כך נפל בני גנץ למלכודת הסיפוח של נתניהו

בני גנץ השלים את הזיג-זג המפואר שלו ביום שלישי השבוע [21 בינואר]: קצת יותר משבוע אחרי שאמר במסיבת עיתונאים שהוא לא מעלה על דעתו שהאמריקאים יפרסמו את "עסקת המאה" של הנשיא טראמפ לפני הבחירות בישראל, וכי אם זה יקרה מדובר ב"התערבות בוטה בתהליך הפוליטי בישראל", הצהיר גנץ בקול גדול כי "אני מקווה שהנשיא טראמפ יקדים ויפרסם את התכנית. עברו מספר שבועות, במזרח התיכון קורים הרבה דברים דרמטיים, אני מצפה לפרסום התכנית".

על פי בדיקת אל-מוניטור, גנץ לא שינה את עמדתו באופן מהותי כל כך בגלל לחץ אמריקאי, אלא לאחר שקיבל מידע מודיעיני מוסמך מכמה מקורות בארה"ב שהנשיא טראמפ רציני ובודק את האפשרות לפרסם את התכנית לפני הבחירות. "נתניהו מפעיל על הנשיא לחץ כבד לפרסם את התכנית בשבועות הקרובים", אמר לגנץ גורם הבקי במהלכי הממשל האמריקאי, "לא ברור עד כמה יצליח טראמפ לעמוד בלחץ הזה, הסיכוי לפרסום התכנית לפני הבחירות הוא גבוה".

גנץ כינס את הקוקפיט של כחול לבן שבו יושבים גם שני הרמטכ"לים לשעבר גבי אשכנזי ומשה (בוגי) יעלון, כמו גם יאיר לפיד, והאסטרטגיה שגובשה הפוכה מזו שננקטה עד כה: במקום להתעמת עם נתניהו והממשל על רקע התכנית המדינית, צריך להתיישר ולזרום עם המציאות. ממי שמתנגד לפרסום התכנית הפך גנץ, בן לילה, לזה שקורא בקול גדול לפרסומה בעת הזו, ללא דיחוי.

בדרך זו מקווים בכחול לבן להמעיט למינימום את הקונפליקט שעלול להיווצר לאחר פרסום התכנית, ורותמים גם את עצמם לעגלת הנשיא טראמפ, אחד הנשיאים האמריקאים הפופולריים ביותר בישראל בכל הזמנים. "התכנית הזו תהיה כנראה טובה לישראל", אמר לאל-מוניטור בכיר בכחול לבן, "אין מצב שאנחנו יכולים להגיד לה 'לא', ברור שביבי יגיד לה 'כן' ולכן אנחנו מקדימים אותו ומבהירים שאנחנו עם הנשיא". האסטרטגים של כחול לבן מקווים שכך יתקשה נתניהו לפמפם את מסר הקמפיין המרכזי שלו, הבנוי על הברית האישית בינו לבין טראמפ. "זה נכון שביבי וטראמפ קרובים", אומר אחד מיועצי הקמפיין של כחול לבן לאל-מוניטור, "אבל גם גנץ וטראמפ לא רחוקים, ואנחנו עם הנשיא בכל החלטה שיקבל בעניין תכנית השלום שלו".

ועדיין, ההתפתחות המדינית הזו אינה מועילה לכחול לבן, בלשון המעטה. הצגת תכנית השלום האמריקאית בשבועות הקרובים תאפשר לנתניהו לשנות את סדר היום הציבורי בישראל ערב הבחירות - מהקרב על חסינותו, שבו הוא נוחל תבוסה, לתחום המדיני שנחשב ל"פורטה" של נתניהו, ושבו הוא נהנה מיתרון מובהק על פני כל יריביו. "במקום חסינות, נדבר על ריבונות", אמר לאל-מוניטור אחד ממקורבי ראש הממשלה, "זה הנושא שעליו ביבי אוהב לדבר ובו הוא שולט שליטה אבסולוטית, וזה טוב לנו".

הבעיה של כחול לבן היא שהשינוי הזה כבר התחולל, ובגדול. מי שאחראים למהפך בסדר היום הציבורי של ישראל לטובת נתניהו, הם ראשי כחול לבן עצמם. זה קרה ביום שלישי השבוע [21 בינואר], בסיור שערך גנץ בבקעת הירדן, חבל ארץ מאובק ונשכח שהוא חלק מיהודה ושומרון, שנכבשו ע"י צה"ל במלחמת ששת הימים [1967]. גנץ החליט להתהפך גם בנושא הזה ובמקום להרגיע את "קדחת הסיפוח" של בקעת הירדן מצדו של נתניהו, שהחלה עוד לפני בחירות ספטמבר האחרון [2019], העלה את גובה ההימור והכריז בקול גדול שגם הוא בעד סיפוח מהיר ככל האפשר של הבקעה שבמחלוקת. גנץ עשה את זה בעקבות אמירה של בצלאל סמוטריץ', הסמן הימני הקיצוני ביותר בקואליציה של נתניהו, שהודיע [20 בינואר] שיגיש הצעת חוק לסיפוח הבקעה לאלתר. גם כאן, חשש גנץ למצוא את עצמו תקוע בשמאל אל מול קואליציית הימין והסיפוח של נתניהו, וביקש להקדים את המאוחר וליטול את היוזמה.

אלא שהפעם זה התפוצץ לו בפרצוף. לאחר שהצהיר את הצהרתו שלפיה יפעל לסיפוח בקעת הירדן לישראל אחרי הבחירות, חטף גנץ תגובה מיידית בציוץ של נתניהו: "למה לחכות לאחרי הבחירות אם אפשר להחיל ריבונות על בקעת הירדן כבר עכשיו בהסכמה רחבה בכנסת? בני גנץ, אני מצפה לתשובתך עוד הערב, אלא אם אחמד טיבי שם לך וטו".

נתניהו זיהה את המלכודת שאליה תמרן גנץ את עצמו, ומיהר לדחוף את יו"ר כחול לבן פנימה. וכך, גנץ מצא את עצמו כבול למהלך שיכול להיות אסוני לישראל. גנץ, כמו גם שאר הרמטכ"לים במפלגתו, כמו גם נתניהו, יודעים היטב שלסיפוח בקעת הירדן אין משמעות אסטרטגית חשובה בשלב הזה, אבל הוא מכיל סיכונים גבוהים ועלול לפרק את הסכם השלום של ישראל עם ירדן.

בבקעת הירדן, להבדיל מיהודה ושומרון עצמם, יש אלפים בודדים של מתיישבים ישראלים. היא נחשבת לגבול הביטחון המזרחי של ישראל, אבל סיפוחה באופן רשמי ללא הסכמי שלום נלווים יהפוך על ישראל את המזרח התיכון כולו ויערער את הציר שהיא מנסה לבנות כמענה ל"בננה השיעית" המשתרעת מהמפרץ וטהרן עד טרטוס בסוריה לחופי הים התיכון. כדי למזער את הנזק, ניסה אחר כך גנץ לתקן את עמדתו וציין שיספח את הגדה רק בתוך מהלך אסטרטגי מתואם עם הקהיליה הבינלאומית. הוא יודע מצוין שאין חיה כזו כרגע ואין קהיליה בינלאומית שתאשר סיפוח מהסוג הזה. מנגד, הוא יודע שנתניהו לא יהסס לספח כל מה שאפשר, גם את טהרן עצמה, אם הדבר יועיל לו לניצחון בבחירות.

גנץ סייע השבוע לנתניהו להפוך את סדר היום התקשורתי, לטמון את החסינות במרתף ולהעלות לראש הכותרות את הריבונות והעניין המדיני. הוא צריך לקוות שהשבוע הבא יאיר לו יותר פנים.