ישראל פולס

הציבור הפלסטיני יותר מתון ממנהיגיו

p
המחבר
בקצרה
סקר שנערך בקרב פלסטינים מהגדה המערבית, מזרח ירושלים ורצועת עזה בנושא זכות השיבה והכרה בישראל כ"מדינה יהודית", מגלה כי עמדותיהם מתונות באופן משמעותי מאלו של מנהיגיהם. כל זה לא צפוי להשפיע על מועד הצגתה של תכנית טראמפ לשלום, שהכנתה כבר הושלמה.

סקר שנערך לפני שבועות אחדים על ידי המרכז הפלסטיני לדעת קהל בבית סחור בקרב פלסטינים מהגדה המערבית, מזרח ירושלים ורצועת עזה, ואשר צוטט כעת בפרסום של מכון וושינגטון [3 בדצמבר], מגלה כי עמדות הציבור הפלסטיני מתונות באופן משמעותי מאלו של מנהיגיו; לא רק ברצועת עזה שבשליטת החמאס, אלא גם בגדה המערבית שבשליטת הפת"ח, ובמזרח ירושלים.

הסקר התמקד בשלושה נושאים עיקריים: יחס הנסקרים למימוש "זכות השיבה" של הפליטים הפלסטינים מ-1948 לישראל הריבונית, יחסם להכרה בהגדרתה של ישראל כמדינה יהודית ועמדתם באשר לדרישה הישראלית כי הסכם בין הצדדים יוגדר רשמית כ"סוף הסכסוך". ברוב הנושאים הללו התגלתה עמדתם של המזרח ירושלמים כ"יונית" ביותר, אחריהם תושבי רצועת עזה, ודווקא תושבי הגדה המערבית היו ניציים יותר מאחיהם. אבל בכל השאלות, כך הסתבר, הציבור הפלסטיני רחוק מלהתעקש על עמדות מנהיגיו, והוא יתמוך בתכנית אמריקאית שתחייב את הצדדים לוויתורים משמעותיים על מה שהוצג, בעבר, כקווים האדומים שלהם.

לפי הסקר, שני שלישים מתושבי הרצועה ישלימו עם כך ש"זכות השיבה" תמומש לגדה המערבית ולעזה, אך לא לישראל הריבונית. 60 אחוזים מהנסקרים במזרח ירושלים מוכנים להגדיר, בהסכם שלום, את ישראל כמדינה יהודית (לעומת 55 אחוזים ברצועה ו-36 אחוזים בגדה). באשר להגדרת "סוף הסכסוך", 73 אחוזים מנסקרי מזרח ירושלים תומכים בכך, לעומת 50 אחוזים תומכים בגדה המערבית (מול 37 אחוזי מתנגדים) ו-49 אחוזים מתנגדים בעזה (מול 47 אחוזי תומכים).

סקרים שנערכו בשנים האחרונות בארה"ב מראים כי רוב הציבור הנשאל ו"בעל הדעה" מקבל את הפרמטרים של הנשיא קלינטון מדצמבר 2000 לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני (שתי מדינות על בסיס קווי 1967 עם תיקונים, פתרון סמלי לפליטים, חלוקת ירושלים המזרחית בין שכונות יהודיות וערביות וקביעת הבירה הפלסטינית שם, ופינוי ההתנחלויות שממזרח לגבול החדש בין שתי המדינות).

בישראל זהו המצב שנים רבות; פתרון שתי המדינות תוך סיפוח גושי יישובים, פיצוי טריטוריאלי על סיפוח זה וויתור על השכונות הערביות במזרח ירושלים מהווים את עמדת הרוב.

אבל עמדת ההנהגה הפלסטינית קיצונית מזו של הציבור הפלסטיני, עמדת ההנהגה הישראלית הנוכחית קיצונית מזו של הציבור הישראלי, ועמדת ממשל טראמפ רחוקה מאד מעמדת הציבור בארה"ב.

משיחות שערך אל-מוניטור עם מקורות אמריקאים מצטיירת כרגע התמונה הבאה: תכניתו של צוות טראמפ הושלמה. אין זה מסמך עקרונות בלבד, אלא מדובר בתכנית מפורטת. התכנית אמנם שמה דגש מיוחד על הצד הכלכלי, אך אינה מתחמקת מהנושאים המדיניים העיקריים שעל סדר היום. אין ציפייה ששני הצדדים יקבלו אותה, אלא שיהיו מוכנים לראות בה בסיס למשא ומתן. השאלה היא, אם גם בקשה צנועה זו אינה קשה מדי.

