דילוג לתוכן העיקרי

נתניהו וארדואן מעדיפים פיוס קר בין ישראל לטורקיה

ראש הממשלה הישראלי ונשיא טורקיה מחויבים להסכם הפיוס בין המדינות שנחתם לפני חודשיים. אולם שניהם, משיקולים פוליטיים-פנימיים, מעדיפים להתמהמה עם יישומו כדי לא להיראות נלהבים מדי.
A Turkish flag flutters atop the Turkish embassy as an Israeli flag is seen nearby, in Tel Aviv, Israel June 26, 2016.  REUTERS/Baz Ratner/File Photo - RTSOQGS

ההודעה שהתקבלה ביום שלישי (25 באוקטובר) במערכת המסרים הפנימית של משרד החוץ הישראלי על ביטול ועדת המינויים, שאמורה הייתה להתכנס כעבור יומיים כדי למנות שגריר ישראלי ללשכה הנטושה באנקרה, גררה קריאות אכזבה במספר רב של נציגויות ישראליות בחו״ל. כמה דמויות מפתח בכירות במשרד הגישו מועמדות לתפקיד החשוב והנחשק, למרות הסיכונים הרבים הכרוכים בשליחות דיפלומטית ישראלית בטורקיה בימים אלה. הבולטים שבהם הם איתן נאה, הציר המדיני בלונדון, עמנואל נחשון, דובר משרד החוץ בירושלים, עירית בן אבא, שגרירת ישראל באתונה, ואמירה אורון, הממונה על שגרירות ישראל באנקרה.

מקורבי ראש הממשלה בנימין נתניהו, רמזו לפני ביטול הדיון כי נתניהו מעדיף למנות לתפקיד את אחד ממקורביו - מה שמכונה מינוי פוליטי - אך בהודעת משרד החוץ נאמר אתמול ש״נוכח השינויים הנובעים מהתפטרותו של המנכ״ל דורי גולד הוחלט להמתין עם כינוס הוועדה עד לסיום הליך המינוי של יובל רותם כממלא מקום המנכ״ל״. או בתרגום חופשי מלשון דיפלומטית לשפה מדוברת: נתניהו, המכהן גם כשר החוץ, רוצה לשמור את התפקיד כפיצוי למי שעשוי לראות את עצמו נפגע נוכח השינויים הצפויים בצמרת המשרד.

כך או כך, בעצם עיכוב המינוי דוחה ראש הממשלה את הפעימה האחרונה בהסכם הנורמליזציה שנחתם ואושר לפני חודשים ארוכים וכבר אמור היה להיות מיושם במלואו. מהלך שדורש הסבר נוכח העובדה שבטורקיה פורסם שמו של השגריר המיועד לתל אביב, קמל אוקם, ודוברו ומקורבו של הנשיא ארדואן, איברהים קלין, אמר לפני שבועיים שהוא מצפה שתוך שבוע עד עשרה ימים יתבצעו החילופים.

זו לא החריקה היחידה ביישום הסכם הפיוס שנחתם לפני ארבעה חודשים (27 ביוני) ואמור היה לנרמל את הקשרים בין שתי המדינות שנקלעו למשבר חמור מאז משבר המרמרה במאי 2010. אירוע שבו הרגו חיילי צה״ל עשרה אזרחים טורקים בעימות אלים שפרץ בעת השתלטות החיילים על משט ההזדהות לעזה. בעקבות האירוע הורתה טורקיה על החזרת השגרירים לבירותיהם. בשבוע שעבר (19 באוקטובר) נמנע בית המשפט באיסטנבול מלבטל את התביעה הפלילית שהגישו משפחות הרוגי המרמרה נגד צמרת הפיקוד של צה״ל, וקבע דיון נוסף בחודש דצמבר. ביטול ההליכים הפליליים נגד קציני צה״ל הוא סעיף מרכזי בהסכם הפיוס שבעקבותיו שילמה ישראל לטורקיה פיצויים בהיקף 20 מיליון דולר על הפגיעה בנפש בההשתלטות על המשט.

במוצאי יום הכיפורים (13 באוקטובר) יצא שר האנרגיה ד״ר יובל שטייניץ לביקור רשמי ראשון של שר ישראלי בטורקיה מאז נחתם ואושר הסכם הפיוס. באיסטנבול נפגש שטייניץ עם עמיתו הטורקי בראט אלבייראק. השניים דנו בקידום הקמת צינור הגז בין מאגר לוויתן לטורקיה, שהיה בין התמריצים העיקריים לחתימה על הסכם הפיוס. בשיחה עם אל-מוניטור הדגיש השר שטייניץ שהמפגש עם עמיתו, שהוא חתנו של הנשיא ארדואן, היה ״ידידותי מאוד ומצוין״. השניים גם נפרדו מיועציהם לשיחה בארבע עיניים שנמשכה 45 דקות. הם דנו בה ״בשלל נושאים הקשורים למה שקורה באזור״, כדברי השר שטייניץ, שסירב לפרט עוד ״מטעמים מובנים״. לדבריו, השניים סיכמו גם למסד קשר ישיר ביניהם שיהווה ערוץ בין שתי הממשלות. עם זאת, בנאום הפומבי שנשא השר אלבייראק בפני באי ועידת האנרגיה מיד אחרי שנפגש עם השר שטייניץ, לא הזכיר ולו במילה את ישראל או את שיחתו עם האורח המכובד שעמו קיים אך קודם לכן פגישה היסטורית.

כמו כן, משרד החוץ הטורקי לא פרסם הודעת תנחומים אחרי מותו של הנשיא התשיעי שמעון פרס (28 בספטמבר). פרס פעל ללא לאות לקידום הפיוס בין שתי המדינות, למרות ההתפרצות של ארדואן כלפיו בוועידת דאבוס, בינואר 2009, אשר בעבר ציינתי כאן שהיוותה נקודת מפנה בהתפתחותו הפוליטית של המנהיג הטורקי. למסע הלוויה של פרס שיגר נשיא טורקיה את פרידון סינירליאולו, מי שהיה תת שר החוץ, ניהל את המשא ומתן לפיוס ומכהן כיום כשגריר ארצו באו״ם. סינירליאולו, שבעבר כיהן כשגריר בישראל, אמנם זוכה כאן לכבוד, אך יחסית לראשי מדינות ושרים שהגיעו מכל העולם לחלוק כבוד אחרון לנשיא פרס, זהו דרג זוטר.

דיפלומטים ישראלים וטורקים ששוחחו עם אל-מוניטור בתנאי שלא יזוהו, ציינו כל אחד בנפרד כי האופן שבו הגיבה ישראל לניסיון ההפיכה הכושל ב-15 ביולי, שבועיים אחרי שנחתם הסכם הפיוס, הכעיס את נשיא טורקיה ארדואן לא פחות מהתגובה של ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי. ממשלת ישראל התמהמהה מאוד בגינוי ניסיון ההפיכה. רק בישיבת הממשלה יומיים לאחר מכן (17 ביולי) השמיע ראש הממשלה אמירה אדנותית שבה נמנע מלהביע תמיכה בארדואן אך העריך ש״אירועי סוף השבוע״, במילותיו, לא יפגעו בתהליך הפיוס.

ארדואן חרק שיניים. אלא שבניגוד לביקורת הקולנית שהשמיע נגד ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי בעניין הזה, מול ישראל הוא נשך שפתיים. הצהרות נגד ישראל ימים ספורים אחרי שנחתם הסכם הפיוס היו מגחיכות אותו בעיני הציבור בטורקיה ומציירת אותו כמי ששגה כשהחליט לנרמל את הקשרים עם נתניהו. מכיוון שכך, הבליג והמשיך לקיים את חלקו במתווה הפיוס אך מבלי להפגין התלהבות יתר. ההסכם אושר כנדרש בפרלמנט באנקרה, אך באישון לילה ברגע האחרון לפני היציאה לפגרת הקיץ. אחר כך המתין ארדואן ימים ארוכים לפני שאישר את ההצבעה בחתימה הנשיאותית שהפכה אותה לחוק. במשרד החוץ בירושלים אף הרימו גבה כשטורקיה השתהתה מאוד בהעברת פרטי חשבון הבנק שאליו העבירה ממשלת ישראל בסופו של דבר את כספי הפיצויים בסך 20 מיליון דולר לקרן שאמורה לקום למען נפגעי משט המרמרה ומשפחותיהם.

גם בירושלים וגם באנקרה רגישים למסרים ההדדיים האלה. שני הצדדים מדגישים את נחישותם לעמוד בתנאי ההסכם שנחתם ואושר. אך גם נתניהו וגם ארדואן מרגישים נוח דיים למנף את מימוש ההסכם לפי צרכים פוליטיים פנימיים רגעיים. שניהם כבולים בהסכם הפיוס שכרגע אין להם אפשרות אחרת מלבד לקיים אותו, אולם נוכח ההתפתחויות, נראה שלשניהם נוח שהפיוס בין ישראל לטורקיה יהיה פיוס קר.

More from Arad Nir

Recommended Articles