ישראל פולס

קלטת נתניהו: הספין של ראש הממשלה וכללי המשחק החדשים

p
המחבר
בקצרה
הטכנולוגיה הפכה את התיעוד לזמין וזול, ולכן הדרך הכי יעילה למנוע הקלטות מביכות היא פשוט לא לנבל את הפה ולא לעבור על החוק. הפניית אצבע מאשימה אל העיתונות והפיכת כל הנהגים והמזכירות לחשודים, מעידים על חוסר הבנת שינויי התקופה.

היוזמות והקריאות שהחלו לצוץ ביום חמישי [11 בינואר] מצד ראש הממשלה וכמה שרים – לאסור באמצעות חקיקה על העובדים בסביבתם להקליט אותם, הסיטו את הדיון מתוכנה המבחיל של קלטת יאיר נתניהו.

ראש הממשלה, אשר ניווט ביד אמן את הדיון שהתפתח בישיבת הממשלה, שבכלל עסק בתקציב המדינה, אל "הצורך" לנקוט פעולות דחופות להגנה על שרים מפני מקליטים וסחטנים, לא היה יכול לקוות לספין טוב מזה. אחרי הכל, כל העולם נחשף לאופן המבזה בו בנו יאיר מדבר על נשים ולבילוייו במועדוני חשפנות, כשמאבטח ונהג מטעם המדינה במימון האזרחים נאלצים להשתרך אחריו. אז לקח לנתניהו שלושה ימים, אבל בסוף, אחרי ההלם הגדול, ההתנצלות הרפה והתלונות על רדיפת משפחתו, הוא הצליח למקד את תשומת הלב ולרתום את השרים למאבק באיש שהקליט את בנו ובמקליטים עתידיים פוטנציאלים.

את הדיון החלה שרת התרבות והספורט מירי רגב, שלא מן הנמנע שתיאמה את דבריה עם נתניהו ושימשה טריגר לעיסוק בנושא. רגב קראה לפתוח בחקירה על הדלפת ההקלטה, והלינה על כך שהשרים הפכו להיות בני ערובה בידי נהגים ומאבטחים. "מאיימים עלינו ועוד מספסרים בזה מול התקשורת. אם זה ככה אני לא רוצה מאבטחים. לא יתכן שנהפוך לשקים שבכל רגע נתון חובטים בנו. אי אפשר להסתובב בלי שיקליטו אותך. זה שפל המדרגה של האתיקה התקשורתית", אמרה רגב ואף הציעה להקים ועדת חקירה.

בישראל, רוב הנהגים שצמודים לאנשי ציבור נחשבים למשרות אימון, אך הם אינם בהכרח עובדי מדינה. גם חלק מהמאבטחים מגיעים מחברות אבטחה פרטיות. על פי דיווחים בתקשורת, במקרה של יאיר נתניהו, היה זה הנהג כנראה ולא המאבטח שהקליט אותו. 

אחרי מופע החימום של רגב, נתניהו לקח את הדברים צעד נוסף קדימה. הוא טען שחברת החדשות שילמה עשרות אלפי שקלים עבור הקלטת, אמר שמדובר בחציית קווים אדומים מבחינה תקשורתית ועדכן שפנה ליועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה כדי לבדוק מה ניתן לעשות באופן חוקי בנושא ההקלטה. הוא גם ביקש לברר האם ניתן לפעול חוקית נגד העובד שהקליט את בנו ולחקור אותו על הפרת אמונים.

לדברי הנוכחים, נתניהו פנה אל שרת המשפטים איילת שקד, שלא ששה להשתתף בדיון, וביקש לשמוע את דעתה. שקד השיבה כי תבדוק אפשרות לקדם חקיקה בנושא.

אם לא די בכל אלה, אל הקריאות לחקור את העניין הצטרף גם שר החקלאות אורי אריאל, אשר פנה במכתב לראש הממשלה ודרש ממנו להורות לראש השב"כ לחקור את "הדלפת הקלטת המאובטח". אריאל סיים את מכתבו באיום כי אם הדבר לא יעשה עד סוף החודש הוא יסרב להיות מאובטח. לא ברור מהיכן שאב השר אריאל את הרעיון המופרך הזה: להורות לשב"כ להקצות משאבים וכוח אדם כדי לחקור מהיכן הגיעה ההקלטה ובאילו נסיבות? כאילו יאיר נתניהו הוא קורבן ולא אדם שביזה נשים ובילה עם חשפניות. איש לא יכול כמובן להחליט עבור נתניהו ג'וניור איפה ועם מי לבלות, אבל מרגע שהדברים נעשים בתוך מכונית שהמדינה הקצתה לו ולעיני עובדי מדינה שאמונים על אבטחתו, זה כבר לא רק עניינו הפרטי.

הניסיון "להרוג את השליח" מקומם ומטריד. הוא מצביע על מצוקה אמיתית מצד השרים, שההבנה כי הם עלולים להיות מוקלטים ומצולמים במצבים בעייתיים הכתה בהם לפתע. נכון, זה לא נעים להיות מוקלט בידי מישהו מסביבתך הקרובה, אבל זה גם לא משהו שניתן למנוע בחקיקה או בהפחדות.

הדרך הכי יעילה למנוע זאת היא פשוט לא לנבל את הפה, לא להתעמר בעובדים ולא לעבור על החוק, גם אם בטוחים שאף אחד לא רואה או שומע. בעידן בו הטכנולוגיה הפכה את התיעוד לזמין וזול, כללי המשחק השתנו. רגב, למשל, הוקלטה בשנת 2015 בשיחה פנימית במשרדה, מכנה את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר יהודה ויינשטיין "זבל" ואת אנשיו "חארות", זאת על רקע החלטתו למנוע ממנה את שלילת התקציב לתיאטרון החיפאי אל-מידאן.

ההקלטה הגיעה אז לידי ערוץ 10 ושודרה. רגב אמנם לא תועדה עוברת על החוק, אבל דבריה וסגנונה היו מביכים ולא ראויים, והעניקו לציבור מידע חשוב על האופן בו כבוד השרה מתנהלת ומדברת בחדרים סגורים. לכן השאלה האם מדובר במעשה ראוי מצד המקליט, שנכח כנראה בחדר, אינה רלוונטית. בדיוק כמו שהדיון במוסריות ההקלטות של שולה זקן, אשת אמונו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שהפלילו אותו, אין לו משמעות.

שרים שמתלוננים כי הם חשופים לסחיטה ומאמינים שיוכלו להגן על עצמם באמצעות חקיקה שתאסור את הקלטתם, צריכים להפנים שהרכבת כבר יצאה מהתחנה. הטענה שהם, השרים, אינם יכולים לסמוך על נהגים ומזכירות כפי שהתלונן השר יובל שטייניץ – מהווה אמירה סתמית ומכלילה. רוב רובם של אנשי הצוות אינם מקליטים את האנשים שהם עובדים לצדם.

סביר להניח שהתקשורת הממוסדת לא תפרסם תיעוד סתמי של עניינים אישיים הנוגעים לשר או ראש ממשלה. הפניית אצבע מאשימה כלפי העיתונות והפיכת כל הנהגים והמזכירות לחשודים פוטנציאליים היא מעשה המעיד על בהלה וחוסר הבנת שינויי התקופה. איש לא הפר את פרטיותם של השרים בדלת אמותיהם. מרגע שהם פועלים בסביבת עבודתם כשליחי ציבור הם צריכים לקחת בחשבון שהם חשופים.

בדיוק כמו בקמפיין "מי טו" נגד ההטרדות המיניות המבטא את סופה של תקופה ותחילתו של עידן חדש עם כללים חדשים ונורמות אחרות, כך גם בעניין ההקלטות, "הממזרים שינו את הכללים". שום קו אדום לא נחצה, כפי שנתניהו רוצה שנחשוב. את הקו האדום עבר בנו.

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X