ישראל פולס

הקרב על הגנרלים

p
המחבר
בקצרה
המפלגות שאינן הליכוד מכרכרות ומפזזות בחודשים האחרונים סביב בכירים לשעבר במערכת הביטחון המעוניינים לקפוץ למים הפוליטיים. מה שמאחד אותם היא הטינה לנתניהו והשאיפה העזה להביא להחלפתו. מה שמפריד ביניהם זה האגו.

ההערכה במערכת הפוליטית בישראל היא כי הבחירות הבאות יתקיימו בין מארס ליוני 2019, בסביבות חצי שנה לפני מועדן המקורי בנובמבר. שר האוצר משה כחלון מדבר על התאריך הזה, גם בנימין נתניהו מכוון אליו. במילים אחרות, ישראל נמצאת כבר בשנת בחירות. השאלה הדרמטית ביותר היא האם נתניהו יעמוד בראש רשימת הליכוד בבחירות הקרובות. התשובה לשאלה הזו נמצאת בעיקר בידיו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. נתניהו יעשה הכל כדי להקדים את החלטותיו של מנדלבליט בעניין חקירותיו השונות ולפרוץ לבחירות, מהן הוא מאמין שיחזור מחוזק. מנדלבליט מתנהל בעצלתיים והסיכוי שיקבל החלטה בעניין חקירות ראש הממשלה בחודשים הקרובים הינו נמוך.

מאחורי הקלעים ניטש בישראל קרב פוליטי של ממש. הקרב על הגנרלים. על המדף הפוליטי מונחים כמה מהם, רמטכ"לים, גנרלים, שרי ביטחון ובכירי מוסד, המעוניינים לקפוץ למים הפוליטיים. מה שמאחד אותם היא הטינה לנתניהו והשאיפה העזה להביא להחלפתו. מה שמפריד ביניהם זה האגו.

מדובר ברמטכ"ל לשעבר רב אלוף במילואים בני גנץ; בקודמו, הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במילואים גבי אשכנזי; בשר הביטחון לשעבר ורמטכ"ל בעברו אף הוא, משה (בוגי) יעלון; במשנה לראש המוסד לשעבר רם בן ברק; בבכירי מוסד ושב"כ נוספים ובכמה לשעברניקים זוטרים יותר. גם שמו של שאול מופז, רמטכ"ל ושר ביטחון לשעבר, שלקח ב-2015 פסק זמן מהמערכת הפוליטית, עדיין מוזכר בהקשר הזה.

המפלגות שאינן הליכוד מכרכרות ומפזזות סביב פלוגת הגנרלים הזו, בתקווה שזה מה שיעשה את ההבדל בקרב על המקום השני, או על זהות מי שיקרא תיגר על מעמדו של נתניהו. ראש הממשלה מודאג פחות. הוא ביצר כבר מזמן את מעמדו כ"מר ביטחון". הפעם, לשם שינוי, הוא לא תלוי בחיזוק חיצוני. נטל ההוכחה מוטל על הצד השני.

הדמות המעניינת והאטרקטיבית ביותר מבחינה אלקטורלית היא דמותו של בני גנץ. בחודשים האחרונים מפעיל יו"ר המחנה הציוני, אבי גבאי, לחץ כבד על גנץ לחבור למפלגה. מצבו של גבאי בסקרים נואש, הוא מדשדש סביב 13 מנדטים ואיבד לחלוטין את המומנטום שהצליח לייצר לאחר שכבש את מפלגת העבודה. כדי לחזור ולהיות פקטור בקרב מול יאיר לפיד, גבאי חייב את גנץ. במו"מ המתקדם ביניהם עולה האפשרות שגנץ יוצנח "מעל ראשו" של גבאי, ויהיה מועמד המחנה הציוני לתפקיד ראש הממשלה, בעוד גבאי מחזיק בתפקיד יו"ר המפלגה. גבאי גם בדק את האפשרות הזו בסקר שהזמין לאחרונה. התברר כי בעוד הוא מביא בראש המחנה הציוני 15 מנדטים מינוס, גנץ מביא 25. בצמרת העבודה משוכנעים שגבאי וגנץ כמעט סגורים בדיל כזה. גבאי עצמו מכחיש, אך מאשר שגנץ אכן "מתקרב" למפלגת העבודה.

