ישראל פולס

האסטרטגיה של חמאס להסרת המצור על עזה

p
המחבר
בקצרה
מבחינת חמאס "מבצע הגדר" נחל הצלחה: ישראל ומצרים הבינו את חומרת המצב של עזה והמשבר זכה להתעניינות בינלאומית. אבל כדי לשקם באמת את הרצועה יצטרך חמאס לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות אזרחית על הרצועה ללא תנאים מוקדמים.

בחמאס מצויים כעת בהמתנה לבאות. "מבצע הגדר" הסתיים מבחינת התנועה בהצלחה, ועיני העולם שוב נשואות לעזה אחרי תקופת התעלמות ארוכה.

חמאס מעוניין כמובן בהסרת המצור מהרצועה והוא מתנהל על פי דפוס פעולה קבוע, כמשנה סדורה, מאז הטילה ישראל את הסגר על הרצועה לפני יותר מעשור [2007]. בשלב הראשון מגששים מול ישראל האם תהיה מוכנה לדון על הפסקת אש ארוכת טווח. כשישראל מסרבת, מתחיל השלב השני, האלים יותר, בניסיון להביא את ישראל לשולחן המשא כדי לגבש הסדרים שלא הושגו באמצעות המסרים המפויסים.

לאחר ההפיכה ברצועה שביצעה הזרוע הצבאית עז א-דין אל-קסאם ב-2007 והניצחון המבצעי על הפת"ח, נותר חמאס בודד במערכה ונדרש לדאוג לתושבי הרצועה. הצעות של פתיחת מעברים תמורת הפסקת אש נדחו בזמנו על הסף על ידי ראש הממשלה אהוד אולמרט, ואז החל מטח הרקטות לעבר ישראל. המטרה של חמאס הייתה להביא את ישראל למשא ומתן בתיווך מצרי תוך הבטחה שהקלות משמעותיות בסגר ייענו בהפסקת אש.

כך במשך עשור. כל סבב אלימות עם עזה, לרבות שלושת המבצעים הגדולים ("עופרת יצוקה" בדצמבר 2008, "עמוד ענן" בנובמבר 2012 ו"צוק איתן" ביולי 2014), הסתיים במפגשי תיווך מצרי בקהיר. מבחינת חמאס, על הפרק לא עמדה הפסקת אש בתמורה להפסקת אש, אלא הפסקת אש בתמורה להקלות בסגר. חמאס רצה להציג הישג ממשי למחיר הדמים הכבד ששילמו תושבי עזה.

במהלך השנים חמאס הצליח רק להרחיב את מגוון חומרי הגלם והמזון שסופקו לרצועה, אבל לא הצליח להביא לעזה עצמאות כלכלית. בעוד ב-2015 ישראל אפשרה כניסת 800 ואפילו אלף משאיות אספקה לרצועה מדי יום בממוצע, כוח הקנייה ברצועה נחלש עד כדי כך שההיצע עולה על הביקוש. ב-2018, כ-300 משאיות בלבד פורקות מדי יום סחורה במעבר כרם שלום.

בחמאס כבר לא מדברים יותר על הרחבת מגוון מוצרי המזון וחומרי הגלם שמותר או אסור להכניס לעזה, אלא על החזרת כוח הקנייה לרצועה באמצעות פתיחת המעברים. זו המשימה העכשווית העיקרית של חמאס ואותה מנסים מנהיגי התנועה להשיג באמצעים שונים. תחילה כמו בעבר, הצעת הודנה לישראל המבטיחה הפסקת אש ארוכת טווח בתמורה להסרת הסגר. הצעה שכזו הוגשה לפני מספר שבועות בתיווך מצרי וקטארי לישראל, אך לא נענתה בחיוב. חמאס, בלית ברירה מבחינתו, נקט באלימות כדי להכריח את ישראל להגיע לשולחן הדיונים.

ביום שני, אחרי שנמנו 62 הרוגים ואלפי פצועים, התברר להנהגת התנועה שמצרים וישראל מוכנות לדון בהקלות בסגר. באותו לילה [14 במאי] ישראל פתחה את מעבר כרם שלום שנסגר בעקבות השחתת ציוד ותשתיות במסוף על ידי פלסטינים, ומצרים הודיעה על פתיחה של מעבר רפיח עד להודעה חדשה. "מבצע הגדר" מבחינת חמאס הושלם. ישראל ומצרים הבינו את חומרת המצב של עזה ואת הסכנות האורבות להן, והמשבר בעזה זכה להתעניינות בינלאומית.

ביום הנכבה [15 במאי], שעל פי התכנון אמור היה להיות יום נוסף של הפגנות המוניות על הגדר, הקפיד חמאס על מספר מצומצם של מפגינים לאורך הגדר. הנציגות המצומצמת נועדה להעביר מסר לישראל, שההפגנות ההמוניות אמנם נעצרו אבל ניתן יהיה לחדש אותן בכל רגע אם לא יחול שינוי מהותי במדיניות הסגר. מנהיגי חמאס הודיעו שמחאת הגדר במתכונתה הנוכחית תימשך עד אמצע חודש יוני, בתקווה שעד תאריך היעד הזה התמונה תתבהר וחמאס יוכל להציג הישג לפלסטינים בעזה.

בראיון לרשת אל ג'זירה בערבית [16 במאי] אמר יחיא סינוואר, כי ארגונו הגיע להסכמות עם מצרים שלא לדרדר את המצב לעימות צבאי והוסיף כי "אם ישראל תשפוך הרבה דם ניאלץ להשתמש בהתנגדות צבאית". כלומר העימות נמנע בינתיים ותלוי בתוצאות שתשיג חמאס.

"יש לנו רק תוכנית אחת - לגמור את הסגר על עזה," כך אומר לאל-מוניטור מקור בחמאס. "אנחנו לא מעוניינים להגיע לעוד מלחמה וגם לא מאיימים במלחמה, אבל הגיע הזמן להביא סוף לסגר ולתת לאנשים לחיות". לדבריו, בהסכם הפסקת האש שנחתם לאחר מבצע צוק איתן בתיווך המצרי קיבל חמאס הסכמות שאמורות היו לאפשר שיאפשרו את שיקום עזה, כמו הכנסת חומרי בנייה וציוד הנדסי. אך ישראל לא עמדה בהתחייבות שלה. לטענתו, הוסכם כעת לדון עם המצרים איך לשפר את המצב, והמצרים מבינים שהגיע הזמן לדון על הנושא הזה באופן רציני. בתוך כך, נשיא מצרים א-סיסי הורה להשאיר את מעבר רפיח פתוח בכול ימי חודש הרמדאן. עד סיום הרמדאן, כך ניתן לקוות, יגיעו חמאס, מצרים וישראל להבנות רחבות יותר.

אבל למרות ההקלות שהושגו ועוד יושגו בין ישראל מצרים וחמאס, וגם אם יוזרמו כספים רבים על ידי המדינות התורמות לשיקום הרצועה – כל זה לא יוביל לשיפור משמעותי בחיי תושבי הרצועה. המצב ההומניטארי ברצועה חמור עד כדי כך ששום טיפול מקומי לא יעזור. לעזה נדרשת כעת תוכנית שיקום רחבה ומשמעותית יותר מהקלות כאלה ואחרות של פתיחת מעברים והרחבת מגוון מוצרי המזון וחומרי גלם שייכנסו לרצועה.

עם זאת, אף פרויקט שיקומי איננו אפשרי ללא כניסתה של הרשות הפלסטינית לרצועה וקבלת אחריות אזרחית עליה. לכך ניתן להגיע רק באמצעות פיוס בין חמאס לאבו מאזן. סינוואר כבר הודה בגילוי לב בכישלונה של תנועתו לנהל את ענייניה האזרחיים של עזה, אך הוא ושאר מנהיגי חמאס מסרבים בתוקף לפרק את הזרוע הצבאית מנשקה – התנאי של אבו מאזן לפיוס.

חמאס עוד לא אמר נואש מכך שפיוס עם הפת"ח והרשות הינו בר ביצוע. מספר הנפגעים הפלסטינים הרב מאש צה"ל בשבוע האחרון מהווה עוד כלי שכנוע מבחינתו, אשר נועד להראות לאבו מאזן מדוע חמאס מסרב לפרק את "נשק ההתנגדות" המגן על הפלסטינים מהאויב הציוני. כדי להוסיף עוד אלמנט לחץ, בטלוויזיה של חמאס אל-אקצא מנהלים קמפיין נרחב שבו מטילים גם על אבו מאזן את האחריות להרג הפלסטינים בני עמו. אבו מאזן, למי ששכח, הוא זה שהטיל את סנקציות על הרצועה אשר העמיקו את מצוקתה עד תהום, ומבחינת חמאס יש לו (לאבו מאזן) רק דרך אחת לבקש מתושבי עזה סליחה ומחילה: להסיר את הסנקציות, לשלם משכורות ולהתנהג כמו ראש הרשות הפלסטינית של כולם. או במילים אחרות, לקבל את האחריות האזרחית על עזה מהר ובלי תנאים.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept