ישראל פולס

האם הכיבוש עומד לאבד את עלה התאנה האחרון שלו?

p
המחבר
בקצרה
פסק דין שהכשיר את מאחז מצפה כרמים מקרב את היום שבו הפלסטינים ופעילי זכויות אדם יפסיקו להשתתף במשחק המשפטי המכור מראש בישראל. עוד כמה פסקי דין כאלה, ומשטר הכיבוש בשטחים יאבד את שארית מראית העין של הוגנות ויהפוך לאפרטהייד.

"פסק דין אסטרטגי" – כך סיווגה שרת המשפטים איילת שקד את החלטתו (28 באוגוסט) של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, ארנון דראל, להכשיר בתים של תושבי מאחז אשר הוקמו על אדמות פרטיות של פלסטינים. השופט קיבל את עמדת הפרקליטות, שעל פיה גזל האדמות נעשה "בתום לב".

"בעבודה משותפת ואינטנסיבית הבאנו לשינוי מדיניות בתשובות המדינה לבג"ץ", כך החמיאה השרה לעצמה וליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.

על אף שביעות רצונה, שקד יודעת שבג"ץ עשוי להפוך את החלטתו של דראל על פיה ולהורות למדינה להחזיר את אדמות המאחז לבעליהן. שרת המשפטים מביאה בוודאי בחשבון כי תירוץ "תום הלב", לא בהכרח ירכך את לבם של שופטי בג"ץ בדיון על כאב הלב של בעלי האדמות.  

את הסיבה למסיבה של שקד אפשר למצוא בדבריה לאחר הפסיקה, אשר כוונו מין הסתם לשופטי בית המשפט העליון: "העוול שבוצע בפינוי עמונה ונתיב האבות לא צריך להישנות". "העוול" של פינוי שני המאחזים הלא חוקיים, עמונה ונתיב האבות, רשום על שמו של בג"ץ. בית המשפט המחוזי, כך עולה מדבריה של שקד, תיקן עכשיו את העוול. הוא קבע בצורה ברורה כי מי שהתיישב "באישור המדינה ובתום לב בביתו לא יפונה".

האומנם תום לב? שמו של מאחז מצפה כרמים מככב בדוח המאחזים שעו"ד טליה ששון הגישה לממשלת שרון ב-2005. הדוח קבע כי ממשלת ישראל לא החליטה מעולם על הקמתו של היישוב, ממש כפי שלא החליטה על הקמתם של מספר מאחזים נוספים. שר הביטחון לא אישר את הקמתו של מצפה כרמים כהרחבה ליישוב קיים, אין למאחז תוכנית מפורטת כדין, וחלקו ממוקם על קרקעות פרטיות של פלסטינים. הדוח הצביע על יועץ שר הביטחון לענייני התיישבות, רון שכנר, כשותף בכיר לדבר עבירה. בעקבות זאת הורה היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז (לימים שופט בית המשפט העליון) לשר הביטחון, להעביר את שכנר מתפקידו. ב-2012 מונה שכנר למנכ"ל מועצת יש"ע.

עדי מינץ, קודמו של שכנר בהנהגת מועצת יש"ע, אמר בראיון ל"הארץ" בשנת 2004: "המאחזים כולם עלו בתיאום עם הדרג המדיני". לדבריו, אפילו יו"ר מפלגת העבודה, בנימין בן אליעזר, ששימש שר ביטחון בממשלת שרון, התיישר עם מדיניות המאחזים, אישר אותה והנחה את המערכת לשתף פעולה. לדברי מינץ, בשלב מסוים שרון שינה את גישתו במאה ושמונים מעלות, אבל בשטח כבר היו מאה מאחזים, חלקם מאושרים, חלקם בתהליכי אישור. מאז שנתניהו תפס פיקוד, המאחזים שבו והתרבו, הלכו והתרחבו. והכל, כמו בימים המיטיבים של שרון, בתיאום עם הדרג המדיני. בפסק דין מספטמבר 2016, שהורה לפנות את מאחז נתיב האבות, קבע בית המשפט העליון: "מעורבות הרשויות בהקמת המאחז אינה צריכה להשפיע על הכרעתנו".

ששון, שהייתה מבכירי הפרקליטות, הדגישה בדוח שחיברה כי מאחז המצוי בחלקו לפחות על קרקעות פרטיות של פלסטינים, "לא ניתן להכשירו, גם לא בדיעבד". תשע שנים אחר כך, בפסק הדין בתיק עמונה, קבע בג"ץ כי אין כל אפשרות להכשיר מבנים שהוקמו על אדמות בבעלות פרטית, ״אף לא בדיעבד". דוח ששון, שהמליץ על שורה של צעדים כדי לעשות סדר בג'ונגל המשפטי בשטחים, מעלה אבק במגירות משרד המשפטים.

"כבר שלוש שנים אני עובדת במקביל לחוק ההסדרה על כלי הסדרה מינהליים", מתפארת השרה שקד, "העבודה הסיזיפית נתנה את אותותיה". אחד מכלי ההסדרה הוא ההחלטה מחודש פברואר להעביר את סמכויות השיפוט בעניין תביעותיהם של פלסטינים תושבי הגדה מבג"ץ לבית המשפט המחוזי בירושלים. הכלי הזה הוכיח את יעילותו בתיק מצפה כרמים. העבודה הסיזיפית שאליה התכוונה שקד מתמקדת במינוי שופטים ושופטות בדמותה ובצלמה של מפלגת הבית היהודי.

בשעה שהתקשורת מפנה את הזרקורים כלפי מעלה - אל דיוני ועדת המינויים לשופטים ביחס למינוי שופטי בית המשפט העליון -  למטה, מתחת לרדאר, דוחפת שקד גברים ונשים שחולקים כנראה את תפיסת עולמה לבתי משפט שלום ולבתי המשפט המחוזיים. משם, קצרה יותר הדרך לבית המשפט העליון. עד שיגיעו להיכל הנכסף, השופטים של מטה אמורים לספק לימין השמרני פסקי דין כבקשתו.  

כבר שנים רבות שמערכת המשפט ממלאת תפקיד כפול וכפוי טובה. היא משמשת עלה תאנה של הכיבוש כלפי חוץ מחד גיסא, ושק חבטות של מנהיגי הכיבוש כלפי פנים מאידך גיסא. דוגמה לכך היא החלטת בית המשפט בסוף החודש שעבר לאפשר לנשים פלסטיניות חולות סרטן לצאת מעזה לטיפולים במזרח ירושלים. בהחלטתו, בג"ץ חסך למדינה אות קלון של גזר דין מוות על אותן נשים חולות סרטן, בעוון היותן קרובות משפחה של פעילי חמאס. ההחלטה המתבקשת הזאת עלתה לבית המשפט העליון במטר גידופים וחרפות. אין ספור פסקי דין שהכשירו את מפעל ההתנחלויות ואפשרו את שגשוגו, נשכחות באחת כל אימת שבג"ץ סוטה מתלם הימין המתנחלי.

פסק דין מצפה כרמים ודומיו מקרבים את היום שבו הפלסטינים ופעילי זכויות אדם יפסיקו להשתתף במשחק המשפטי המכור מראש. עוד כמה "פסקי דין אסטרטגיים" כאלה, ומשטר הכיבוש בשטחים יאבד את שארית מראית העין של הוגנות ויהפוך לאפרטהייד דה-יורה. אפילו מעצמת הייטק מפוארת לא מסוגלת גם לאכול את הדמוקרטיה שלה וגם להציג את עצמה בחלון הראווה כדמוקרטיה היחידה בשכונה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept