ישראל פולס

מה גרם לרמטכ"ל כוכבי לצלצל בפעמוני האזהרה?

p
המחבר
בקצרה
בפעם הבאה שישראל תתקוף תשתיות של איראן במרחב – היא כנראה תגיב בעוצמה. כל זה עלול לקרות כשאין ממשלה מתפקדת, אין קבינט ראוי, לצה"ל אין תכנית רב שנתית מסודרת ואין תקציב מדינה מאושר. מול כל זה ניצב הרמטכ"ל כמעט לבדו.

רמטכ"ל צה"ל, רב אלוף אביב כוכבי, הפר ביום חמישי [24 באוקטובר] שתיקה ארוכה והזהיר מהתדרדרות אפשרית של ישראל למלחמה, העלולה להיות רב זירתית. "המצב מתוח ושברירי" אמר כוכבי בתדרוך לכתבים צבאיים, "אנחנו מתמודדים עם מספר רב של אויבים". הרמטכ"ל הוסיף ש"השקט מטעה", ומדבריו ניתן היה להבין כי התלקחות אפשרית עלולה להתרחש במהירות ובפתאומיות ולהדליק את הזירה כולה.

עד לאחרונה העריכו בצה"ל כי החזיתות השונות אינן קשורות או תלויות זו בזו, וכי עימות מול חמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה לא אמור להקרין על החזית הצפונית, ולהיפך. כעת משתנה הערכת המצב הזו, וצה"ל נאלץ להיערך במהירות לאפשרות כי יום הקרב הבא בגזרה הצפונית ידליק כמעט מיד גם את הזירה הדרומית, ובאופן פוטנציאלי עלול לייצר זירות נוספות בזמן אמיתי: לא רק חיזבאללה, אלא גם סוריה ואיראן, ואולי אפילו הסניף הדרומי של דאע"ש בסיני או ניסיון לפיגוע ימי ממערב. אם נוסיף להערכה הזו את ההעזה האיראנית הגוברת ואת ההנחה הצה"לית שהתקיפה הבאה בשטח סוריה תגרור תגובה צבאית איראנית מיידית, נקבל את פעמוני האזהרה שהופעלו בקריה בתל אביב השבוע.

למרות כל זה, אסור לשכוח כי ישראל מתמודדת עם מספר רב של אויבים מיום הקמתה וכי המצב הביטחוני בישראל היה תמיד שברירי ומתוח. אז מה גרם לכוכבי להעלות את מפלס החרדה ולשגר אזהרה ביטחונית מהסוג ששיגר השבוע?

מי שנחשף לכוכבי בחודשים האחרונים יודע שהרמטכ"ל דרוך ומתוח באופן יוצא דופן. הסיבה העיקרית היא הבנתו של כוכבי שבשלב הזה הוא נותר לבד. אין לו טענות לדרג המדיני, אבל המציאות עושה את שלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו נמצא בשלבים הקריטיים של קרב חייו וכל תשומותיו מושקעות במאבק הנואש שהוא מנהל נגד שני השעונים המתקתקים נגדו, הפוליטי והפלילי. שאר המערכת הפוליטית נמצאת במצב דומה: הרמטכ"לים של כחול לבן לא רלוונטיים, ועדיין ועסוקים במאמץ להבקיע את חומת נתניהו. הרמטכ"ל ה-19, גבי אשכנזי, מונה אמנם ליו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אבל סמכויותיו הן סמכויות פיקוח, לא ביצוע. הקבינט המדיני-ביטחוני משותק. גם כשהוא מתכנס לכינוס נדיר, מדובר באוסף ביזארי של שרים צעירים, זוטרים, שניסיונם הביטחוני דל והבנתם האסטרטגית מוגבלת.

מטבע הדברים מחלחלת לתת ההכרה של כוכבי תחושה שהנטל כולו מוטל על כתפיו, ועליהן בלבד. יחד עם זאת, הוא מדגיש בכל הזדמנות שכל ההחלטות המבצעיות וכל הפעולות ההתקפיות שביצע צה"ל לאחרונה, או שיוחסו לצה"ל, התקבלו אצלו בצורה מקצועית ללא כל לחץ פוליטי. בדברים הללו מנסה כוכבי לרמוז שאין סיכוי שישראל תתדרדר למלחמה מסיבות פוליטיות. הבעיה היא, שיש מספיק סיבות אחרות כדי שזה יקרה.

מאחורי הקלעים ומתחת לרדאר, תרתי משמע, מסתתרת תובנה מדהימה. הסיבה העיקרית לאלרמיזם הישראלי ולהאצה הפתאומית של תכניות צה"ל והכנותיו למלחמה לא קשורה לאויבים השונים או לגזרות המתוחות שבפניהן ניצבת ישראל, אלא לדבר אחר לגמרי: נטישתם של האמריקאים את האזור.

היכולות של איראן, כולל טילי השיוט והכטב"מים החמושים, היו מוכרות לישראל זמן רב. גם העובדות שכושר המשילות של חמאס בעזה נחלש, שג'יהאד מעוניין להדליק את הגזרה ושחיזבאללה מסוגל להוריד את ישראל כולה למקלטים, מוכרות לעייפה בירושלים. המשתנה העיקרי שהשתנה לנגד עיניה של ישראל הוא הנטישה הטראמפית הכמעט מבוהלת והשלכותיה המיידיות על שאר השחקנים בזירה.

כפי שדווח כאן במאמרים קודמים, במערכת הביטחון והמודיעין הישראלית חששו מתסריטי אימה מהסוג הזה מהרגע הראשון שבו נכנס טראמפ לבית הלבן. גם כשיצא מהסכם הגרעין עם איראן, לא חגגו בישראל. החשש שהנשיא הקפריזי הרואה במזרח התיכון פיסת נדל"ן מיותרת עלול לאבד עניין במתרחש בבת אחת, קינן בלא מעט לשכות בישראל בשלוש השנים האחרונות. מה שקורה עכשיו זו התגשמות מלאה ומדהימה של התסריטים השחורים ביותר: זה החל באפס התגובה האמריקאית על הפלת הכטב"מ, נמשך באי התגובה על המתקפה על תשתיות הנפט בסעודיה, והגיע לשיא בהחלטה לצאת מיידית מסוריה ולהפקיר את הכורדים.

כפי שדווח כאן במאמר קודם, המאמץ הנואש של נתניהו לעכב את היציאה האמריקאית, כפי שבא לידי ביטוי בפגישה עם מייק פומפאו בירושלים, לא הניב פירות ממשיים. את הוואקום מיהר למלא ולדימיר פוטין, את הפירות קוצר רג'פ טאיפ ארדואן ואת הידיים מחככים בהנאה הגנרל סולימאני ומנהיג חיזבאללה נסראללה.

בישראל מבשילה ההכרה שנותרה לבדה מול מספר רב של שחקנים. ההנחה לגבי המב"מ, המערכה שבין המלחמות, השתנתה. כעת כמעט ברור שאיראן תגיב בפעם הבאה שישראל תתקוף תשתיות שלה במרחב. התגובה, כך מעריכים בישראל, לא תהיה אנמית כפי שהייתה בעבר (ירי לא מדויק של רקטות לרמת הגולן) והיא עלולה להיות דומה יותר לתקיפה האיראנית בסעודיה. כל זה עלול לקרות כשאין בישראל ממשלה מתפקדת, אין קבינט ראוי לשמו, לצה"ל אין תכנית רב שנתית מסודרת, אין תקציב מדינה מאושר והמערכת משותקת למחצה. מול כל זה ניצב הרמטכ"ל כמעט לבדו, וזו הסיבה שדחפה אותו השבוע לתדרוך הכתבים הצבאיים שעשה כותרות והדליק נורות אדומות. כוכבי בסך הכל אמר את האמת.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: us withdrawal from syria, iranian threat, us-israel relations, israeli security, israeli politics, aviv kochavi

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept