ליברמן ונתניהו – קרב לחיים או למוות

דבר כזה עוד לא היה: 50 ימים אחרי שנשא את נאום הניצחון המלהיב בתולדותיו וגבר על מפלגת שלושת הרמטכ"לים עם הישג בלתי נתפס של 35 מנדטים, נגרר אתמול [29 במאי] בנימין נתניהו לבחירות נוספות שיתקיימו ב-17 בספטמבר. בפעם הראשונה בתולדות המדינה, יתקיימו שתי מערכות בחירות באותה שנה. הכנסת ה-21 כיהנה בקושי חודש ימים, בטרם פיזרה את עצמה לדעת. בשיא עוצמתו, נתפס נתניהו בשיא חולשתו. בבת אחת ובמהירות של 200 קמ"ש הוא התנגש חזיתית במציאות ולמד, על בשרו, את מגבלות הכוח. עכשיו הוא צריך להתחיל את מסעו הסיזיפי להימלטות מן הדין מההתחלה, אם כי בסיכויים לא רעים.

על פי החוק, היה צריך נתניהו להשלים את מלאכת הרכבת הממשלה שהוטלה עליו בידי נשיא המדינה עד יום רביעי בחצות [29 במאי]. שלושת הימים האחרונים לפני הדד-ליין ייזכרו אצלו כסיוט הכי גדול בכל הזמנים, מאז הפסיד בבחירות 99'. נתניהו נקלע לסחרור, שהלך וצבר תאוצה ככל שהתפוגג הזמן. הסכנה הגדולה ביותר שנשקפה לו בשלב הזה הייתה שהנשיא ראובן ריבלין יחליט להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על חבר כנסת אחר. לא בני גנץ הפחיד את נתניהו בשלב הזה. הוא חשש מהאפשרות שההזדמנות תינתן לחבר כנסת אחר מהליכוד. במקרה כזה, הייתה הרכבת הממשלה אורכת דקות ספורות: כחול לבן כבר הודיעה שתסכים לשבת בממשלת אחדות שבראשה יעמוד כל מועמד אחר שאינו נתניהו, משורות הליכוד. משימתו העליונה של נתניהו, במהלך יום רביעי, הייתה לטרפד אירוע כזה, שאמור להחיש עליו את קיצו. זו הסיבה שהוא גייס את הליכוד כולו, יחד עם החרדים, ובתמיכת אביגדור ליברמן, כדי לפזר את הכנסת שבועות ספורים לאחר שהושבעה. הוא מעדיף בחירות על ממשלת ימין בראשות מישהו אחר. במאמץ אדיר של רגע האחרון הצליח נתניהו לשכנע את חברי הכנסת להתאבד פוליטית בשידור חי כדי להציל אותו. לקראת חצות, הושלמה ההצבעה בקריאה השלישית והבחירות הפכו לעובדה מוגמרת.

עד הרגע האחרון הוא עוד קיווה להרכיב ממשלה. אנשיו ניסו לשחד עריקים ממפלגות אחרות, כדי שייעדרו מהצבעה ויאפשרו לנתניהו להשביע ממשלת מיעוט של 60 ח"כים. הניסיון נכשל. בכחול לבן לא נמצאו מורדים או בוגדים. גם חברי הכנסת הערבים סירבו להיות מגש הכסף של נתניהו. כל מה שהוא היה צריך זה ח"כ ערבי אחד שלא יגיע להצבעה על הקמת הממשלה ויאפשר לנתניהו לאשר את ממשלת המיעוט שלו בכנסת, ברוב של 60-59. זה לא קרה.

במקביל, הועברו הצעות בלתי נתפסות ליריבים פוליטיים דוגמת אבי גבאי ומפלגת העבודה, אך גם הן נדחו (לא לפני שגבאי שקל אותן ברצינות ובכך חרץ כנראה את גורלו הפוליטי). הצעות פשרה רדפו זו את זו, במאמץ לרצות את ליברמן והחרדים, שהתבצרו אלה מול אלה, אך לשווא. נתניהו לא היה מעולם סחיט ופגיע יותר מאשר בימים אלה. השחקנים הפוליטיים הריחו את חולשתו ומי שהפיל אותו היה בעל בריתו הוותיק, האיש שהולך איתו יד ביד משנות התשעים המוקדמות, מי שהיה שר החוץ ושר הביטחון שלו, מנכ"ל משרדו ומנכ"ל מפלגתו, אביגדור ליברמן. בחודשים הקרובים יתנהל בין שני אלה מאבק איתנים שטרם נראה כמותו בפוליטיקה הישראלית. נתניהו, שמשוכנע שליברמן נשבע לחסל אותו, נשבע עכשיו לחסל את ליברמן.

ההערכה היא כי ליברמן קיבל מראש את ההחלטה שלא להצטרף לממשלת נתניהו. הטריגר היה חוק הגיוס. ליברמן הצהיר לפני הבחירות ומיד אחריהן כי התנאי שלו להצטרפות לקואליציה הוא חד ופשוט: חוק גיוס החרדים לצה"ל, שעבר כבר בקריאה ראשונה בכנסת [יולי 2018], צריך לעבור סופית בדיוק באותו הנוסח, ללא תיקונים או השמטות. ליברמן ידע שלתנאי הזה יש פוטנציאל של גלולת רעל. הוא העריך שהחרדים לא יוכלו לקבל את התנאי הזה והחליט לעמת את נתניהו, אחת ולתמיד, בברירה בין כניעה נוספת לחרדים לטובת המדינה. בכך, האמין ליברמן, הוא גם ישקם את תדמיתו לאחר החבטות שספג כשר ביטחון. "מילה זו מילה" הייתה הסיסמה של ליברמן מאז ומעולם, סיסמה שהפכה לבדיחה מאז שהתחייב להרוג את איסמעיל הניה תוך 48 שעות, ולא קיים. אז עכשיו הוא קיבל הזדמנות למקצה שיפורים, והלך איתה עד הסוף.

נתניהו ספג חבטה קשה, בין העיניים. לכזה שניצח בבחירות ולא הצליח להרכיב ממשלה, בפעם הראשונה מאז קום המדינה. הציבור הישראלי קיבל המחשה לעובדה שנתניהו הוא ברווז צולע. העובדה שהוא זקוק לקואליציה על מנת להתחסן כנגד כתבי האישום, הופכת אותו לפגיע, לחיץ, סחיט ונואש. העובדה שלא הייתה לו קואליציה חלופית, לא הועילה ליכולת המיקוח שלו מול הסרבנות של ליברמן.

ברביעי בחצות הפך נתניהו את עורו בבת אחת והסתער בכל הכוח על ליברמן: "ליברמן הוא שמאל", הכריז נתניהו בקול גדול. אנשיו הודיעו שבקמפיין הקרוב יתמקד נתניהו במחיקתו של ליברמן, כפי שמחק את נפתלי בנט. קמפיין הליכוד יקדיש הון למגזר הרוסי, על מנת להוריד את ליברמן אל מתחת לאחוז החסימה. הבעיה היחידה של נתניהו היא שליברמן אינו האיש שייבהל מאיומים. מדובר בדג הקר ביותר בפוליטיקה הישראלית, אדם שלא יודע לחץ מהו ואין לו אובססיה להיות ראש ממשלה דוגמת נתניהו. כשלליברמן אין מה להפסיד, כדאי לצד השני להיות מודאג. משימתו של נתניהו אינה פשוטה. הפעם, הוא צריך להגיע אחרי הבחירות ל-61 מנדטים, בלי ליברמן. זהו קרב נוסף במערכה המתמשכת של נתניהו על חייו, עם סימנים ברורים לכך שמדובר, אולי, במערכה האחרונה.