ישראל פולס

ליברמן נקרע בין היצר להפיל את נתניהו לשנאת הח"כים הערבים

p
המחבר
בקצרה
בניגוד להערכות רבות, אביגדור ליברמן לא התהפך וחזר לזרועותיו של נתניהו, אולי אפילו להיפך. הוא גם לא שבר שמאלה, לעברו של בני גנץ. מחירה של פנייה חדה כזו – הקמת ממשלת מיעוט בקולותיהם של ח"כים ערבים, היה כבד מדי עבורו.

אחרי פרומו ארוך וציפיות מתגבהות, הסופה המושלמת כבר כאן. בני גנץ החזיר אתמול (רביעי, 20 בנובמבר) את המנדט להרכבת ממשלה לנשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין והפך לפוליטיקאי השלישי בהיסטוריה הישראלית שלא מצליח לעמוד במשימת הרכבת ממשלה (בנוסף לבנימין נתניהו וציפי לבני). ישראל קרובה מאי פעם להיסטוריה שלילית בלתי נתפסת: מערכת בחירות שלישית בתוך פחות משנה. במקביל, מתחממת הגזרה הביטחונית (חיל האוויר ביצע תקיפה נרחבת נגד מטרות סוריות ואיראניות בלילה שבין שלישי לרביעי) והיועץ המשפטי לממשלה יהפוך את נתניהו בתוך זמן קצר לנאשם בפלילים. הפלונטר הפוליטי נראה בלתי פתיר ואין בנמצא אלכסנדר מוקדון ישראלי שיתיר את הקשר הגורדי הזה באבחה אחת, וישחרר את ישראל מהסחרור אליו נקלעה.

"עד כמה שזה מוזר, אחד הגורמים לצרות בהן שקוע נתניהו הוא ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה", אמר לאל-מוניטור השבוע גורם בכיר בליכוד. ההסבר שלו פשוט: בטרם מונה לתפקיד שר הביטחון של נתניהו, הצהיר אביגדור ליברמן שאם יקבל את התפקיד הוא יודיע להנייה שיש לו 48 שעות להחזיר לישראל את גופות חייליה ואת אזרחיה הנעדרים, אחרת יחוסל. ההבטחה הזו רדפה את ליברמן כבומרנג נפץ מיד לאחר שנכנס לתפקידו. הנייה חי וקיים עד עצם הרגע הזה וליברמן, שהסמל המסחרי שלו היה "מילה זו מילה", מצא את עצמו נחבט ומושפל ע"י כל זב ומצורע במערכת הפוליטית וברשתות החברתיות.

לפני שנה הוא התפטר מתפקיד שר הביטחון [נובמבר 2018] ומאז הוא ניצב מאחורי הבטחותיו ומילותיו כצוק איתן. ליברמן משקם במהירות את תדמיתו כ"מר מילה זו מילה" ואת המחיר משלם נתניהו.

ביום רביעי השבוע עצרה המערכת הפוליטית כולה את נשימתה לקראת השעה 13:00 בצהריים, עת אמור היה ליברמן לפרסם את גזר דינם של נתניהו וגנץ. בניגוד להערכות רבות, ליברמן לא התהפך וחזר לזרועותיו של נתניהו. אולי אפילו להיפך. הוא גם לא שבר שמאלה, לעברו של גנץ. מחירה של פנייה חדה כזו היה כבד מדי אפילו עבורו: הקמת ממשלה בקולותיהם של ארבעה ח"כים ערבים לפחות, שיצביעו עבורה מבחוץ. הלחצים שהופעלו על ליברמן בשבועות האחרונים משני הכיוונים היו עצומים. הוא נקרע בין שני יצרים ושאיפות מנוגדים: מחד, התיעוב שפיתח כלפי נתניהו והמאמץ האדיר שהוא משקיע על מנת לשחרר את ישראל ממנהיגותו. מאידך, התיעוב ההיסטורי הלאו-בר-כיבוש שלו כלפי חברי הכנסת הערבים, שאותם הוא מכנה בכל הזדמנות "גיס חמישי".

בסופו של דבר הכריע ליברמן שלא להכריע. הוא האשים את שני הצדדים, הליכוד וכחול לבן, באמירת "לא" למתווה הנשיא ריבלין. האולטימטום שהציב בפניהם פקע ביום רביעי בצהריים, והוא הודיע שאף צד לא עמד בדרישותיו.

במצב הדברים הזה, נאלץ גנץ להחזיר את המנדט להקמת ממשלה לידי הנשיא, משם עובר המנדט היום [21 בנובמבר] לכנסת. ישראל נכנסת, לראשונה בתולדותיה, לאזור בתול שבו לא צעדה מעולם. 21 ימים נוספים שבהם יכול חבר כנסת כלשהו לגבש רשימת חתימות של 61 ח"כים ולהקים איתם ממשלה. אם זה לא יקרה, הכנסת תתפזר אוטומטית בשבוע השני של דצמבר והבחירות יתקיימו כעבור 90 יום, בתחילת חודש מארס. ישראל תלך אז לבחירות בפעם השלישית תוך שנה אחת ותיכנס לכאוס חסר תקדים. אם נוסיף לכל זה את המצב הביטחוני המסלים, המשבר הכלכלי המתפתח וכתבי האישום הצפויים לנתניהו, נקבל מדינה בסחרור וציבור שמאבד את אמונו במוסדותיה הנבחרים.

ההיסטוריה תשפוט בבוא העת את ליברמן, אבל בינתיים הוא יכול ליהנות מאחד הקמבקים המרשימים והיצירתיים ביותר בהיסטוריה הפוליטית הישראלית. לפני שבעה חודשים, כשהצליח להיכנס לכנסת בעור שיניו עם חמישה מנדטים, הוא נחשב לגרוטאה פוליטית. היום הוא הפוליטיקאי החזק בישראל, המוציא ומביא, ממליך המלכים וקוטל הדרקונים. על פיו יישק דבר. בידיו המפתחות לגורלו של נתניהו, לגורלו של גנץ ולגורלה של המערכת הפוליטית כולה.

מאחורי הטירוף הזה מסתתרת אידיאולוגיה סדורה: ליברמן מתעקש על הקמת "ממשלת אחדות ליברלית", בלי סקטורים, בלי חרדים, בלי ח"כים ערבים. הוא הבטיח שלא ילך לשום פתרון אחר ובינתיים הוא מקיים את הבטחתו זו כלשונה. בדרך, הוא מצליח להוציא את המערכת כולה מדעתה. הגנרלים של כחול לבן השקיעו בו בשבועות האחרונים כמויות אינסופיות של אנרגיה. "אם אנחנו יכולים לשבת בממשלה שבה תומכים ח"כים ערבים, גם אתה יכול", אמרו לו. "לא, אני לא יכול", הוא ענה. הזעם שהתפתח נגדו בצמרת כחול לבן היה רב, אבל הרמטכ"לים נאלצו לכבוש אותו ולהמשיך לעשות לליברמן כבוד, כדי שלא יתהפך עליהם.

"אם הוא היה בודק לעומק, הוא היה מבין שהיחיד שאמר לו 'לא' זה ביבי", אמר לאל-מוניטור אחד מחברי הקוקפיט של כחול לבן, "הרי הוא מכיר את נתניהו מצוין ויודע שביבי לא התכוון לרגע אחד לצאת לנבצרות על פי מתווה הנשיא. לצערנו, איווט העדיף את הפתרון הקל ולא היה לו האומץ לקבל אחריות והחלטה קשה, ולהקים ממשלה שתשים קץ לעידן נתניהו".

ליברמן עצמו לא מתרגש. הוא אחד הפוליטיקאים קרי הרוח שכיהנו בישראל אי פעם. "אני מקווה עדיין שאפשר יהיה להקים ממשלת אחדות ב-21 הימים שנשארו", אמר בשיחה עם אחד מחברי מפלגתו ביום רביעי השבוע, "אבל אין לזה סיכוי רב. כל עוד יש סיכוי, אמשיך לנסות. אם לא, ניאלץ ללכת לבחירות".

ואחרי כל זה, אסור לשכוח: ישראל היא מדינה מטורפת בה הכל יכול להשתנות בן לילה. התלקחות ביטחונית יכולה לאתחל מחדש את המצב ולדרבן את הצדדים זה לזרועות רעהו. כתבי אישום יכולים לעורר סמי-מרד בליכוד. אף אחד מהשחקנים לא יירגע עד הדקה האחרונה של היום ה-21, ורק אז תתחיל הספירה לאחור האמיתית, לקראת בחירות מארס 2020.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept