האם הישראלים יקראו ספרות פלסטינית יפה?

"בלשון כרותה" הוא ספר חדש המאגד 72 סיפורים שכתבו 57 יוצרים ויוצרות פלסטינים ותורגמו לעברית. עורכת הקובץ ד"ר ראוויה בורבארה: אמרתי לכותבים שאם הם רוצים שהיהודים יכירו אותם מקרוב, שיתנו לי לתרגם את הסיפורים

al-monitor .

נושאים מכוסים

novels, poems, translation, hebrew, arabic language, book, literature

אוק 15, 2019

באחרית דבר לספר "בלשון כרותה" – קובץ פרוזה פלסטינית בעברית, מתמצת פרופ' יהודה שנהב-שהרבני, שלושה נתונים המבהירים עד כמה חשוב הפרויקט שהוא עומד בראשו: רק 0.4% מהיהודים בישראל מתחת לגיל שבעים מסוגלים לקרוא את הסיפורים בקובץ בשפת המקור; עפ"י נתוני הספרייה הלאומית, פחות מאחוז מתוך כלל הספרות המתורגמת לעברית בישראל תורגם מערבית; וגם אז 90% ממנה תורגמו על ידי יהודים, כשהפער התרבותי בתרגום ניכר היטב.

פרופ' שנהב, ממייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית, סוציולוג במקצועו וחוקר ספרות, עורך את סדרת מכתוב שבמסגרתה כבר ראו אור שלושה ספרים. ''בלשון כרותה'' הוא האחרון שבהם. אנשי החוג הם כמאה מתרגמים מערבית לעברית, שנפגשים באופן קבוע "כדי לדון בסוגיות נבחרות בשדה התרגום והשפה".

"בלשון כרותה" מאגד 73 סיפורים שכתבו 57 יוצרים ויוצרות פלסטינים תושבי ישראל, עזה, הגדה והתפוצות – המתכתבים בצורות מגוונות עם אילמות הלשון. המדובר באוסף מרשים של ספרות פלסטינית עכשווית, של סופרים ידועים שתורגם לעברית במודל ייחודי על ידי 36 מתרגמים, שליש מהם פלסטינים. הסיפורים הקצרים של טובי הכותבים הפלסטינים מעניקים לקוראים הישראלים יותר מהצצה לחיים שלמים המתחוללים בארץ הזאת ועל הארץ הזאת.

הספר נולד לפני כמעט ארבע שנים בישיבת מערכת מַכְּתוּבּ –עורכת הקובץ, ד"ר ראויה בורבארה, מרצה בחוג לספרות ערבית במכללת אורנים, מספרת לאל-מוניטור כי היא העלתה את ההצעה לקבץ סיפורים של סופרים פלסטינים. "אמרו לי, את הצעת, אז בבקשה, תהיי העורכת".

"זה הפרויקט הראשון בעולם שבו שני מתרגמים, ערבי ויהודי, עובדים ביחד", היא מסבירה. לדבריה, התרגום הוא לא רק של מילים אלא גם של תרבות. היא מדגימה באמצעות סיפורו של תופיק פיאד "אום אלח'יר". פיאד, שייסד עם אמיל חביבי את תנועת אל-ארד, גורש למצרים בשנת 1974. במלחמת לבנון הראשונה [1982] נהרגה אשתו בין ידיו מאש צה"ל והוא עבר להתגורר בתוניס. "הוא כתב בספר 'הנחש הרג את הפדן (שטח אדמה)'. המתרגם ד"ר יוני מנדל, מנהל חוג המתרגמים, תהה איך נחש יכול להרוג חלקה של אדמה. התקשרתי לתוניס לפיאד. הוא אמר לי שאני לא באה מבית של איכרים. הפדן זה השוורים החורשים את האדמה, כלומר הנחש הרג את השוורים ולא את האדמה".

שלוש שנים ארך הפרויקט. המטרה הייתה להביא באמצעות הסיפורים הללו את הקולות של החברה הערבית הפלסטינית. באווירה העוינת של שלטון הימין בישראל, הרואה בשפה הערבית שפת אויב – לראיה חוק הלאום, גם למתי מעט שרוצים לדעת יותר לא הייתה עד כה שום אפשרות כמעט להיחשף אליהם.

"יצרתי קשר עם סופרים שונים שחיים בעזה, ברמאללה, בחברון, בתוניסיה, והיה קשה לשכנע אותם להסכים שנתרגם אותם לעברית", מספרת ד"ר בורבארה, "אמרתי (להם) שאם הם רוצים באמת שהיהודים יכירו אותם מקרוב, שיתנו לי לתרגם את הסיפורים. לא חייבתי אותם איזה סיפור לשלוח – חברתי או פוליטי, אמרתי להם שישלחו מה שירצו". להפתעתה, רוב הסיפורים שקיבלה היו סיפורים אישיים ולא פוליטיים.  

הספר נפתח בסיפורה של סמא חסן, תושבת עזה, אשר שמו "לא". הוא מספר על חייה של אישה הנאנסת בקביעות על ידי בעלה, לעתים עד זוב דם, והיא אינה יכולה להוציא מפיה את המילה "לא". "...שוב ושוב חתך בבשרה, שהלך והקשיח עד שנפלטה מפיה אנקת כאב...אין את אלא רכוש המשפחה, ניסרה המחשבה הראשה. ידיים ורחם, ידיים ורחם".

סיפרתי לד"ר בורבארה שהסיפור הפותח זעזע אותי. הנחתי את הספר בצד ולא יכולתי להמשיך לקרוא בו מספר ימים. "אנחנו בכוונה שמנו את 'לא' כסיפור הראשון", היא מסבירה, "רצינו שהקורא יחוש ויאמר (לעצמו) וואו, מה היא מספרת לנו, איך נדע יותר על הנשים בעזה שלא שומעים אותן".

סמא חסן הוא שם בדוי. זה היה התנאי של הסופרת לפרסום סיפורה ותרגומו לעברית. סופרת נוספת שמופיעה תחת שם בדוי היא "ראר" שכתבה את "אישה שנייה". "אם יידעו שכתבה את הסיפור על אשתו של אבא שלה, יהרגו אותה", אומרת בורבארה. "הסיפור מספר על צעירה בדואית מהנגב, שקמה בבוקר מוקדם למרות הכאבים ברגלה לשרת את אביה. היא מכינה בצק, נותנת לו את הלחם, מנקה את הבית, מכינה לו את התה שלו, ואין לה זמן אפילו להסתכל במראה שכן היא חייבת לרוץ לתחנת האוטובוס הרחוקה חצי שעה מביתה, כי אם תחמיץ את האוטובוס אז היא לא תגיע לאוניברסיטה. "היא לא הבינה שעליה לשכוח את עצמה בבית ביום שאביה החליט לשאת אישה שנייה".

רק רבע מהסיפורים נכתבו על ידי נשים, "למרות מאמץ ניכר שעשינו לאתר יוצרות נוספות שיסכימו להשתתף בקובץ", לדברי פרופ' שנהב-שהרבני. אחת היוצרות היא בורבארה עצמה, שכתבה את "השכנוע" המבוסס על לימודיה באוניברסיטת חיפה בקורס לתורת הנאום. חווית ההבדל בין הסטודנטים היהודים שרצו לשכנע בדברים הקטנים והצליחו, לבין הסטודנטים הערבים שרצו לשכנע בדברים הגדולים כמו פתרון הסכסוך וכשלו.

וישנם כמובן סיפורים פוליטיים. למשל ע'סאן כנפאני שכתב את "ארץ התפוזים העצובים"; אליאס ח'ורי שמתכתב עם הספרות העברית "זה מה שאכתוב כאשר תבוא אלי הכתיבה"; ואדריס ג'ראדאת מחברון על רצונו לקיים הפגנת חמורים מול מחסום של צה"ל בעיר. "גם אם אבקש לייבא מאה חמורים מקפריסין, הרי ישראל תסרב לאשר את כניסתם. "אין אלא להמתין לתום הסכסוך כדי לממש את מחאתי החמורית", הוא כותב.

וכך חיי היומיום מעוררי החמלה של תושבי השטחים נפרשים לראשונה בפני הקורא הישראלי. למשל מחמוד שקיר מג'בל אל-מוכבר כותב על נהג מונית ששומר את המקום שלידו רק לאדם אחד בעולם, לרונאלדו, שחקן הכדורגל הנערץ עליו .

נוכח האווירה הלאומנית בישראל, כשראש הממשלה מסית נגד ערבים, תהיתי בפני ד"ר בורבארה לכמה ישראלים יהודים יגיע לדעתה הספר. "זו שאלת המיליון", היא השיבה, "אבל אני מאמינה שאם מתחילים טפטוף על אבן, המים חורטים עליה סימן. 'בלשון כרותה' הוא הגשם ההתחלתי שיטפטף על האבן הישראלית ויחפור עמוק-עמוק לתוכה".

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

מדוע השפה ערבית אינה פופולרית בישראל?
קסניה סבטלובה | תרבות | יונ 6, 2019
"המהפכה המזרחית" של בנט: הדרך לשינוי הגדול עוד ארוכה
מזל מועלם | מיעוטים אתנים | אוג 31, 2018
חוק הלאום – חוק נגד השפה הערבית
שלומי אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | יול 19, 2018
פרס ישראל לפי בנט: אייקונים עממיים במקום האליטות הישנות
מזל מועלם | | מרץ 20, 2018
מדוע נתניהו לא מסוגל לפרגן לדוד גרוסמן?
מזל מועלם | | יונ 16, 2017

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020