אסטרטגיית ההישרדות של נתניהו

גם מתנגדיו של בנימין נתניהו נאלצו להודות שנאומו ביום שלישי שעבר [19 בספטמבר] בפני עצרת האו"ם בניו יורק היה מלאכת מחשבת; שואו מהוקצע שהכיל את כל החומרים מהם בנה נתניהו את מנהיגותו: גאווה לאומית, גערות רמות בגויים ובאויבי ישראל, הטפת מוסר גלובלית ואפילו לא מעט פאנצ'ים שעוררו חיוכים ואפילו גלי צחוק בקהל. ומעל כל אלה, התנוססה איראן.

שנתיים אחרי חתימת הסכם הגרעין בין איראן למעצמות, מחזיר נתניהו את האיום אל מרכז הבמה. או לפחות מנסה. סקר שפורסם ב"מעריב" ערב ראש השנה [20 בספטמבר] גילה כי בניגוד לשנה שעברה, בה איראן כלל לא נכללה ברשימת האיומים המדאיגים את הישראלי הממוצע, הרי שהשנה היא זכתה לקאמבק, באדיבותו של נתניהו. בינתיים היא משתרכת במרכז טבלת האיומים עם 4% תמיכה בלבד, אבל זוהי רק ההתחלה. תסמכו על נתניהו שבשנה הבאה איראן כבר תתפוס את מקומה בצמרת, כאיום אסטרטגי על קיומה של מדינת היהודים.

נאומו של נתניהו בא לאחר מסע היסטורי במדינות אמריקה הלטינית, אותן מעולם לא פקד ראש ממשלה ישראלי, ומונף כהלכה בישראל על שלל קבלות הפנים הממלכתיות. גם המסע הזה היה חלק מאסטרטגיה מחושבת היטב בה מוצג נתניהו כמדינאי-על נדיר, מי שכל ארמונות העולם פתוחים בפניו ומנהיגי העולם החופשי משחרים לפתחו, היחיד שמסוגל להזמין את עצמו אל ולדימיר פוטין בהתראה קצרה, לקרוא לדונלד טראמפ "חבר קרוב" ולערבב את שועי אירופה כרצונו.

במהלך החג שאחרי המסע והנאום, פרסמה התקשורת הזרה כי ישראל ביצעה תקיפה נוספת בשטח סוריה, נגד מאגר תחמושת המיועד לחיזבאללה. מיד אחרי החג פורסם ב"הארץ" כי נתניהו גילה לשרי הקבינט כי יוזמת השלום של הנשיא טראמפ חיה, קיימת ובועטת. כל מי שהספיד את הצהרות השלום הבומבסטיות של הנשיא והאמין שנכונה לישראל תקופה שקטה ונקיה מטרדות-שלום מעצבנות, טעה. ג'ארד קושנר, למרות הבעיות מבית, ממשיך לשקוד על התכנית, וג'ייסון גרינבלט הבלתי נלאה ישוב בפעם המי-יודע-כמה לאזור, לסדרת שיחות נוספת.

המסר מכל אלה ברור וממוקד: אין לישראל סיבה לשקוט על שמריה או לנוח על זרי הדפנה. הכל בוער: החזית שבין סוריה ללבנון רגישה מתמיד, האיראנים על הגדרות, יוזמת השלום המסוכנת בדרך.

בדרך כלל נהוג להגיד על נתניהו שגם כשהוא נואם באו"ם או בקונגרס האמריקאי, הקהל האמיתי שלו נמצא בבית וכולל לא רק את ה"בייס" הימני אלא את כל שאר הישראלים שמביטים בפרזנטור המבריק שלהם בעיניים נוצצות. בפעם הזו אפשר להוסיף להנחת העבודה הזו עוד שני סוגי קהלים:

הראשון הם אנשי הליכוד והמפלגות החברות בקואליציה. נתניהו מבקש להמחיש בפניהם את גדולתו, את שליטתו בעניינים, את היותו יחיד ומיוחד שאיש, במצב הנוכחי בישראל, לא מסוגל להיכנס לנעליו. לכן הוא גם מעיר מרבצה את סכנת יוזמת השלום של טראמפ, שאיש לא יודע עדיין אם תצא לפועל אי פעם ואם כן, באיזה פורמט. נתניהו יודע שהליכודניקים יודעים שרק הוא יהיה מסוגל להתיש ולתמרן גם את טראמפ, אם אכן יתעקש להשכין שלום בין ישראל לפלסטינים. כך הוא תמרן בזמנו את הנשיא קלינטון, וכך התיש לאורך שמונה שנים ארוכות את הנשיא אובמה. נתניהו מאותת לכל אלה הזוממים להחליפו במפלגת השלטון שיירגעו. אין לאף אחד מהם ידיים המסוגלות לשלוט בהגה הספינה הישראלית, המיטלטלת במים הסוערים הללו.

הקהל הנוסף ואולי החשוב יותר הם פקידי מערכת המשפט ומנגנון אכיפת החוק בישראל. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, פרקליט המדינה שי ניצן והפרקליטה המלווה את חקירות נתניהו, עו"ד ליאת בן-ארי. לידם, מפכ"ל משטרת ישראל רב ניצב רוני אלשיך ומתחתיו בכירי אגף החקירות וראשי היחידות החוקרות. גם לאלה מאותת נתניהו איתות ברור: אני המנהיג היחיד שמסוגל להוביל את ישראל בעת הזו. אין לי תחליף. בעידן בו צריך לתמרן בין פוטין לטראמפ, לג'נגל בין קים ג'ונג און לאייתוללה חמינאי, לבשאר אל אסד וחסן נסראללה, בעידן בו נזקקת ישראל למדינאי מנוסה, ערמומי ואכזר, כל הניסיונות שלכם להדיח אותי בגלל כמה בקבוקי שמפניה שקיבלה רעייתי או קומץ סיגרים שעישנתי, יידונו לכישלון.

זוהי בעצם אסטרטגיית ההישרדות של נתניהו. הוא יודע שמתקרב הרגע בו תקבל משטרת ישראל החלטה להמליץ להגיש נגדו כתב אישום אחד לפחות. הוא יודע שאחרי המשטרה, יגיע תורו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט להחליט מה לעשות: לא לקבל את ההמלצה ולסגור את התיק, או לאמץ אותה ולהגיש נגד ראש ממשלה מכהן כתב אישום חמור.

במצב הדברים הזה, חייב נתניהו לשמר את הקואליציה ולצופף את השורות בליכוד. הוא רוצה לטרפד מראש את מה שקרה לאהוד אולמרט ב-2008 כשאהוד ברק, שותפו המרכזי בקואליציה, העמיד בפניו אולטימטום לנוכח חקירות משטרה מתוקשרות שהתנהלו נגדו. נתניהו נשבע שלו זה לא יקרה. הוא כבר הצהיר שיישאר ראש ממשלה גם אם יוגש נגדו כתב אישום, וכדי שההצהרה הזו תעמוד במבחן המציאות הוא זקוק לנאמנות טוטלית בליכוד ולמשמעת הדוקה בקואליציה.

על היועץ המשפטי מנדלבליט, שהיה מזכיר הממשלה של נתניהו שנים ארוכות, מפעיל נתניהו לחץ פסיכולוגי. המטרה היא לשכנע את מנדלבליט, בלי שירגיש, שכל נושאי החקירות השונים מתגמדים לעומת הסכנות האיומות העומדות בפני עם ישראל ומדינתו. נתניהו מכיר את מנדלבליט מצוין, ומבין את ההתלבטות הפנימית הקשה שתהיה ליועץ לקראת קבלת ההחלטה הגורלית והוא מנסה להשפיע על תוצאותיה. סיכויי הצלחתו אינם ברורים.

בימים הקרובים יעיד במשטרת ישראל מי שהיה שגריר ארה"ב בישראל, דן שפירו. הוא יישאל על הלחץ שהפעיל נתניהו על מזכיר המדינה לשעבר, ג'ון קרי, כדי שתוענק למיליארדר ארנון מילצ'ן ויזת שהיה בארה"ב שנשללה ממנו. העובדות הללו, יחד עם עדויות נוספות שנגבו לאחרונה מהמיליארדרים מילצ'ן ולן בלווטניק, הופכות את מאמצי ההיחלצות של נתניהו מתיק המתנות (1000) לקלושים. כך או אחרת, הוא ייאבק עד הרגע האחרון, וגם אחריו. כזה הוא נתניהו, לא מרים ידיים לעולם.