הסנקציות הכלכליות על הצד הפלסטיני לא שינו את עמדת הנהגת אש"ף ונראה שאף הקשו עליה את הנכונות להתגמש, משום שהיא חוששת להיות מוצגת כמי שמכרה את האינטרסים הפלסטיניים תמורת ביטול עונשים כספיים. המצב הכספי של הרשות הפלסטינית בכי רע, השמועות על בריאותו הרעועה של הנשיא מחמוד עבאס אינן פוסקות ומלחמת הירושה נמשכת בכל עוזה. ככל שיקשה על ההנהגה הפלסטינית לבחון את התכנית האמריקאית – אם תוצג בקרוב – יהיה לה גם קשה לקבל אותה.

השאלה המרכזית בישראל היא באיזה שלב, במהלך 2019, יתקיימו הבחירות הבאות. החלטת בג"ץ ביום ראשון שעבר [2 בדצמבר], להעניק ארכה לחקיקת חוק בנושא גיוס בחורי ישיבה עד ה-15 בינואר 2019, העניקה לממשלת נתניהו עוד קצת אוויר לנשימה. אם במועד הזה לא תינתן הארכה נוספת, לא תהיה לראש הממשלה ברירה אלא להקדים את מועד הבחירות הבאות לחודש מאי.

אלא שמדובר בממשלה מקרטעת, המתקשה להעביר את חוקיה בכנסת או לבלום יוזמות אופוזיציוניות. בנוסף, היחסים הבינאישיים בתוכה (בעיקר בין ראש הממשלה נתניהו לבין מנהיג הבית היהודי ושר החינוך נפתלי בנט) הפכו כמעט בלתי אפשריים, ובאופן הזה קשה לראות כיצד תוכל הממשלה להמשיך ולהתנהל עד אמצע 2019 כאשר נתניהו הוא ראש ממשלה, שר חוץ, שר ביטחון (ואפילו שר הבריאות, שר הדתות ושר הקליטה), וכאשר מעל ראשו מרחפת עננה אפלה של המלצות המשטרה להעמידו לדין על שלושה תיקי שוחד. גם להטוטן גאוני לא יוכל למלא את משימותיו המדיניות והביטחוניות במצב כזה, ונתניהו אינו להטוטן גאוני.

אין ספק שהנשיא טראמפ חפץ ביקרו של נתניהו ולא יעשה מעשה העלול להזיק לו פוליטית, על פי הבנתו (והבנת נתניהו). אם הבחירות יוקדמו לחודש מאי, סביר להניח כי טראמפ לא יניח על השולחן את התכנית כדי לא ליצור מצב שבו הבית היהודי יתבע התנערות מוחלטת ממנה, ונתניהו, הנאבק איתו על ה"בייס", איננו מאמץ אותה (אך גם אינו שולל אותה). אם יסתבר כי הבחירות יתקיימו במועדן בנובמבר 2019, יוכל טראמפ להציג את תכניתו בהקדם, לתאם מראש התייחסות ישראלית מסויגת אך לא שוללת. אם תהיה דחייה פלסטינית יוכל נתניהו להציג את עצמו כרודף שלום המוצא עצמו, שוב, אל מול סרבני שלום מבלי שייאלץ לעשות ויתורים. טראמפ יוכל להציג עצמו כמי שהציג תכנית חדשה ומשמעותית שלא נדחתה על ידי ישראל ואשר אולי תתקבל על ידי שלטון פלסטיני אחר בעתיד.

כאמור, נתניהו חשוב לטראמפ, אבל המניע העיקרי שלו יהיה לזכות בבחירות לנשיאות ב-2020. הוא לא ירצה להרגיז את תומכיו האוונגליסטים קרוב מדי לבחירות הללו. קשה, לכן, להאמין כי יהיה מוכן להמתין עד שתקום ממשלה חדשה בישראל בחודשים הראשונים של 2020, אחרי בחירות במועדן.

לכן סביר שכך יהיה: הנחת התכנית לאחר שתקום ממשלה חדשה בעקבות בחירות מוקדמות בישראל בחודש מאי 2019, או הנחתה בהקדם אם יסתמנו בישראל בחירות רק בסוף השנה הבאה. לעמדות דעת הקהל הפלסטינית, הישראלית והאמריקאית לא תהיה השפעה של ממש על השיקולים הפוליטיים.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept