כן לקונפדרציה - של ישראל ופלסטין
בזמן שרעיון הקונפדרציה עם ירדן חזר השבוע אל סדר היום, המהלך ההגיוני הוא דווקא למסד שיתוף פעולה בין מדינה פלסטינית עצמאית לישראל. צעד כזה ימנע את הצורך לפנות מתנחלים, יאפשר שילוב של כוחות הביטחון, ואף יקל על פתרון שאלת הריבונות בעיר העתיקה.
בפגישה ב-2 בספטמבר ברמאללה עם אישים ממרצ ומשלום עכשיו, הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס הפתיע את אורחיו פעמיים. פעם אחת – כשסיפר להם כי אנשי צוות השלום של נשיא ארה״ב דונלד טראמפ העלו בפניו את רעיון הקונפדרציה הירדנית-פלסטינית; פעם שנייה – באומרו שהשיב כי יהיה מוכן למסגרת שכזו רק אם ישראל תהיה חלק ממנה.
ההצעה האמריקאית מוכיחה כי הצוות בילה זמן לא מועט בארכיונים מעלי אבק. חוסיין מלך ירדן העלה את רעיון הקונפדרציה כבר לפני 35 שנה. המועצה הלאומית הפלסטינית אימצה אותו ב-1983, והעניקה מנדט לראש אש"ף, יאסר ערפאת, לפתוח במו"מ על פרטי הקונפדרציה עם המלך. אך המו"מ הסתיים בלא כלום.
שוחחתי עם המלך חוסיין על כך במהלך המו"מ בין הצדדים, ועם הנשיא ערפאת רק שנים מאוחר יותר. ערפאת אמר לי כי המלך דרש לעמוד בראש המסגרת החדשה, ואילו הוא דרש רוטציה; המלך אמר לו שמלך איננו עושה רוטציה. חוסיין גם לא הסכים לבקשתו שקודם כל תקום מדינה פלסטינית, ורק אחר כך המדינה תחבור לירדן בקונפדרציה.
המלך סיפר על כך שהצעתו המקורית מ-1972 הייתה להקים פדרציה שתתבסס על נסיגה ישראלית מהגדה המערבית, והקמת אוטונומיה פלסטינית תחת דגל ירדני בשטח שנכבש ב-1967. את ההצעה הזו דחו גם אש"ף וגם ישראל. שנתיים אחר כך קיבלה הליגה הערבית, בכנס שנערך ברבאט, בירת מרוקו, החלטה שנטלה מירדן את זכותה לייצג את הפלסטינים והעבירה זכות זו לאש"ף, למורת רוחו של חוסיין (אבל בתמיכתו הפורמלית. כולם הצביעו בעד, והוא נאלץ להרים את ידו נגד דעתו).
