מלך ירדן עבדאללה לא היה היחיד שחש בכינוס הליגה הערבית בים המלח (הירדני) כחתן השמחה [29 במארס]. גם יושב ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן הסתובב בין האורחים בתחושה של בעל הבית ועם זכויות של "חצי מארח". מבחינתו ומבחינת ההנהגה הפלסטינית הבכירה, לא היה יכול להיות מקום טוב יותר לכינוס מנהיגי מדינות ערב מאשר ירדן, קרוב מאוד לגבולות המדינה הפלסטינית העתידית – הנושא המאחד היחיד בין כולם.
עם הפנים לפלסטין והעובדה ששתי המעצמות הגדולות, ארצות הברית ורוסיה, שיגרו את שליחיהן לקידום המשא ומתן כמשקיפים בכינוס, היה ברור שאיש מהנואמים לא יפסח על הנושא הפלסטיני-ישראלי. לכולם היה זה נוח ומתאים: לפלסטינים, המתוסכלים מכך שמצוקתם המדינית נדחקת לשוליים; ולמנהיגים הערבים, שכהרגלם בכל כינוסי הליגה מעדיפים להצניע את העניינים המהותיים המפלגים את העולם הערבי ולהתאחד סביב הסוגיה הפלסטינית.
בשנה שעברה [2016] מלך מרוקו מוחמד השישי הודיע כי הוא מבטל את כינוס הליגה שנועד להתקיים בארצו, כדי לא לתת לדבריו יד להצגת אחדות מזויפת. השנה, למלך ירדן עבדאללה התאים לארח את הליגה בארצו משתי סיבות. האחת, תחושת הגב הבין-ערבי שזכה לו נוכח האיומים של דאע"ש לפגוע בממלכה; השנייה קשורה אף היא במידה רבה למשבר בסוריה, שגרם כמעט לקריסתה הכלכלית של ירדן – כ-1.4 מיליון פליטים סורים שברחו מקרבות הדמים מצאו מפלט בממלכה.
ירדן נמצאת במשבר כלכלי מהקשים שידעה מעודה. החוב הציבורי הפנימי והחיצוני מגיע לכדי תשעים ושלושה אחוזים מהתמ"ג, והגירעון התקציבי הגיע בשנה שעברה לכדי 3 מיליארד דולר. זאת לאחר שהקרן העולמית העניקה לירדן הלוואה נדיבה בסך 723 מיליון דולר כדי לשפר את כלכלתה ולהצילה מפני קריסה. גם האבטלה בממלכה הגיעה לממדים מבהילים: כ-29 אחוז אבטלה (בשנים 2015-2014) במדינה שנכסיה ומשאביה מוגבלים ומצומצמים.
לעבדאללה חשוב היה לארח מנהיגים עם "כיסים עמוקים" כמו מלך סעודיה סלמאן ומנהיגי מדינות המפרץ העשירות. כווית מעניקה סיוע כספי לירדן אך לא באופן רציף, ומנגד קטאר, האמירות העשירה במרחב, אינה ממהרת להזרים סיוע לממלכה שאינה מיטיבה עם האחים המוסלמים.
האם המלך עבדאללה קיבל במהלך הוועידה הבטחות לסיוע כלכלי? על כך אין פרטים בתקשורת, אך מקור בתנועת הפת"ח ששוחח עם אל-מוניטור מודה שבין כל הדיונים והנאומים המדיניים התנהלה מאחורי הקלעים תחרות בין ירדן לרשות הפלסטינית - מי תצליח לגייס תמיכה כספית וסיוע הומניטארי גדולים יותר מהמדינות והאמירויות העשירות. אין ספק שקבלת הפנים החמה והאישית והאירוע הפרטי המפואר שהכינו לכבודו של המלך סלמאן, אליו נהרו כל המנהיגים שהשתתפו בכינוס הליגה, נועדו לחמם את לבו של בעל המאה מתוך תקווה שיפתח את כיסיו ויסייע לחלץ את הממלכה מקשייה הכלכליים.
כאמור, לא רק עבדאללה זקוק לסיוע כלכלי מיידי. גם הפלסטינים בנו על כך שכינוס הליגה על גבול פלסטין יעניק להם יתרון. "על שפת ים המלח קרוב לעקבה, אבל גם ליריחו, אפשר לחוש טוב יותר את פלסטין מאשר בדוחא או בריאד", אומר ספק בצחוק ספק ברצינות מקור פלסטיני. לדבריו, בין כל הדיבורים על חשיבות קידום תהליך השלום עם ישראל ופתרון שתי מדינות לשני עמים, אפשר היה לשוחח ולדון בעניינים פרקטיים וחשובים להמשך שרידותה של הרשות הפלסטינית.
בשנה האחרונה חלה ירידה בסיוע הכלכלי של מדינות האיחוד האירופי, וברשות הפלסטינית יודעים שעליהם לחפש מקורות סיוע נוספים באופן מיידי כדי לכסות את הגירעונות שנצברים.
סעודיה, אגב, עצרה בשנה שעברה [אפריל 2016] למשך מספר חודשים את הסיוע הכלכלי החודשי לרשות בסך 20 מיליון דולר. אמנם בחודשים האחרונים חודש הסיוע, אך אבו מאזן משוכנע שעם מאמץ נוסף ושיפור היחסים ניתן יהיה להגיע להבנות חדשות עם מלך סעודיה שיאפשרו הסדרת סיוע כספי רחב יותר לרשות. "המשימה שלנו היא, שהמלך לא ישקול שוב, מכל סיבה, לעצור את התשלומים כפי שאירע בשנה שעברה", אומר המקור הפלסטיני. הוא לא ידע לספר אם אבו מאזן העלה את הסוגיה הכלכלית באופן ישיר בפני המלך הסעודי, אך אין ספק כי חלק מחברי המשלחת הסעודית שהגיעו עמו לירדן קיבלו את המסר שחשוב היה לפלסטינים להעביר – שיש להם (לסעודים) חובה מוסרית ואינטרס מדיני כלל ערבי לשמור על שלמותה ותפקודה של הרשות הפלסטינית, המתמודדת עם קשיים ואתגרים עצומים.
"עצם זה שכל המנהיגים הערבים העלו את עניין פלסטין כנושא האקוטי והחשוב, אומר כי הם יודעים שזה אינטרס כלל ערבי לשמור על תפקוד מוסדותיה", אומר המקור הפלסטיני.
לדבריו, בכל פעם שעולה סוגיית קשייה הכלכליים של הרשות והחשש מקריסתה, הפלסטינים מסבירים למדינות התורמות כי הרשות נאלצת לתפקד במישור המוניטארי (פינאנסי) על פי הסכמי ביניים כלכליים שנחתמו עם ישראל. אלה הפכו בעצם להסכמי קבע שאינם רלוונטיים עוד, על אף שהם נמשכים כבר כמעט חצי יובל שנים.
בהודעת הסיכום הביעו כל המנהיגים הערבים תמיכה בקידום התהליך המדיני עם ישראל על פי העיקרון היחיד – שתי מדינות לשני העמים בגבולות 67'. להודעה נוסף גם סעיף משנה שהפלסטינים ביקשו להכיל בהודעה המסכמת, על פיו יש לקבוע תאריכי יעד לסיום הסכסוך ולהקמתה של מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית. ברור היה לכל משתתפי הכנס שהרשות במתכונתה הנוכחית אינה יכולה לשרוד כך לאורך זמן.