האם נתניהו מאבד את מגע הקסם שלו?

למחרת הבחירות האחרונות לכנסת (18 במארס 2015) הכתיר היומון האיטלקי הנפוץ "קוריירה דלה סרה" את הידיעה על ניצחון הליכוד - "הקאמבק של ביבי, הקוסם".

דורי בן זאב שר על קוסם שידע לדבר מבלי לומר כלום, חי כמו מלך, ואשתו כמו מלכה... עד שבוקר אחד – הבלוף התגלה. בשבועות האחרונים גוברים הסימנים לכך שגם הקוסם נתניהו מאבד את קסמו ושהבלוף שלו מתגלה. שורה של תקלות, התנצלויות והכחשות של ראש הממשלה עצמו או של עושי דברו, מלמדים שגם מי שמדבר מבלי לומר כלום יכול להסתבך בשקרים, טעויות וסתירות.

נראה שאפילו קוסם פוליטי כנתניהו אינו מצליח לדלג בין הטיפות מבלי להירטב כאשר ניתך עליו מבול של בדיקות וחקירות פליליות, דו"חות חמורים של מבקר המדינה, לחץ בינלאומי לצאת מהבונקר המדיני וקואליציה שנשענת על כרעי תרנגולת.

שרים ופקידים שישבו באחרונה במחיצתו, זיהו בפניו של נתניהו ובהתנהגותו תערובת של עצב, מתח ועצבנות. כמה מהם, ששוחחו עם אל-מוניטור בעילום שם, הביעו את דאגתם מהשפעתו של מצב הרוח הזה על תפקודו של האיש - האדם שחייהם של אזרחי ישראל ורווחתם נתונים בידיו יותר מאשר בידי כל אדם אחר.

שגריר של מדינה חשובה וידידותית אמר השבוע לאל-מוניטור שהוא אינו מצליח להסביר לממונים עליו את המציאות הפוליטית בישראל. "שואלים אותי בבית איך ייתכן שיום אחד אני מדווח על מאמץ של נתניהו לצרף לממשלה מפלגת שמאל-מרכז, כדי לחדש את התהליך המדיני", התוודה הדיפלומט הבכיר, "ולמחרת הם מתבשרים שהמחנה הציוני נשאר בחוץ ושפוליטיקאי ימני שקרא לביבי שקרן, מונה לשר הביטחון".

קשה להאשים את השגריר באי הבנת הנקרא או הנאמר. נתניהו הוליך שולל בקיאים ומנוסים ממנו בפוליטיקה הישראלית. הוא שכנע את מנהיג המחנה הציוני, יצחק הרצוג, כי פניו להסדר אזורי, המבוסס על עקרונות יוזמת השלום הערבית. כשהרצוג אמר בחוג בית (15 במאי), כי הוא "מאתר הזדמנות אזורית-מדינית נדירה שאולי תחלוף ולא תחזור", הוא באמת האמין שפניו של נתניהו להסדר מדיני. ככל הידוע, זו הייתה גם התרשמותו של מי שהיה שליח הקוורטט לתהליך השלום וראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר.

בתום טקס השבעתו של אביגדור ליברמן לשר הביטחון (30 במאי) התייחס ראש הממשלה במישרין ליוזמת השלום הערבית והביע נכונות "לנהל משא ומתן עם מדינות ערב על עדכון היוזמה באופן שישקף את השינויים הדרמטיים וישמור על היעד המוסכם של שתי מדינות".

בחלוף ארבעה ימים (3 ביוני) פרסם נתן אשל, אחד האנשים המקורבים ביותר למשפחת נתניהו, מאמר יוצא דופן ב"הארץ". איש אמונם של בנימין ושרה נתניהו טען שראש הממשלה זקוק לתמיכתו של השמאל (הכוונה למחנה הציוני), כדי לקדם את פתרון שתי המדינות ולסיים את הסכסוך עם העולם הערבי. יש להניח שאשל, כמו קורא עיתונים ממוצע, יודע כי הנוסחה היחידה לסיום הסכסוך הייתה ועודנה יוזמת השלום הערבית, שמציעה לישראל נורמליזציה תמורת שטחים. אך לא חלפו עשרה ימים, ונתניהו הודיע בישיבת שרי הליכוד כי מאמרו של אשל אינו משקף את עמדתו והבהיר כי לא יסכים לעולם לקבל את היוזמה הערבית כבסיס למו"מ עם הפלסטינים.

