אחד ההישגים הביטחוניים החשובים ביותר של ישראל בשנים האחרונות הוא ההצלחה לשמור על בידול בין רצועת עזה ליהודה ושומרון, ולהשאיר את שני מיליון הפלסטינים החיים בגדה המערבית מחוץ למעגל האלימות והטרור. מאז הדברתו היחסית של גל טרור היחידים/סכינאים שפרץ באוקטובר 2015, מצליחים צה"ל והשב"כ לשמור על שגרת חיים יחסית רגועה ביהודה ושומרון (שהופרה בסוף השבוע האחרון, 27 ביולי, בפיגוע ביישוב אדם בו נרצח יותם עובדיה בידי צעיר פלסטיני בן 17) ומונעים מחמאס את האפשרות להטיס עפיפוני תבערה וירטואליים מעזה שיבעירו גם את הגדה.
על הרקע הזה מתחדדת סוגיה לוהטת המכונה במערכת הביטחון "דילמת אונר"א". מצד אחד, אין לאונר"א, סוכנות הסעד לפליטים פלסטינים של האו"ם, חסידים רבים בישראל. הארגון נתפס כמי שתורם תרומה מכרעת להנצחתה, ניפוחה ומינופה של בעיית הפליטים הפלסטינים. העובדה שארה"ב החליטה להקפיא את הסיוע הכלכלי שלה לאונר"א בסך מאות מיליוני דולרים נתפסת בירושלים כעוד הצלחה של ממשלת נתניהו לגייס לטובתה את ממשל טראמפ. הטיעונים נגד אונר"א חזקים ומשכנעים את רובם המוחלט של הישראלים, הרואים בארגון מכונת הנשמה לסוגיית הפליטים.
