ישראל פולס

השלב הבא: ליברמן מנסה לגדול על חשבון כחול לבן

p
המחבר
בקצרה
יו"ר ישראל ביתנו בונה על מאוכזבי כחול לבן, שרואים את הריבים בצמרת הרשימה ואת חולשתו של בני גנץ להשליט סדר בכאוס. בחתימתו על הסכם עודפים דווקא עם כחול לבן מאותת ליברמן למצביעיה כי הוא בצד שלהם.

כשיו"ר ישראל ביתנו ח"כ אביגדור ליברמן החליט לחתום על הסכם עודפים עם כחול לבן, הוא לקח בחשבון שהמהלך יהפוך מיד לנשק נגדו בידי בנימין נתניהו. ואכן, כעשר דקות בלבד חלפו מרגע ההודעה הרשמית על ההסכם [20 באוגוסט] ועד שהליכוד הציג את ליברמן כמי שחבר לשמאל.

כבר שבועות ארוכים שכל מאמצי נתניהו לפגוע בקול הרוסי של ליברמן מסתיימים בלא כלום. לפי הסקרים ישראל ביתנו יציבה כמו סלע איתן. נתניהו אפילו הטריח את עצמו לביקור רשמי באוקראינה כדי לקרוץ לבוחרים דוברי הרוסית בישראל [18 באוגוסט]. הסכם העודפים בין ליברמן לכחול לבן תפס אותו בקייב. בסרטון מיוחד שצילם מחדרו במלון שם בתגובה להתפתחות, תקף נתניהו את יו"ר ישראל ביתנו: "אני אומר זאת בצער אבל היום זה רשמי, ליברמן מעביר קולות של הימין לממשלת שמאל".

ליברמן לא התרגש והסתער בהנאה מופגנת על ההזדמנות לנגח את נתניהו. בסרטון משלו הוא טען כי "בנימין נתניהו בלחץ...להסכם עודפים בין ישראל ביתנו לכחול לבן אין שום משמעות פוליטית. (זה) הסכם טכני בלבד".

זה כמובן לא מדויק. אמנם הסכם עודפים הוא אקט טכני אבל כמעט תמיד הוא בעל משמעויות פוליטיות. מדובר באמצעי שמעניק לשתי מפלגות שחתמו על הסכם כזה אפשרות ליהנות ממנדט נוסף בזכות הקולות העודפים שלהן אחרי חישוב המנדטים הראשוני. לכן כמעט תמיד מפלגות בעלות אידיאולוגיה דומה או אינטרס פוליטי זהה יחתמו על הסכם עודפים ביניהן. ישראל ביתנו, למשל, חתמה ברוב מערכות הבחירות שבהן השתתפה על הסכמי עודפים עם מפלגות ימין: הליכוד, הימין החדש ואפילו כולנו של משה כחלון. מנגד, העבודה ומרצ בדרך כלל נוהגות לחתום ביניהן על הסכם עודפים.

כעת, מצביעי ישראל ביתנו עשויים להעניק מנדט נוסף לכחול לבן. זה כמובן יכול לעבוד גם להיפך – שליברמן יזכה במנדט נוסף בזכות מצביעי כחול לבן. כך או אחרת, בעצם המהלך הפוליטי המתוחכם הזה ליברמן מאותת למצביעי כחול לבן כי הוא בצד שלהם.

ליברמן מסתמן כטרנד של בחירות 2019. באמצעות קמפיין אגרסיבי נגד כפייה חרדית הוא המציא את עצמו מחדש, ועל פי מרבית הסקרים הוא מכפיל את כוחו מחמישה מנדטים בבחירות באפריל לעשרה. אלא שהוא אינו מתכוון לעצור כאן. הוא מזהה שקיים בשמאל-מרכז, בעיקר בכחול לבן, מאגר קולות שהוא יכול לשים עליו יד. מדובר במצביעים שעבורם מלחמה בכפייה דתית היא בעדיפות עליונה, והם מתרשמים ממסריו החדים. בנוסף, ליברמן קורא תיגר על נתניהו ומצטייר בעיני מצביעים אלו כאיש שיוכל להביא להפלתו – משימה שבה כשלה כחול לבן בבחירות באפריל. כלומר ליברמן מציע למצביעי כחול-לבן שתי אג'נדות בפתק הצבעה אחד.

בישראל ביתנו אוהבים לטעון שהמנדטים שנוספו למפלגה הם של אנשי ליכוד, אך נדמה כי עיקר הגידול בכוחה בא ממצביעי כחול לבן, וליתר דיוק מצביעי יש עתיד – המפלגה שהקים יאיר לפיד ואשר סדר היום הראשון שלה היה אזרחי והתמקד במאבק לגיוס חרדים. כשלפיד חבר לכחול לבן המסר הזה התעמעם, ולוואקום חדר באפקטיביות רבה ליברמן. הוא זיהה את הפוטנציאל ופשוט אימץ את סדר היום של לפיד.

יריית הפתיחה של הקמפיין הזה הייתה סירובו של ליברמן להגיע לפשרה עם החרדים בנוגע לחוק הגיוס, מה שהוביל לפיזור מהיר של הכנסת ובחירות חדשות. ליברמן גם נהנה ממצביעי כולנו שנטשו את שר האוצר משה כחלון לאחר שחבר לליכוד, ואפילו ממצביעי מפלגת העבודה-גשר. מצביעי ימין לא נוהים אחריו מכיוון שהוא נתפס בעיניהם כאשם בכך שלא קמה ממשלת ימין בראשות נתניהו אחרי הבחירות באפריל. על כן, בהסכם עודפים דווקא עם כחול לבן ליברמן מאותת למצביעיו הפוטנציאלים בכחול לבן, שאל להם לחשוש שיחבור לנתניהו וכי בכל מקרה הקול שלהם לא ילך למפלגת ימין כתוצאה מהסכם העודפים. יש לכך אפקט פסיכולוגי ותדמיתי ברור.

אם לא די בכך, ביום רביעי בערב [21 באוגוסט] החריף ליברמן את המסר האנטי חרדי מטעמו, כאשר מפלגתו הודיעה כי תדרוש הצבת מצלמות בקלפיות במגזר הדתי כדי למנוע זיופים. עבור האיש שעד החודשים האחרונים נחשב, במשך שלושה עשורים, לבן בריתם של פוליטיקאים חרדים, מדובר בחציית קווים.

ליברמן הוא פוליטיקאי מחושב. הוא קורא סקרים לא פחות טוב מנתניהו. הוא מבין שהסיכוי שיצליח להעביר אליו קולות מהימין – קלוש. נראה שהוא הגיע למסקנה, כי גם אם יאבד קולות מימין בפלירטוט שלו עם כחול לבן, הוא ירוויח הרבה מהשמאל-מרכז. לא רק הגרעין הקשה של מתנגדי הכפייה הדתית רואים בו כתובת למימוש מאווייהם אלא גם מאוכזבי כחול לבן, שרואים את הריבים בצמרת הרשימה ואת חולשתו של בני גנץ להשליט סדר בכאוס. הם עשויים למצוא בו "מנהיג חזק" ולהשתכנע שהוא יכול להביא להפלת נתניהו.

הדרך שעשה יו"ר ישראל ביתנו מאז הבחירות באפריל היא מפתיעה ומסקרנת. הוא ללא ספק השחקן הפוליטי המעניין ביותר כרגע. הוא מנסה לשבור את החלוקה המסורתית לגוש שמאל וימין, והמסר שלו הוא ברור ולא מגומגם. הוא חוזר ואומר: "נתמוך רק בממשלה יהודית ליברלית רחבה, בלי חרדים ובלי משיחיים".

השאלה הגדולה היא האם ליברמן עבר שינוי פנימי עמוק בתפיסותיו האידיאולוגיות או שמא מדובר במהלך ציני? אחרי הכל מדובר בבשר מבשרו של הימין, מתנחל מנוקדים, פוליטיקאי שהוביל קמפיין נגד חברי הכנסת הערבים אותם כינה "בוגדים".  אפשרות נוספת היא כמובן נקמה אישית בנתניהו.

ליברמן הוא דמות חידתית בפוליטיקה, כבר שנים הוא נכנס ויוצא ממשלות ללא התרעה מוקדמת. ובכל זאת נדמה שהפעם הזאת הוא מתעלה אפילו על עצמו.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: ultra-orthodox, voters, yisrael beitenu, labor party, blue and white, avigdor liberman, benjamin netanyahu, israeli elections

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept