ישראל פולס

אימת אחוז החסימה מוחקת את האידיאולוגיה

p
המחבר
בקצרה
בבחירות הקרובות יותר מתמיד אחוז החסימה הוא הכוח שמוחק פערים אידיאולוגיים בשמאל ובימין, אצל יהודים ובקרב ערבים, והופך את הכנסת לעוד מקום עבודה. הקורבן הראשי של התופעה הזאת הוא המו"מ להסדר קבע עם הפלסטינים.

בנאום שנשא השבוע [28 ביולי] בפני חברי ועידת מרצ, אשר אישרו את האיחוד עם "ישראל דמוקרטית" בראשות אהוד ברק ופליטת העבודה סתיו שפיר, אמר הסופר דויד גרוסמן כי "לפעמים נישואים מתוך אינטרס מחזיקים יותר מנישואים מתוך אהבה". מידת האהבה שחתן השמחה מישראל דמוקרטית (לשעבר עצמאות, העבודה, ישראל אחת) רוחש לשמאל ניכרה במעמד האירוסין, הטקס שבו הוכרז לראשונה על האיחוד [25 ביולי]. "הקמפיין שלנו", הבטיח ברק, "בהובלת מספר עשר" (הצביע על עצמו)  "ומספר שתיים" (שפיר), "יהיה הקמפיין הכי חד, הכי נוקב, הכי בין העיניים". ברק "שכח" את ניצן הורוביץ, מספר אחד ברשימה.

לאינטרס של החתנים והכלות, משמאל וגם מימין, להיכנס מתחת לחופה קוראים "אחוז החסימה". זהו הכוח שמצליח למחוק פערים אידיאולוגיים, בשמאל ובימין, אצל יהודים ובקרב ערבים, ולהפוך את הכנסת לעוד מקום עבודה. הקורבן הראשי של התופעה הזאת הוא המשא ומתן להסדר קבע עם הפלסטינים, כחלק משלום אזורי. טראומת אחוז החסימה של הבחירות הקודמות דחפה את נושאות הדגל של פרדיגמת פתרון הסכסוך בדרכים מדיניות (בניגוד לניהולו) להורידו לחצי, אם לא לעשירית התורן.

כך גרוסמן הסתייג מהעדרו של הכיבוש מהלקסיקון הפוליטי של ברק, אך הוא חושש שאלמלא המיזוג מרצ הייתה "פתית של צדק שירחף לו מחוץ למערכת הפוליטית ומחוץ למערכת ההשפעה". כך מוסי רז, הדמות הדומיננטית והעקבית ביותר מקרב הנהגת מרצ בזירת המאבק נגד הכיבוש ועוולותיו, נדחק מהמקום  החמישי ברשימת מרצ למקום ה-12 במחנה הדמוקרטי.

אימת אחוז החסימה הייתה גם שושבינת האיחוד בין מפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ (לשעבר עם אחד, העבודה, התנועה, המחנה הציוני) לגשר בהנהגת אורלי לוי-אבקסיס. לפני פחות מארבע שנים [דצמבר 2015] נופף פרץ בגאווה בתוכנית השלום שלו, המציעה משא ומתן לפתרון שתי מדינות, שמבוסס על גבולות 67' וחלוקת ירושלים. חודשים אחדים לפני כן הוא עוד ישב בממשלת נתניהו-בנט, שהקפאת התהליך המדיני וטיפוח ההתנחלויות היו נרות לרגליה. הרקורד של לוי-אבקסיס בתחום המדיני הוא כהונה ממושכת במפלגת הטרנספר "ישראל ביתנו" ופרישה ממנה לאחר שנותרה מחוץ לנבחרת של אביגדור ליברמן בממשלת נתניהו.

