דילוג לתוכן העיקרי

אחרי שאיבד את איראן, נתניהו הופך את התקשורת לאויבת העם

המבוכה שנגרמה לישראל לאחר שליברמן השווה את הסכם הגרעין עם איראן להסכם מינכן מאלצת את נתניהו לחפש איום תורן אחר להפחיד איתו את הציבור. ואין מטרה קלה יותר מהתקשורת ״השמאלנית,״ אשר שימשה כבר את נתניהו בעבר למטרה זו ממש.
Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu attends a weekly cabinet meeting in Jerusalem. Thursday, Aug 11, 2016. REUTERS/Dan Balilty/Pool - RTSML9B

משמעות התנצלותו של שר הביטחון אביגדור ליברמן על השתלחותו הגסה בנשיא אובמה ב-5 באוגוסט, בהקשר להסכם הגרעין עם איראן, כמו גם התנערות הבזק של ראש הממשלה בנימין נתניהו מהדברים,  חורגת מזירת יחסי ישראל-ארה"ב; יש להניח שהדרג המדיני ייזהר עתה מלגעת בצמד המלים "הגרעין האיראני". ביחד עם האויב האיראני, הימין הישראלי עומד לאבד בקרוב את "האויב האמריקאי", ברק חוסיין אובמה. כדי להפוך את הנשיא או את הנשיאה הבאה לעוכר ישראל יידרשו כמה חודשים וכמה מאחזים חדשים. אז מי נשאר? עם טורקיה נתניהו התפייס, ולערביי ישראל הוא מציע לשגשג. מחמוד עבאס (אבו מאזן) על הקרשים והשמאל על הפנים. כמה אפשר לנפנף בחמאס ולהסית נגד ארגוני השמאל? 

נכון, תמיד יהיה לו את יו״ר הבית היהודי, נפתלי בנט, בתפקיד שק החבטות. אבל שותף קואליציוני, בעיקר כזה שחובש כיפה, לא יכול להיות מוצג כאויב אמיתי. לפיכך, תפקיד הסוס הטרויאני נמסר שוב ל"מאפיה השמאלנית".

"נניח שכל התאגיד הם אנשי שוברים שתיקה?", זרק השבוע נתניהו (8 באוגוסט) בשיחה עם אנשי תקשורת מערוץ 1 ורשת ב'. לדבריו, עניין תאגיד השידור הציבורי "חמק לי במבצע צוק איתן". רוצה לומר, בשעה שחיילינו מסרו את נפשם במלחמה נגד חמאס, מפלצות השמאל חפרו בסתר מנהרה מתחת לנבחרי העם, כדי להסתנן לאולפני הטלוויזיה והרדיו. מה יותר "שמאל" מ"שוברים שתיקה", שמפיצים את דיבת חיילינו רעה בקרב הגויים?

מסרים קונספירטיביים מעין אלה נקלטים בנקל בדעת הקהל. סקר שחברת "יפעת מחקרי מדיה" ערכה בשנה שעברה [דצמבר] לקראת כנס אילת לעיתונות, גילה כי 63 אחוז מהציבור הישראלי בטוחים שהתקשורת נוטה שמאלה בסיקור נושאים מדיניים. המחקר, המסתמך על סקירת 1,200 ידיעות, טורי דעה, ראיונות וכתבות בכלי התקשורת המרכזיים, מראה כי לדעה הרווחת הזו, שהתקשורת משמשת שופר של השמאל, אין בסיס; 26 אחוז מהסיקור הציגו התנגדות להסדר עם הפלסטינים. 39 אחוז אופיין כמאוזן. כלומר, 65 אחוזים מהסיקור אינו נוטה שמאלה (רק 35 אחוז מהסיקור בתקשורת הישראלית המובילה בסוגיות המדיניות נוטה לתמוך בהסדר מדיני).

זאת ועוד, את מקומם של עיתוני מפלגות השלטון הישן, שנטו שמאלה (יחסית לאותם ימים) תפסו כלי תקשורת המזוהים בגלוי עם הימין והממסד המתנחלי: "מקור ראשון", ערוץ 20, רדיו גלי ישראל, ו-"בשבע". אתר וואלה השייך לאיש העסקים שאול אלוביץ׳ המקורב לנתניהו (עד כדי כך שהיועץ המשפטי לממשלה אסר על שר התקשורת נתניהו לעסוק בענייניו) מעניק למשפחת נתניהו סיקור מפנק במיוחד.   

בראש האגף הימני בתקשורת עומד כמובן החינמון "ישראל היום" שבבעלות איש הימין הקיצוני האמריקאי ופטרונו של נתניהו, שלדון אדלסון - זה שטוען כי הפלסטינים הם עם מומצא.  אדלסון מחזיק גם בבעלות על אתר nrg. לפי סקר TGI האחרון, שהתפרסם ב-25 ביולי, "ישראל היום" הגדיל במחצית הראשונה של 2016 את הפער מול המתחרה הראשי "ידיעות אחרונות" (39.7 אחוז חשיפה לעומת 34.9 לידיעות). שיעור החשיפה של מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום" הדביק כמעט את זו של "ידיעות אחרונות" (37.6 אחוז לעומת 37.7 אחוז). מספר העותקים ש"ישראל היום" מפיץ חינם בסופי שבוע מגיע ל-550 אלף.   

הצלחתו של ישראל היום מעודדת את שאר אמצעי התקשורת, ובראשם את ''ידיעות אחרונות'', לאמץ קו מערכתי ימני. זה מה שהציבור רוצה - זה מה שהציבור מקבל. מי שמחפש מידע עדכני על הרחבת מפעל ההתנחלויות ומאמרי דעה ביקורתיים בעברית על עוולות הכיבוש בשטחים, יכול למצוא אותם רק בעיתון "הארץ" ובאתר הזה. אף שהחשיפה של ''הארץ'' בישראל צנחה ל-3.5 אחוז, ארגון המתקרא  "מילואימניקים בחזית", הנאבק ב-BDS, החליט לייחד קמפיין תקשורתי נגד העיתון. לטענת אנשי הארגון, פעילי החרם נגד ישראל ברחבי העולם ניזונים מחומרים שהם מלקטים מדפי "הארץ", המתורגם גם לאנגלית.

הגישה המיושנת הזאת מתחברת לדברים שאמרה מנכ"לית המשרד לעניינים אסטרטגיים, סימה וקנין, בדיון שהתקיים בשבוע שעבר (7 באוגוסט) בוועדת השקיפות של הכנסת. הצנזורית הצבאית לשעבר טענה כי הבעיה של ישראל היא "הנרטיב". האתגר שלה, ציינה וקנין, הוא "שהנרטיב בעולם לא יהיה שישראל שווה אפרטהייד". איך עושים זאת? על ידי הקמת צוות בין-משרדי של פקידים שיעמול על "גיבוש נרטיב חלופי שאותו מבקשת ישראל לספר לעולם".

אכן, זהו אתגר שיווקי רציני. אין זה פשוט  במאה ה-21 למכור לעולם הנאור "נרטיב חלופי", כלומר, חיובי, על מדינה דמוקרטית שמחזיקה מאז 1967, קרוב לחמישים שנה, מיליוני בני אדם תחת כיבוש. לשם כך אולי צריך להחזיר את הצנזורה מימי הממשל הצבאי, שהסתיים ב-1966. אבל אז ישראל תיאלץ לוותר על הנרטיב שלפיו היא המדינה היחידה במזרח התיכון שמקדשת את הדמוקרטיה ואת חופש העיתונות. לפני 50 שנה גם לא היה פייסבוק ולא נולד טוויטר,  ששום צנזורה לא יכולה להם.

לסיום, שאלה מאתגרת לימין: אם התקשורת כל כך שמאלנית, איך זה שאתם נמצאים בשלטון כל כך הרבה שנים? או שאולי התקשורת לא כל כך משפיעה. אחרי שתשתלטו על השידור הציבורי ותחנקו כל ביקורת נגד השלטון, תאלצו למצוא אויב חדש. הילרי, תפסי מחסה.

More from Akiva Eldar