אחד ההישגים הביטחוניים החשובים ביותר של ישראל בשנים האחרונות הוא ההצלחה לשמור על בידול בין רצועת עזה ליהודה ושומרון, ולהשאיר את שני מיליון הפלסטינים החיים בגדה המערבית מחוץ למעגל האלימות והטרור. מאז הדברתו היחסית של גל טרור היחידים/סכינאים שפרץ באוקטובר 2015, מצליחים צה"ל והשב"כ לשמור על שגרת חיים יחסית רגועה ביהודה ושומרון (שהופרה בסוף השבוע האחרון, 27 ביולי, בפיגוע ביישוב אדם בו נרצח יותם עובדיה בידי צעיר פלסטיני בן 17) ומונעים מחמאס את האפשרות להטיס עפיפוני תבערה וירטואליים מעזה שיבעירו גם את הגדה.

על הרקע הזה מתחדדת סוגיה לוהטת המכונה במערכת הביטחון "דילמת אונר"א". מצד אחד, אין לאונר"א, סוכנות הסעד לפליטים פלסטינים של האו"ם, חסידים רבים בישראל. הארגון נתפס כמי שתורם תרומה מכרעת להנצחתה, ניפוחה ומינופה של בעיית הפליטים הפלסטינים. העובדה שארה"ב החליטה להקפיא את הסיוע הכלכלי שלה לאונר"א בסך מאות מיליוני דולרים נתפסת בירושלים כעוד הצלחה של ממשלת נתניהו לגייס לטובתה את ממשל טראמפ. הטיעונים נגד אונר"א חזקים ומשכנעים את רובם המוחלט של הישראלים, הרואים בארגון מכונת הנשמה לסוגיית הפליטים.

אבל אז מגיעים לצדה השני של המשוואה והוא ממוקד תאריך: 1 בספטמבר 2018. היום בו אמורים מאות אלפי תלמידים פלסטינים לחזור לספסל הלימודים שלהם. נכון לרגע זה, הם לא יחזרו. אונר"א הודיעה כי שנת הלימודים הבאה לא תיפתח כלל, לאור פשיטת הרגל הכלכלית אליה נקלעה כתוצאה של הקפאת הסיוע האמריקאי. בצה"ל יודעים שמדובר בצרה צרורה שעלולה לייצר, יש מאין, אנרגיה ומסה קריטית שתדליק את הרחוב הפלסטיני ביהודה ושומרון.

גורם צבאי ישראלי בכיר, שאמור להתמודד עם ההשלכות של מה שיקרה (או לא יקרה) ב-1 בספטמבר, משתדל בשיחה עם אל-מוניטור לא להיכנס לנושא הפוליטי. הוא יודע היטב שבהתנגשות בין האינטרס האסטרטגי (החלשת אונר"א) לבין הנושא הטקטי (שמירה של שקט ומניעת אינתיפאדה) יכולים להיווצר ניצוצות שעלולים להדליק את השטח בעוד חודש בדיוק. "כשהילדים במחנה הפליטים דהיישה ימצאו את עצמם בלי תעסוקה ב-1 בספטמבר, הם עלולים לצאת לכביש 60 (כביש האורך החוצה את הגדה מצפון לדרום) ולהתחיל לעשות בעיות. משם הסיפור כולו יכול להתדרדר", הוא אמר לאל-מוניטור, "אנחנו צריכים להיערך לאפשרות הזו".