ליברמן הוא האחראי הראשי לשעטנז האידיאולוגי באזור הבחירה הערבי. החוק להעלאת אחוז החסימה משני אחוזים ל-3.25% שהוא יזם [2014], בתקווה שהמפלגות הערביות ימעדו מתחתיו, נהפך לדבק קסמים. הוא חיבר חילונים לאנשי התנועה האסלאמית, תומכי פתרון שתי המדינות לחסידי מדינת כל לאומיה. המחסום האחרון בפני איחוד ארבע המפלגות הערביות היה מחלוקת בסוגיית חלוקת פירורים משולי העוגה בין המרכיבים השונים.

המפלה שספג הימין החדש באפריל האחרון גרמה גם במחנה הזה להתקף חרדה מפני אחוז החסימה. עד כדי כך גדולה החרדה, שרבנים ועסקנים התומכים בהפרדה מגדרית ומסרבים ללחוץ ידי נשים, המליכו עליהם אישה חילונית. איילת שקד שירתה בצה"ל כמש"קית חינוך בגדוד 12 ובסיירת של חטיבת גולני, שתיהן יחידות מעורבות. היא אף שיבחה את הרמטכ"ל הקודם גדי איזנקוט, ש"עשה עבודה מאוד רצינית ויסודית על פקודת השירות המשותף".

בצלאל סמוטריץ', חברה לרשימת הימין המשותפת, כתב ב-2017 כי "עד לא מזמן היו מאשפזים ב'אברבנאל' את מי שהיה יוזם אותו (השירות המשותף)". הוא אף קרא לצעירים דתיים שלא להתגייס לצה"ל, כל עוד קיימות בו יחידות מעורבות. נפתלי בנט הודיע בשעתו בכתב כי "מי שחושב שעליי להפלות אדם על רקע נטייתו, מינו או צבע עורו, ייתקל אצלי בסירוב מוחלט", ואף ציין כי "חביב אדם, כל אדם, שנברא בצלם". היום הוא מופיע לצדו של יו"ר איחוד מפלגות הימין, הרב רפי פרץ, שרואה בהומוסקסואליות סטיה המצריכה תיקון. הוא אף חובר לסמוטריץ', יוזם מצעד הבהמות, שעורר מהומה כשצירפו לחדרה של אשתו בבית החולים יולדת ערביה.

בשבועות האחרונים הציבור מוצף השכם והערב בביטוי "איחודים". מהדורות החדשות נפתחות בדיווח על התקדמות במגעים לאיחוד בין הימין החדש לאיחוד מפלגות הימין, פריצת דרך במו"מ בין ברק להורוביץ, קשיים במגעים בין שקד לאיתמר בן גביר מהכהניסטים, או מחלוקת בין חד"ש לבל"ד על המקום ה12. הרציונל של מפלגות המרכז-שמאל הוא שהמטרה – הפלת שלטון נתניהו – מקדשת את כל האמצעים. בימין, לעומת זאת, למען שמירה על השלטון וחזרה אליו, מוכנים לבלוע מנות נכבדות של צפרדעים.

מה יקרה לכל אותם "איחודים" אם יצליחו לדלג על פני אחוז החסימה ויזכו להגיע לשלטון? האם ישרדו את צינת האופוזיציה? האם רב אלוף בדימוס ברק, שממשלתו אישרה בניית אלפי דירות מעבר לקו הירוק, תתמוך בדרישה של מרצ להקפיא כליל את הרחבת ההתנחלויות? האמנם ממשלת כחול לבן בראשות בני גנץ יכולה לסמוך על כך שכל חברי הרשימה המשותפת, כולל נציגי בל"ד, יתמכו בממשלתו בשעת משבר? מה תעשה שקד אם סמוטריץ' יתנה את תמיכתו בתקציב הביטחון בפירוק היחידות המעורבות? כיצד יצביעו נציגי הימין החדש בכנסת, כשהרב פרץ יעלה הצעת חוק להחיל את הריבונות הישראלית על שטחC  ועל המיעוט היהודי בלבד? 

אכן, לפעמים נישואים מתוך אינטרס מחזיקים יותר מנישואים מתוך אהבה. אך כאשר האהבה והאינטרסים אינם מונחים על קרקע ערכית מוצקה, הנישואים מתפרקים לרסיסים והבית קורס.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept