של היחידות הקלות, המאומנות, חטיבות חי"ר ייעודי שיודעות להלחם בטרור, לתמרן באמצעות מסוקים או כלי תעבורה מהירים, להשאיר חתימה נמוכה, להיות זריזות וקטלניות. ברוכים הבאים למזרח התיכון החדש. מדינות ערב החורשות להשמיד את מדינת ישראל, כבר כמעט ואין. ארגוני טרור בעלי יכולות מדינתיות, עשרות אלפי רקטות וטילים, מנהרות, בונקרים וג'יהאדיסטים מאומנים שמוכנים להיהרג ולהרוג ישראלים, יש בשפע. השבוע [20 בינואר] שיגר אחד מהם שתי רקטות על אילת מתחום סיני.

כל זה קורה, בעוד שושלת אסד עדיין חיה ובועטת. כשפרץ המרד בסוריה, העריכו בישראל שימיו של אסד ספורים. שר הביטחון הישראלי דאז, אהוד ברק, קצב את זמנו של אסד ב"כמה שבועות". ברק כבר לא רלוונטי. בשאר אל-אסד, דווקא כאן. ברק עוסק עכשיו בייעוץ אסטרטגי בענייני ישראל והמזרח התיכון. צריך לקוות שאיכות עצותיו השתפרה מאז, לטובת הלקוחות. אסד עוד כאן, ולא רק שהוא כאן, נדמה לי שהוא כאן כדי להישאר. למרות שמעטים מאוד העריכו שזה אפשרי (אחד הבודדים שבהם הוא פרופ' אייל זיסר, מומחה לענייני סוריה מאוניברסיטת תל אביב, שהעריך מהרגע הראשון שמדובר במלחמה שתארך שנים ולא היה מוכן להמר על המנצח), אסד הצליח להפוך את עקומת הצלילה שלו ולבצע מהפך (turn around) נדיר ודי מדהים.

הוול סטריט ג'ורנל דיווח ב-14 בינואר, שגורמי ביון מערביים ביקרו לאחרונה בדמשק לשיחות תיאום עם עמיתיהם הסורים. על הפרק: ניסיונות המערב לעקוב אחר מספר רב של טרוריסטים וג'יהאדיסטים שזלגו לסוריה מאירופה וממקומות נוספים, על מנת להשתתף במאמץ הג'יהאדיסטי העולמי לעקור את שושלת אסד ולהשתלט על סוריה.

נדמה לי שלא רק בישראל, גם במערב האסימון נופל. התהליך הזה מדהים, אבל אם הוא יימשך בקצב הנוכחי, אסד עוד מסוגל לשקם מחדש את הדבר החשוב ביותר להמשך שלטונו. חשוב יותר מכוח צבאי וסיוע כלכלי: הלגיטימציה. הוויתור על הנשק הכימי מוגדר בישראל על ידי גורמי ביטחון בקיאים כ"מהלך חייו" של אסד. הוא הקריב צריח, אבל שמר על המלכה וביצר את המלך.

רשת סי.אן.אן פרסמה אתמול (20 בינואר) תחקיר על עינויים ומעשי טבח שביצע שלטון אסד בבני עמו. עוד לא ברור אם הסיפור החדש הזה יכול לשנות את המגמה העולמית ולהחזיר את אסד כמה משבצות אחורה. דבר אחד בטוח: אם היינו מתארים לעצמנו, לפני שנה, את המצב בו נמצא אסד היום, לא היינו מאמינים שזה אפשרי. והנה, זה קרה. המערב הבין שהאלטרנטיבה למשטר הרצחני של אסד הוא הפיכת סוריה למאחז ענק של ג'יהאד וטרור מבית אל קאעידה. זוהי ברירה בין דבר לכולרע. במצבים כאלה, אנשים נוטים להעדיף את הרע שהם מכירים.

"המגעים בין גורמי הביון המערביים לאנשי אסד", אמר לי השבוע גורם ביטחוני ישראלי בכיר, "לא היו בדרגים הגבוהים ביותר. לא הגיעו לדמשק ראשי ארגוני מודיעין, אלא דרגי עבודה מקצועיים שפגשו את עמיתיהם".

מה המשמעות של זה, שאלתי. "זה אומר שהאירופים והאמריקאים עוד לא השלימו לגמרי עם המציאות, אבל הם לפחות מזהים אותה. המערב הבין שהאלטרנטיבה לאסד גרועה ממנו. האגדה הרומנטית של להשליך את הרודן האכזר ולהציל את העם התפוגגה. ההתחזקות של גורמי ג'יהאד ואל קאעידה במרד הסורי הפכה לחרב פיפיות", אמר הגורם הישראלי, "מצד אחד, זה אכן מציל את מצבם של המורדים על הקרקע, בעיקר מול התגבורות של חיזבאללה והסיוע האיראני. אבל מצד שני, זה חושף את פרצופה האמיתי של האופוזיציה הסורית מול העולם. במסדר הזיהוי הזה, בין פרצופי האופוזיציה לקלסתרי הממשל, העולם לא בטוח שהוא מעדיף את האופוזיציה".

גורם מדיני ישראלי בכיר מנתח זאת כך: "עד לפני שנה, ישראל העדיפה בגלוי לדבר על שבירת 'ציר הרשע' כאינטרס אסטרטגי ראשון במעלה. אם סוריה יוצאת מהמשחק, הדבר פוגע בציר בין טהרן, דמשק וביירות, מחליש מאוד את חיזבאללה, מבודד את איראן, מפרק את הבעיה האסטרטגית הקשה ביותר שניצבת מול ישראל בגזרה הצפונית, ובכלל".

"ובכן", מוסיף הגורם, "זה כבר לא רלוונטי. איראן החלה אתמול ליישם את הסכם ז'נבה, נדמה לי שהסיפור האיראני הולך להסדרה, איראן תישאר מדינת סף, למערב תהיה יכולת פיקוח חודרנית סבירה, כל הצדדים יתבצרו בנקודה הזו וימתינו בסבלנות. איראן תמתין להזדמנות, המערב ימתין לנפילת האייתוללות. כך שהעניין הסורי כבר לא מעלה או מוסיף בכל הקשור לאיראן. גם חיזבאללה", מוסיף הגורם הישראלי, "נחלש מאוד. הוא בבעיה קשה בלבנון, הוא ספג אבידות כבדות בסוריה, הוא מבודד והוא לא במצב של עימות יזום עם ישראל. במצב הדברים הזה, ציר הרשע פחות דומיננטי וחשוב מבעבר. ולכן, דווקא במציאות הזו, שימורו של אסד המוחלש, הקטן, החולש על רצועה של סוריה ולא מסוגל להזיק לסביבתו, הופך לאט לאט לאינטרס אסטרטגי של ישראל".

לא רק ישראל. גם העולם מתחיל להבין את זה. כשפרצה מלחמת איראן-עיראק, איחל ראש הממשלה הישראלי מנחם בגין הצלחה לשני הצדדים. בישראל עוד לא אומרים את זה בגלוי, אבל הולכים ומתרבים הגורמים שמעדיפים את אסד הנוכחי על חטיבות ג'יהאד ואל קאעידה על הגדר בגולן. בשנתיים שחלפו הקימה ישראל במהירות גדר הפרדה משוכללת ברמת הגולן, מהסוג של הגדרות שהוקמו בגדה המערבית ומול סיני. ישראל הופכת, במהירות, למדינה הכי מגודרת בעולם. מזל שבצד המערבי יש לנו ים. כרגע, רק הגבול מול ירדן אינו מגודר בכבדות. גם זה ישתנה במהירות.

בנימין נתניהו, ראש הממשלה, חפז השבוע [16 בינואר] למפגש עם מלך ירדן עבדאללה בעמאן. גם הם דנו בגדר. נתניהו ניסה לשכנע את המלך להוציא לאור את התנגדותו לנסיגת צה"ל מבקעת הירדן. השושלת ההאשמית בירדן חוששת הרבה יותר מהפלסטינים, מאשר מהישראלים. אם תשאלו את הירדנים, בחדר סגור ושלא לציטוט, הם יודו שהם מעדיפים שצה"ל ימשיך לחצוץ בין הליבה הפלסטינית בשכם, ג'נין ורמאללה, לבין הממלכה הירדנית, שגם בה רוב פלסטיני ברור. צה"ל על הירדן הוא תעודת ביטוח לשלטון עבדאללה, לא פחות מאשר לביטחון ישראל. הבעיה היא, שהירדנים לא יכולים להגיד את זה בפומבי. הרי כבר נרצח מלך עבדאללה אחד, עבדאללה הראשון, בידי מתנקשים פלסטינים בעת שבא להתפלל במסגד אל אקצא בירושלים ביולי 1951. הפלסטינים חשדו שעבדאללה הראשון שיתף פעולה עם הציונות ולא הטיל למערכה ב-1948 את הלגיון שלו בצורה אמיתית. מעבדאללה האב עד עבדאללה הנכד, מאסד האב ועד לבנו, נדמה לי שיש במזרח התיכון עוד כמה דברים יציבים מכפי שחשבנו.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: syria, jihad in syria, israel, iran, hezbollah, golan heights, border security, bashar al-assad

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept