כוח להשחית: מדוע הפרקליטות רודפת את אולמרט

מחול השדים שהתחולל בעשרת הימים האחרונים סביב קיצור עונשו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, תמוה ומעורר שאלות קשות בנוגע למוטיבציית היתר שהפגינה הפרקליטות במאבקה להשארתו בכלא לעוד מספר חודשים.

מאמצי הפרקליטות למנוע את השחרור המוקדם לא נבלמו גם לאחר שוועדת השחרורים החליטה ביום חמישי בבוקר [29 ביוני] לאשר את קיצור העונש. הפרקליטות ביקשה לערער, אך למזלו של אולמרט הלחץ הציבורי בעקבות מה שנראה כרדיפה מוגזמת פעל כנראה. בתום דיון סוער וארוך ובעידודו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, הוחלט שהפרקליטות לא תערער.

ביום ראשון בבוקר [2 ביולי] ייצא אולמרט לחופשי, לאחר שריצה 16 וחצי מתוך 26 חודשי המאסר שנגזרו עליו בגין הרשעתו בפרשות שחיתות: מעטפות הכסף שקיבל מאיש העסקים משה טלנסקי, חלקו בפרשת הולילנד וניסיונותיו לשבש הליכי משפט – אלו רק חלק מהן. בגין הפרשות האלו ונוספות הוא ניהל משפטים ארוכי שנים, נאלץ להתפטר מראשות הממשלה ויישא תמיד אות קין כראש הממשלה הראשון במדינת ישראל שישב בכלא. מורשתו, חרף ההישגים שהיו לו ומהלכים מדיניים אמיצים שניסה להוביל, היא מורשת של שחיתות.

נפילתו הייתה דרמטית. אולמרט שילם על מעשיו לא רק בכליאתו מאחורי סורג ובריח לעיני כל העולם, אלא גם בקיצה המשפיל של דרכו הציבורית. מי שנחשף לסודותיה הכמוסים והרגישים ביותר של מדינת ישראל, שהיה ידידם האישי של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש ושל מזכירת המדינה קונדוליזה רייס, שנתן את ההוראה על פי מקורות זרים להשמיד את הכור הסורי [2007], שהוביל את ישראל במלחמת לבנון השנייה [2006] ובמבצע "עופרת יצוקה" בעזה [2008], הוקע והורחק מהחברה. זהו ללא ספק עונש כבד מנשוא.

במרבית חודשי מאסרו שמע הציבור הישראלי על אולמרט בדרך כלל בהקשרים של יציאה לחופשה מהכלא. לפתע, סמוך למועד הדיון בשחרורו המוקדם, משום מקום, פרצה לחיינו פרשת אולמרט והמסמכים הסודיים שהוציא מהכלא ללא רשות לצורך כתיבת זיכרונותיו.

הפרקליטות הציגה את אולמרט בפני ועדת השחרורים כאיש מסוכן, שחזר לדפוסי הפעולה העברייניים שלו, ולא היסס בעבור בצע כסף – כתיבת זיכרונותיו לקראת הוצאתם כספר בהוצאת "ידיעות אחרונות" – להשתמש בסודות ביטחוניים. בתוך כל המהומה הזאת גילתה הפרקליטות נחישות יוצאת דופן, כאשר באופן חסר תקדים הובילה פשיטה משטרתית על הוצאת ידיעות אחרונות. פשיטה שכללה החרמת חומרים ומיילים שחלקם כלל לא קשורים לספרו של אולמרט. במקביל, בכירים בפרקליטות תדרכו עיתונאים ופרשנים על "מעשיו החמורים של ראש הממשלה לשעבר", ורמזו שהוא הוציא במרמה מהכלא, באמצעות עורך דינו, מידע ביטחוני רגיש במיוחד שטרם פורסם. מטרתם הייתה כמובן ליצור דעת קהל שלילית ולהשפיע על ועדת השחרורים.

כמה ימים לאחר מכן אושפז אולמרט בבית החולים "שיבא" בתל השומר לאחר שחש ברע בכלאו. בהמשך הופצה ברשתות החברתיות תמונתו בחדרו בבית החולים, לבוש פיג'מה, רזה ונראה חולה מאוד. על פי אחת הטענות, מקורבי אולמרט הם שהפיצו את התמונה במטרה לעורר את רחמי הציבור וועדת השחרורים. טענה זאת לא הוכחה מעולם, אך עוד שמן נזרק למדורה. פוליטיקאים שנחשבו בעבר יריביו המרים, למשל השר יובל שטייניץ, קראו לשחררו. הרושם הציבורי היה שהפרקליטות מחסלת חשבונות עם ראש הממשלה לשעבר.

מה יכולה להיות הסיבה לכך? ייתכן כי פרקים בספרו המתוכנן בהם תוקף אולמרט את המערכת המשפטית, כולל דמויות מכהנות, העלו את חמתה של צמרת הפרקליטות. יש לזכור שלא בכל המשפטים שהתנהלו נגדו ידה של הפרקליטות הייתה על העליונה. ייתכן שגם לאופיו של אולמרט, הארוגנטיות שלו וחוסר מוכנותו להרכין ראש בעת מאסרו יש חלק במוטיבציה של הפרקליטות נגדו, כמו גם בעובדה שהוא המשיך ליהנות מאהדתם של אנשי תקשורת בכירים אף לאחר מאסרו, שמהללים אותו כאחד מראשי הממשלה המצוינים שכיהנו במדינת ישראל.

בשנה הקרובה [2018] צפוי ספרו של אולמרט לראות אור. על פי הרעש שיצרה הפרקליטות סביבו הוא ודאי יזכה ליחסי ציבור מחודשים ולנתוני מכירות נאים. אולמרט גם יוכל להתפרנס היטב מהרצאות בחו"ל – אחרי הכל הוא ראש ממשלה לשעבר שעניינים בהם עסק עדיין רלוונטיים. אבל גם כאשר ירצה על המשא ומתן המתקדם שניהל עם אבו מאזן להסכם קבע ועל יחסיו הקרובים עם בוש, אולמרט לא יצליח למחוק את תדמיתו כראש הממשלה המושחת ביותר בתולדות מדינת ישראל. כך גם ראוי.

כמו במעשיו המושחתים, אולמרט היה חסר מעצורים להבדיל גם בניהול ענייני המדינה. מלחמת לבנון השנייה ודו"ח וינגורד שבא בעקבותיה, אשר האשים אותו במחדלי המלחמה, הם דוגמה לכך. אמנם חזית הצפון שקטה מאז קיץ 2006, אבל מחדלי אולמרט על האופן בו התקבלה ההחלטה לצאת למלחמה לא נמחקו. כך גם השלכותיו הקשות של המצור המתמשך שהטיל על עזה כראש ממשלה.

בסרטון שהפיץ אולמרט בבוקר כניסתו לכלא בפברואר 2016, הוא רומז לכך שהיה קורבן לרדיפה משפטית ופוליטית ומבקש "להעלות את האפשרות שכדור השלג המשפטי בענייני הלך ותפח משלל סיבות נוספות שאינן משפטיות בלבד". כאזרח חופשי וכסופר לעתיד, אולמרט עתיד לספר את סיפורו. את הקלון הוא לא ימחק, אבל יש אינטרס ציבורי גם בחשיפת התנהלות בעייתית של המערכת המשפטית.