אשל, הרצוג, א-סיסי, בלייר ורבים אחרים אינם היחידים שלא ירדו לסוף עמדתו של נתניהו. ה״אי-הבנה" התפשטה עד למוסקבה. למחרת ביקורו של נתניהו בקרמלין, אמר שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב (8 ביוני), כי בשיחות עם הנשיא פוטין הובהר שכל הצדדים מסכימים כי יוזמת השלום הערבית היא בסיס למו"מ. לברוב אף ציין כי לא  שמע שום דרישה מצד נתניהו להכניס שינויים ביוזמה.

ההכחשה לא איחרה לבוא. לשכת ראש הממשלה הודיעה שהיוזמה הערבית לא נדונה כלל באותה שיחה. במלים אחרות- שר החוץ משקר, או שנתניהו משקר.

פרשת היוזמה הערבית והרחבת הקואליציה היו יכולות להיחשב לתמרונים פוליטיים לצורכי שרידות. זאת, אלמלא לוו הפרשות הללו בשורה צפופה של תקלות ומעידות. זה התחיל כבר בסוף חודש מארס, כשנתניהו גינה בחצי פה את הוצאתו להורג לכאורה של המחבל הפלסטיני בחברון. לאחר שזיהה כי הרוח נושבת בכוון ההפוך, קיים נתניהו שיחת תמיכה מתוקשרת עם הוריו של החייל היורה אלאור אזריה.

בתחילת מאי ירה לעצמו נתניהו ברגל, כשהסתכסך עם השופט בדימוס יוסף שפירא, האיש שהוא עצמו הושיב בלשכת מבקר המדינה. לשכתו של נתניהו אמרה לכתבים כי דו"ח המבקר על מבצע צוק איתן הוא "דו"ח לא רציני של מבקר מדינה לא רציני".

כמעט באותו זמן נאלץ פרקליטה של שרה נתניהו [עו''ד יוסי כהן], המקורב למשפחה, לפרסם התנצלות פומבית על פגיעה אישית בשופטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, דיתה פרוז'ינין, שפסקה לטובת עובד לשעבר במעון ראש הממשלה. השופטת החליטה כי יש מקום לפצותו על התנהגותה הפוגענית של גברת נתניהו.

בסוף מאי פרסם נתניהו בעמוד הפייסבוק שלו פוסט, שבו טען כי השמאל מתחמק מלגנות "פשע מזעזע" של אונס נערה הלוקה בשכלה, על ידי פלסטינים. לאחר שהתברר כי לא הוכח שמדובר בפשע על רקע בטחוני ושמדובר אכן באונס, כתב נתניהו בפוסט חדש כי "לא היה נכון שאתייחס לנושא לפני מיצוי החקירה ואני מצר על כך".

השבוע קיבל נתניהו מכה קשה נוספת. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, הגיש [15 ביוני] חוות דעת האוסרת עליו לעסוק בחברות בבעלותו של חברו שאול אלוביץ׳ - הבעלים של בזק, ייס, פלאפון וואלה ועוד. משמעות ההחלטה היא שנתניהו, המכהן גם כשר התקשורת, לא יוכל לטפל בחלק משמעותי משוק התקשורת. מנדלבליט הוא זה שעתיד לחרוץ את גורלו של ראש הממשלה גם בפרשות הפליליות השונות שעל הפרק.

גם כהונתו הראשונה של נתניהו (בין 96׳ ל-99׳) הייתה רצופה מעידות והחלקות, כל הדרך למטה. האקונומיסט כינה אותו באוקטובר 97׳ "הפשלונר הסדרתי של ישראל" .

האם הקסם של נתניהו עומד שוב להתפוגג? "לשיר הזה יש מוסר השכל", כתב קובי לוריא בשיר "בארץ אחת" ששר דורי בן זאב, "שבין מנהיג לקוסם יש עדיין הבדל. שקוסם יכול תמיד לשלוף איזה אס. אבל אז אין הבדל בין מדינה לקרקס".   ​