מלחמת האזרחים בסוריה, עליית דאע"ש, קריסת אסד והמהומה בעיראק, השפיעו גם על תפיסת הביטחון הלאומי בישראל. לאור ההתפתחויות, והעובדה שלראשונה בתולדותיה לא היו סביב ישראל צבאות קונבנציונליים המסוגלים לסכן אותה, נקט צה"ל בלא מעט פעולות משמעותיות: אוגדות שריון פורקו, כוחות יבשה הוסטו, הוקמו יחידות קומנדו, שודרגו יחידות חי"ר, וצה"ל התאים את עצמו יותר ללוחמות גרילה ומאבקים נגד ארגוני טרור מפוזרים, ופחות למלחמות בהיקף מלא מול צבאות סדירים הכוללות קרבות שריון בשריון והפעלת כוחות בסדרי גודל אוגדתיים ומעלה.
בחודשים האחרונים מתחילה להזדחל למערכת הביטחון הישראלית הכרה אחרת, חדשה לגמרי. הנחות עבודה שהכו שורשים בשנים האחרונות, מתחילות להתערער ואולי אפילו לקרוס. אנחנו עוד לא נמצאים בשלב בו יינקטו גם פעולות הקשורות לסדרי כוח והפעלות כוח בצה"ל, אבל אם הדברים ימשיכו להתקדם כפי שהם מתקדמים בחצי השנה האחרונה, הכל פתוח.