הפרדוקס של אחוז החסימה בבחירות 2019

כבר שבועות ארוכים ברור לכל, שהבחירות ב-9 באפריל יוכרעו על ידי המפלגות הקטנות שיצליחו לעבור את אחוז החסימה. צחוק הגורל – הוגה רעיון העלאת אחוז החסימה (מ-2 אחוז ל-3.25 אחוז) ערב הבחירות הקודמות, אביגדור ליברמן, התכוון להקטין את מספר המפלגות המתמודדות על מקומות בכנסת ולהקטין את כוחן המופרז של המפלגות הקטנות. התוצאה הבלתי מכוונת הראשונה אירעה ב-2015, עם הקמתה של רשימה ערבית מאוחדת כדי לאפשר לשלוש מפלגות ערביות קטנות לעבור את אחוז החסימה. מפלגה זו זכתה ב-13 מנדטים והייתה לסיעה השלישית בגודלה בכנסת. אם תכניתו האמיתית של ליברמן הייתה ליצור אחוז חסימה ששום מפלגה ערבית לא תעבור, הוא הצליח ליצור כוח ערבי המורכב מדתיים, לאומנים, קומוניסטים ואחרים, שהמכנה המשותף היחיד שלו היה התנגדות לציונות.

במערכת הבחירות הנוכחית מתרחשות תופעות נוספות, כחלק מצחוק הגורל. האחת: מספר המפלגות המתמודדות על מקום בכנסת הוא הגדול ביותר מאז הבחירות לכנסת הראשונה. השנייה: רוב הסקרים מצביעים על כך שליברמן עצמו יתקשה לעבור את אחוז החסימה.

זה מזכיר את רעיון העוועים מ-1992 להצביע בקלפי בשני פתקים – האחד עבור מועמד לראשות הממשלה והשני עבור אחת המפלגות. הכוונה הייתה לבחור ראש ממשלה חזק, שיוכל למשול בלי קשר לתוצאות הבחירות לכנסת. בערך כפי שקורה לנשיא ארה"ב. השיטה הולידה ראשי ממשלה חלשים, שאיבדו בתוך זמן קצר את התמיכה בכנסת למהלכיהם ונאלצו להקדים את הבחירות (נתניהו בתקופת כהונתו הראשונה 1999-1996, וברק בתקופת כהונתו היחידה 2001-1999).

האפשרות להפריד בין ההצבעה עבור ראש ממשלה לבין ההצבעה עבור רשימה לכנסת הגדילה מאוד את מספר הרשימות שנכנסו לכנסת, משום שהבוחרים יכלו להרשות לעצמם להצביע עבור מפלגה שתאמה יותר את דעותיהם, מבלי לחשוש כי מועמדם לראשות הממשלה לא ייבחר. השינוי המשמעותי ביותר חל במגזר הערבי, שהעדיף לתמוך במועמדי "העבודה" לראשות הממשלה, אך שוחרר מן הצורך להצביע עבור מפלגה ציונית כדי לקבל את ראשה כראש ממשלה. מאותו רגע התחזקו המפלגות הערביות, ואילו המפלגות הציוניות איבדו רבים ממצביעיהן הערבים. השיטה בוטלה ב-2001, אך הערבים לא חזרו למפלגות הציוניות.