חידת ליברמן: הילד הרע או המבוגר האחראי?

בשנה האחרונה [2015-16] לא היה לבנימין נתניהו יריב מר, מסוכן ותוקפני יותר מאביגדור ליברמן. מאז החליט להישאר מחוץ לממשלת נתניהו הרביעית, מיצב ליברמן את עצמו כמבקר מספר 1 של ראש הממשלה. הוא ירד אל מתחת לחגורה פעמים רבות. לפני כמה שבועות [28 במארס] כינה את נתניהו "שקרן ונוכל", תוך שהוא מגחיך באופן קבוע את פחדנותו של נתניהו ואת העובדה שהוא מסוכן לביטחון הלאומי של מדינת ישראל.

נתניהו, מן העבר השני, לא נשאר חייב. "הכדור היחיד ששרק לו (לליברמן) ליד האוזן הוא כדור טניס", אמרו בליכוד [16 באפריל], " אדם שלא הוביל מימיו אפילו לא חייל אחד לשדה הקרב ולא קיבל החלטה מבצעית מימיו, אדם שלא שרד ישיבת קבינט אחת מתחילתה ועד סופה, לא יכול להיות פרשן צבאי".

את האיש שלא ראוי להיות פרשן צבאי, מתכוון עכשיו נתניהו למנות לתפקיד שר הביטחון של מדינת ישראל, לאחר שהדיח מתפקידו את השר המכהן, הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון. גם במושגים של פוליטיקה ישראלית, מדובר בטירוף מערכות נדיר, שהצליח לחולל בתוך שלושה ימים כאוס אמיתי במערכת הפוליטית והבינלאומית: משא ומתן ארוך וחשאי שניהל נתניהו עם יצחק הרצוג להצטרפות המחנה הציוני לממשלה – הופסק. תכניות מדיניות מרחיקות לכת בהן היו מעורבים אישים בינלאומיים כנשיא מצרים סיסי וראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר – נגנזו.

בסביבתו של הנשיא סיסי רואים בצירוף ליברמן בגידה. דיפלומט מערבי אמר לאל-מוניטור כי סיסי שם את כל יוקרתו על המהלך [של צירוף המחנה הציוני]. הוא התגייס למענו והסכים להחצין את יחסיו עם נתניהו למען הסיכוי לצרף את הרצוג לממשלה וללכת לוועידה בינלאומית בפריז. במקום זה, סיסי קיבל את ליברמן במשרד הביטחון.

כל זאת, בנוסף להדחתו של שר ביטחון מנוסה ופופולרי כיעלון. הקואליציה אמורה לגדול מהמספר המינימלי (61) ל-67 מנדטים, שיאפשרו לנתניהו מרווח נשימה. בינתיים פרשה אחת מחברות הכנסת של ליברמן, אורלי לוי-אבקסיס, כמחאה על השארת הנושאים החברתיים מחוץ לתחום, והקואליציה ירדה ל-66.

בזמן שהמאמר הזה נכתב, המשא ומתן לחתימת הסכם קואליציוני בין ליברמן לנתניהו תקוע, לאור התנגדותו של שר האוצר משה כחלון להעביר מיליארדים לעולים החדשים יוצאי מדינות חבר העמים הרוסי, כפי שליברמן דורש. הכל תלוי כרגע על בלימה. כך נראה בית הקלפים הישראלי באמצע 2016.

ביום ראשון [22 במאי] נפרד משה יעלון ממשרד הביטחון בטקס צנוע. הוא לא המתין לכניסתו לתפקיד של ליברמן, לא הסכים להשתתף בטקס החלפת שרי הביטחון המסורתי ופרש, זמנית, מהחיים הפוליטיים. הוא עוד ישוב, בפלטפורמה פוליטית חדשה (עליה נכתב בעבר באל-מוניטור).

בינתיים, נקלעו המערכת הביטחונית וצמרת צה"ל לסוג של פאניקה. אביגדור ליברמן אמר, לפני כמה שבועות [16 באפריל], שאם יהיה שר ביטחון הוא יודיע לאיסמעיל הנייה, ראש ממשלת חמאס ברצועה, שאם תוך 48 שעות לא יושבו גופות החיילים הישראלים הנעדרים מ"צוק איתן" וכן שני אזרחים ישראלים המצויים בידי חמאס, הוא ימות. ליברמן גם דרש עשרות פעמים לכבוש את עזה ולסיים את שלטון חמאס. עכשיו הוא מקבל את המפתחות למערכת שאמורה לבצע את כל זה.

אבל לא רק העניינים המבצעיים מטרידים את בכירי צה"ל. גם הנושאים הערכיים והמוסריים מונחים שם, בינם לבין ליברמן, כמוקש רב עוצמה. החייל הישראלי שירה בחברון במחבל גוסס מטווח קצר הוא סמל הבדלי הגישות הללו: בעוד הצבא עוצר את החייל ומעמיד אותו למשפט, ליברמן ביקר בבית הדין ומפגין תמיכה עקבית בחייל ובמעשיו. יעלון גיבה את צה"ל ואת תגובתו, כולל החקירה נגד החייל. ליברמן תקף אותה. עכשיו ליברמן הוא השר הממונה.

איך זה ישפיע על מערכות היחסים הרגישות בצמרת הביטחונית, על התפקוד היומיומי? התשובה נמצאת בידיהם של שניים: ליברמן עצמו, והרמטכ"ל, רב אלוף גדי איזנקוט. רבים רואים בו את המוהיקני האחרון המגן על "ערכי צה"ל", אמות המידה המוסריות וההתנגדות להתלהמות, אותם הוביל יעלון.

מי שמכיר את ליברמן יודע שחלק ניכר מהבהלה הזו מיותרת. ליברמן אינו טיפש ואינו מטורף. רק לפני פחות משנתיים הוא היה "המבוגר האחראי" בצמרת המדינית של ישראל. מול ההרס שהמיט נתניהו על מערכת היחסים עם וושינגטון, היה זה דווקא ליברמן שטיפח קשר יעיל עם ארה"ב, הגן על שר החוץ האמריקאי קרי והפגין גישה פרגמטית. באותה תקופה הוא שקד על תכניתו לכבוש את ראשות הממשלה בישראל, מהמרכז. אלא שאז נפתחה חקירה פלילית נגד בכירי מפלגתו (ליברמן מאמין שמי שחולל את החקירה הזו הוא נתניהו) וליברמן נאלץ לשבור שוב ימינה כדי לשרוד.

היום, הוא יצטרך להחליט: האם הוא חוזר לפוזת "המבוגר האחראי", או מעדיף להמשיך לדבוק בתדמית הילד הרע ולהבעיר את המזרח התיכון.

ההערכה היא שליברמן ישבור שוב למרכז. לא תהיה לו הזדמנות שנייה להגיע לעמדה מספר 2 במדינת ישראל. אסור לו לגרום למלחמה, אסור לו לייצר התדרדרות. אין הזדמנות שנייה ליצור רושם ראשון. בזמנו, היה זה ליברמן שהעלה לראשונה את התפיסה האזורית כפתרון לסכסוך, תפיסה שעמדה במרכז יוזמת הרצוג-נתניהו שנגנזה.

ההערכה היא כי ליברמן יפתיע ויהיה שר ביטחון שקול, אחראי ולא מתלהם. אם אכן ייכנס למשרד הביטחון השבוע, ליברמן יידע שהוא ניצב בפעם הראשונה והאחרונה בחייו מול תקרת הזכוכית. הוא יכול לנפץ אותה ולהמשיך להמריא, או לשבור לעצמו את הראש. זו הבחירה שלו.