מה ישראל שוכחת כשהיא נערכת לעימות עם איראן?

ראש הממשלה בנימין נתניהו הרחיק בימים אלה עד מוסקבה, כדי להתריע מפני תוכניתה של  איראן להקים מפעל טילים מדויקים בשטח לבנון. "נשק מדויק מלבנון הוא איום חמור שישראל לא מוכנה לקבל אותו", הזהיר נתניהו בשיחה שקיים עם כתבים (29 בינואר), בתום פגישתו עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. הוא סיפר כי הבהיר לפוטין, שישראל נחושה בדעתה לבלום את הניסיון האיראני "להבעיר את הזירה". עם זאת, נתניהו הקפיד להותיר מרחב תמרון לדיפלומטיה, וציין כי "עדיין לא נחצו קווים אדומים".

שר הביטחון אביגדור ליברמן, שדיבר באותו יום על הניסיון האיראני "ליצור טבעת חנק סביב מדינת ישראל", מהל אף הוא את קריאות הקרב בדברי הרגעה. הוא הצביע על כך שכל המלחמות האחרונות במזרח התיכון לא הסתיימו בלי "מגפים על הקרקע", אך הדגיש שישראל לא מחפשת הרפתקאות והתלקחות. בהמשך השבוע פורסם שצה"ל מתכנן לקיים בקרוב את תרגיל הצניחה הגדול ביותר שנערך בשנים האחרונות. עם זאת, ליברמן הבהיר כי "הדבר האחרון שהייתי רוצה זה להיכנס למלחמת לבנון השלישית". דובר צה"ל, רונן מנליס, דיווח כי בפעם הראשונה זה כ-20 שנים ביצע צה"ל "תרגול ממשי" של התוכניות המבצעיות שלו בזירה הצפונית. במאמר שפרסם בשבוע שעבר באתרי אינטרנט בערבית, בישר הדובר כי הצבא מוכן לכל תרחיש בזירה הזאת. הוא לא שכח להוסיף - "למרות שפנינו אינן למלחמה".

אזרחי ישראל צריכים לקוות שהמסרים הללו נקלטו היטב בטהרן ונפלו על אוזניים כרויות במטה הבחירות של נסראללה. כפי שדווח כאן בחודש שעבר, במלחמת לבנון השלישית, אם תפרוץ, צפויות (על פי הערכות) לנחות על הישראלים 3,000 עד 4,000 רקטות קטלניות ומדויקות מדי יום. עימות עם איראן עלול להתפשט לרמת הגולן, לסחוף את רצועת עזה ולהבעיר את הגדה המערבית. ממשלה אחראית חייבת להפוך כל אבן כדי למנוע זאת. הצהרות תקיפות, איומים בעיתונות הערבית ואולי אף תרגילי צניחה הם אמצעים נכונים, אך כלל לא בטוח שבטווח הארוך הם גם מספיקים.

בדרג המדיני בירושלים מבינים היטב את החשיבות של תמיכה בינלאומית רחבה בעת עימות עם איראן ובני בריתה באזור. ליברמן אמר בשבוע שעבר בכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי כי "הנושא האיראני איננו נושא ישראלי", ואשר על כן "על ישראל לדבר עם הקהילה הבינלאומית ולהצביע על ההשלכות החמורות של הפעילות האיראנית". מי היא אותה "קהילה בינלאומית"? רוסיה? כשפוטין יצטרך לבחור בין ביטחונה של ישראל לאינטרסים שלו במזרח התיכון, ספק גדול אם הכימיה בינו לבין נתניהו תעמוד במבחן. ארצות הברית? מאז שדונלד טראמפ התיישב בבית הלבן, וושינגטון חדלה לשמש ערוץ תקשורת עם טהרן.

נותרנו עם אירופה. זו אותה אירופה שליברמן האשים בכנס במכירת ביטחונה של ישראל בעבור "שני גרוש", שנכנסים לקופתן של החברות האירופיות הפועלות באיראן. אותה אירופה, שדבקה בהסכם הגרעין עם איראן בניגוד לעמדתם של ממשל טראמפ וממשלת נתניהו, שמבקשים לפתוח אותו. שרת החוץ של האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני, הכריזה ב-11 בינואר כי ההסכם "הופך את העולם לבטוח יותר ומונע מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון". זו אותה אירופה שישראל מתעלמת ממנה כשהיא שולחת בולדוזרים להרוס בתי ספר שחברות האיחוד תורמות לרועי צאן פלסטינים חסרי ישע. זו אותה אירופה שחיל האוויר הישראלי הפציץ את תחנת הכוח שהקימה ברצועת עזה.

מי שמצפצף על אירופה בנוגע לתהליך השלום, חייב להביא בחשבון שאירופה לא תשמע אותו בעת מלחמה. מי שמתעלם מהאינטרס של אירופה בסיום העימות הישראלי עם הפלסטינים, צריך להיות מוכן לכך שאירופה תתעלם מהאינטרס שלו בסילוק האיום האיראני על ישראל. לפי המסמך האחרון של אסטרטגיית צה"ל מספטמבר 2017, על אף שהאיום בציר השיעי הולך ומתחזק, הזירה הנפיצה ביותר היא דווקא הזירה הפלסטינית. הרמטכ"ל גדי איזנקוט בא השבוע (4 בפברואר) לישיבת הממשלה כדי להזהיר את השרים שהמשבר ההומניטרי הקשה ברצועת עזה עלול להביא בקרוב לעימות בדרום. מחברי המסמך האסטרטגי מזהירים שהסלמה בגזרה הזאת עלולה להוביל לעימות כולל בגדה.

מי שמצפה שהקהילה הבינלאומית תתייחס בכובד ראש ל"השלכות החמורות של הפעילות האיראנית", צריך להיות מוכן לדבר עמה על ההשלכות החמורות של הפעילות הישראלית בשטחים הכבושים. זה המקום להזכיר שההיתקלות עם אנשי החמאס בגבול הרצועה ב-2006, אשר בה נהרגו שני חיילי צה"ל והחייל גלעד שליט נחטף, הייתה מבוא למלחמת לבנון השנייה. בשנים האחרונות, בחסות מלחמת האזרחים בסוריה, איראן הולכת ומעמיקה את אחיזתה בגבולה הצפוני של ישראל. במקביל, המשטר השיעי הגביר את השפעתו על חמאס וארגונים סונים אחרים השולטים בעזה ולוטשים עיניים לגדה. המכות האנושות שממשלות ישראל וארה"ב מנחיתות על מחנה השלום הפלסטיני המקרטע, מקרבות את אותם קיצונים למחוז חפצם.  

הסופר הרומאי וגטיוס כתב כי "הרוצה בשלום, ייכון למלחמה". המתכונן למלחמה עם הציר השיעי צריך לרצות בשלום עם הציר הערבי-הפלסטיני הסוני.