בכמה מכלי התקשורת כינו את העימות ביום רביעי [11 בספטמבר] בכנסת בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ליו"ר הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה כ"חריג". ה"חריגות" התייחסה מן הסתם לתעוזה של עודה, שהתקרב אל ראש ממשלת ישראל מרחק הבל פה כשהוא אוחז בידו את הטלפון הנייד שלו, ונעמד מולו כשהוא מדגים תנועת צילום מציקה במשך שניות ארוכות.
המפגש הטעון הזה התרחש כשראש הממשלה ירד מהפודיום לאחר שנשא את "נאום המצלמות", או במילים אחרות נאום קמפיין מתוחכם שעורר את כל השדים בימין כלפי ערביי ישראל ועל הדרך הפך את יו"ר ישראל ביתנו למשתף פעולה עמם. אפילו בסטנדרטים שלו, נתניהו הלך צעד אחד רחוק מדי בהתססה נגד ציבור שלם, אבל מצוקתו האישית והפוליטית אמיתית ומבחינתו כל הכלים כשרים כעת.
כל זה קרה לקראת ההצבעה במליאת הכנסת על חוק תמים לכאורה, שנועד לכאורה להגביר את הפיקוח על הבחירות, אך שבוע לפני קיומן כוון לבטן הרכה של הציבור הערבי. לכאורה האקט הזה נועד לפגוע באחוזי ההצבעה של הציבור הערבי, מה שישרת את גוש הימין, אבל ככל שהתמונה מתבהרת נדמה כי זוהי מטרה משנית. נתניהו יצא למסע הפחדה בימין על מנת לעורר רגש קמאי, שנתניהו יודע שהוא קיים בחלקים נרחבים בימין ובוודאי בקבוצות הקיצוניות. המטרה שלו היא למקסם את מספר המצביעים לליכוד. ביום רביעי בערב, כאשר התברר שנתניהו קורא שלא להצביע לעוצמה יהודית, המפלגה שהיא ביתם של תלמידי הרב כהנא, הדברים מתחברים. נתניהו זקוק הפעם גם לקולות של הקיצוניים ביותר, וכדי שהם יבואו אליו הוא צריך להוכיח דמי רצינות – למשל בדמות קמפיין מסית נגד הערבים.
נתניהו ידע שאין לו רוב להעביר את חוק המצלמות, אבל כאמור החוק עצמו לא עניין אותו. הוא רק סיפק לו תפאורה לספין מושלם. נתניהו עמד על הפודיום ושיווק במיומנות של איש מכירות חלקלק את החוק כנוסחת פלא למניעת זיופים בבחירות. "איך אפשר להתנגד לצילום בטלפון סלולרי כזה שאנחנו משתמשים בו כל יום?", הוא תהה ונופף במכשיר כזה, "מה זה טוהר בחירות? זה שקיפות, ושקיפות זה מצלמות, וזה כדי לא לאפשר את זיהום הבחירות".
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