הבא בתור, אשכנזי, משחק את "הקשה להשגה". הוא כבר שבע שנים באזרחות, חייו טובים יותר, אך הצלקות מ"פרשת הרפז" טרם הגלידו. אשכנזי, שנחשב מבקר חריף מאוד של נתניהו, יפשיל שרוולים רק אם תוקם פלטפורמה מנצחת. בחלומו, מתאחדים יאיר לפיד ומשה כחלון לגוף פוליטי אחד. לגוף כזה הוא מוכן להצטרף, ללא תנאים מוקדמים. גוף שיעמיד אלטרנטיבה אמיתית לשלטון, אומר אשכנזי לאל-מוניטור, שיכול להביא שינוי ולייצר תקווה חדשה. הוא ניסה לחבר את שני ההפכים, כחלון ולפיד, אך בשלב הזה ללא הצלחה. בין שני שרי האוצר הללו, הנוכחי (כחלון) וקודמו (לפיד), שוררת ידידות אך אין הערכה הדדית. בעיקר לא מהכיוון של כחלון לעבר לפיד. במצב הדברים, סיכוי טוב שאשכנזי יעדיף להשקיף מרחוק.

דמות נוספת, טראגית, הוא שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר יעלון. לאחר שהודח מתפקידו ע"י נתניהו לטובת אביגדור ליברמן [2016], העדיף יעלון לפרוש מהליכוד ולהפוך לאופוזיציונר מספר 1 נגד נתניהו. הוא הקים עמותה ומבלה את ימיו ולילותיו בחריש עמוק ברחבי ישראל, כשהוא מופיע כמעט מדי יום בפני קהלים משתנים. תוצאות בסקרים הוא לא רואה, עדיין. אם המראתו של יעלון תמשיך להתמהמה, סיכוי טוב שיחבור לאחד הכוחות הקיימים, כמו לפיד. יו"ר יש עתיד, נטול עבר צבאי כלשהו, חייב להשיג לעצמו גנרל אטרקטיבי כדי לשמור על הפער שפתח מגבאי ולייצר לעצמו מקדמה בקרב על ראשות הממשלה. הוא חלם על אשכנזי, מעדיף את גנץ, אבל ייקח גם את יעלון בשתי ידיים.

הבעיה היא יותר נפשית. יעלון, רב אלוף במילואים, האיש שחדר לווילה של חליל אל-וזיר, הוא אבו ג'יהאד, בתוניס בדיוק לפני 30 שנה וחיסל אותו בראש כוח קומנדו ישראלי. לבוגי יהיה קשה להתייצב לפקודתו של לפיד, לשעבר כתב "במחנה", צעיר ממנו בכעשרים שנה ומנוסה הרבה פחות. לפיד מקווה שבסוף הוא יתרגל.

עוד קודם, לפני כחצי שנה [ינואר 2018], הכריז לפיד על הצטרפותו של רם בן ברק, מי שהיה מועמד לתפקיד ראש המוסד בסבב המינויים האחרון, אך הפסיד את הג'וב לטובת יוסי כהן. בן ברק הוא לוחם מוסד אגדי שעמד בראש האגף שהיה אחראי על הבאת "ידיעת הזהב" אשר הסגירה לידי ישראל את העובדה שבשאר אל-אסד בנה לעצמו כור גרעיני פלוטוגני בדיר א-זור.

בניגוד לבוס שלו לשעבר, תמיר פרדו, שיצא בחריפות נגד נתניהו בשידור האחרון של "עובדה", בן ברק זהיר יותר ושומר על כבודו של ראש הממשלה, אך החליט להצטרף לרשימתו של לפיד ולקפוץ אל מימיה העכורים של הפוליטיקה הישראלית מעולם הצללים החשאי. זהו חיזוק משמעותי ללפיד, אך עדיין לא מספיק.

נתניהו הצליח, ביד אמן, להפוך את עצמו לשם נרדף לביטחון עבור רוב הישראלים באשר הם. העובדה שכמעט כל בוגרי מערכת הביטחון לדורותיהם, גם בקדנציה הראשונה שלו בשנות התשעים, נוטרים לו טינה ורואים בו סכנה לעתידה וביטחונה של מדינת ישראל, אינה פוגעת בו. נתניהו הצליח לנפץ את הנחת העבודה הקבועה שהייתה בישראל שנות דור שידו של רמטכ"ל, ראש מוסד או ראש שב"כ תגבר תמיד על ראש הממשלה בקרב על דעת הקהל. המצב הנוכחי הפוך לחלוטין. יהיו אלה הגנרלים שיצטרכו לקרוא תיגר על שליטתו המוחלטת של נתניהו בזירה, וזו תהיה מלחמה שאפילו הם לא מורגלים לנצח בה.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept