דילוג לתוכן העיקרי

ערב יום העצמאות: נתניהו מקעקע את הלגיטימציה של הצבא

במלחמה על שרידותו הפוליטית ועל הנהגת הימין, נתניהו לא בוחל בשום אמצעי. וכך, כמעט ארבעה ימים מאז החלה סערת דברי סגן הרמטכ"ל בערב יום השואה, החזיר אותה ראש הממשלה לראש סדר היום בכל הכוח. דווקא הוא, בן למשפחה שכולה וקצין מצטיין ביחידה מובחרת, הופך לאויבו של הצבא. מזל מועלם מפרשנת למה.
482210054.jpg

חלפו יותר משלוש יממות בין נאומו מעורר המחלוקת של סגן הרמטכ"ל, אלוף יאיר גולן, בערב יום השואה [4 במאי], לבין ההתגוללות של ראש הממשלה עליו ביום ראשון בבוקר [8 במאי] בישיבת הממשלה.

בנימין נתניהו הגיע לעבודה ביום ראשון לאחר מנוחת סוף השבוע בכוונה ברורה, להחזיר את סערת יאיר גולן שכבר דעכה, לראש סדר היום. הוא עשה זאת בתותחים הכי כבדים שיש, החל בטון הרציני והחמור בו השתמש וכלה במילים אותן בחר: "הדברים מופרכים מיסודם. הם לא היו צריכים להיאמר בשום עת... הם גורמים עוול לחברה בישראל, והם גורמים לזילות השואה".

מה גרם לראש הממשלה לנהוג כאחרון הטוקבטיסטים מימין, לא קשה לנחש. על פי שיחות שניהל נתניהו במהלך סוף השבוע עם גורמים פוליטיים, הוא נשמע כמי שמתכוון לסכל בכל דרך את דו"ח מבקר המדינה על מבצע "צוק איתן" שעלול לגרום נזק כבד לתדמיתו כ"מר בטחון". אבל היה דבר נוסף: נתניהו, שאין רגע בו הוא אינו עסוק בשמירה על בסיס כוחו הפוליטי בימין, הוטרד מכך שהוא משאיר את הזירה שוב לאביגדור ליברמן ולנפתלי בנט, המבקשים לקעקע את מעמדו כמנהיג הימין. לכן, כשנתניהו זיהה שהוא נשאר מאחור בתגובה החריפה לנאום גולן, הוא מיהר ליישר קו, גם אם באיחור של כמעט ארבעה ימים.

ההתקפה על סגן הרמטכ"ל שירתה שתי מטרות של נתניהו: הראשונה - היא תפקדה כספין מול העיסוק הבעייתי מבחינתו בדו"ח המבקר על צוק איתן, והשנייה - היא איפשרה לו לצעוד בראש משמיציו של גולן, שהפך בתוך ימים ספורים מגיבור ישראל ונץ בטחוני, לשמאלן ובוגד.

אפשר לבקר את גולן על העיתוי שבחר כדי להתריע מפני הדמיון בין תהליכים שעברה החברה הגרמנית שקדמו לשואה, לבין תהליכים שעוברים על החברה הישראלית בעת האחרונה. בערב יום השואה לדברים יש ווליום שונה. מצד שני, נתניהו בהחלט יכול היה להסתפק בהודעת ההבהרה שפירסם דובר צה"ל בשמו של גולן ביום שאחרי, ולפיה: "לא הייתה לו שום כוונה להשוות בין צה"ל ומדינת ישראל לתהליכים שהתרחשו בגרמניה לפני 70 שנים". אבל לרוע מזלו של סגן הרמטכ"ל, לראש הממשלה יש אג'נדה וצרכים פוליטיים לקדם. מעטים אם בכלל הם המקרים בהם ראש ממשלה בישראל, הפקיר כך את אחד מקציני צה"ל המוערכים ביותר, איש שהוא בכלל רצה למנותו לרמטכ"ל.

סערת גולן מזכירה את סערת החייל היורה מחברון, אלאור אזריה. אז, נתניהו יישר קו עם מחנה הסמוטריצ'ים, כשהתקשר לאביו לנחמו בנסיון לרצות את הימין המתלהם. השיחה ההיא היוותה לא פחות מסטירת לחי לרמטכ"ל רב-אלוף גדי איזנקוט ולשר הבטחון משה יעלון.

כיצד בדיוק אמורים להרגיש חיילי צה"ל, קציניו ומפקדיו הבכירים ביותר, כאשר ראש הממשלה מפקיר אותם פעם אחר פעם לקול תרועות הימין המתלהם? דווקא בעיתוי הזה, הימים הטעונים שלפני יום הזכרון ויום העצמאות, אשר צה"ל עומד במרכזם, ראש ממשלת ישראל הופך אותו לשק חבטות ומערער את מעמדו כצבא העם. במלחמה על שרידותו הפוליטית ועל הנהגת הימין ראש הממשלה אינו בוחל בשום אמצעי, ומרגע לרגע הוא מאבד את שרידי הממלכתיות שעוד נותרו בו. דווקא הוא, בן למשפחה שכולה, קצין מצטיין ביחידה מובחרת, בשר מבשרו של הצבא הישראלי, הופך לאויבו.

חלק משרי הממשלה שראו כבר הכל, נדהמו ביום ראשון אל מול המתקפה משולחת הרסן של נתניהו בסגן הרמטכ"ל. מבחינתם, היא באה משום מקום, אחרי שנראה היה שהעניין ירד מסדר היום. אבל נתניהו עם רוח גבית משרת התרבות מירי רגב אשר דרשה את פיטוריו של גולן, ויחד עם מתקפות נוספות מצד השרים אופיר אקוניס וזאב אלקין אשר האשימו את סגן הרמטכ"ל בפגיעה באינטרסים של ישראל – השיג את מה שביקש.

אחד השרים שנכח בישיבה (שאינו נמנה עם שרי הליכוד) אמר לאל-מוניטור: "הייתי המום. לא הבנתי מה הוא עוד פעם מתנפל על סגן הרמטכ"ל. אבל מהר מאוד הבנתי הכל. הוא [גולן] קורבן קל, וראש הממשלה מזמן איבד את הבלמים. נתניהו מכר את סגן הרמטכ"ל לימין. בליכוד השרים פוחדים ממנו וחוששים להיפגע. הוא לא מבין שזה בומרנג. גם בצבא לא פראיירים, והם ידעו להחזיר לו באותה המטבע".

ביום חמישי בבוקר [12 במאי], באחד מאירועי השיא של יום העצמאות ה-68 של מדינת ישראל, יגיע נתניהו לבית הנשיא, שם יפגוש באיזנקוט וביעלון. כל הנוכחים יצטרכו להעמיד פנים חגיגיות ולהסתיר את האווירה המתוחה. קרוב לוודאי שזו תהייה גם מנת חלקו של נתניהו מול פורום מטכ"ל בפגישה המסורתית לקראת יום העצמאות. אפשר להבין את חברי המטכ"ל. הם מעולם לא היו כה חשופים [לביקורת] ומופקרים על ידי ראש ממשלה. אחרי כמעט עשור במצטבר כראש ממשלה, נתניהו הוא ההפך מדמות האב המאחד, מדמות המנהיג, מדמותו של זקן השבט המגבה את צבאו ומפקדיו.

כמעט כל ראשי הממשלה ידעו לנהוג בממלכתיות כלפי הצבא. נתניהו הוא היחיד שבאופן סיסטמטי פוגע בו. בשלב הזה בקריירה שלו, הוא היה צריך להיות מלא בטחון כדי להגן על הצבא מול ציבור מתלהם שמסית נגד סגן הרמטכ"ל וקורא לו בוגד. אבל נתניהו מצטרף למסיתים.

שווה ברגע הזה לחזור אל יצחק רבין. כשנה לפני הרצחו [1994] הוא נפגש עם צעירים מתנועת הנוער העובד והלומד וכך אמר להם: "אל תקבלו מוסכמות קיימות, לא בחברה, ולא בתחומים אחרים. החברה צריכה לדעת להשתנות. חברה או מדינה שלא משתנה – מתנוונת. המציאות איננה מה שהיה לפני חמישים שנה. ואם יש משהו שצריך לייחד נוער – זו מרדנות נגד מוסכמות. לא מרדנות לשם מרדנות, אלא מרדנות לשם שינוי. קיימו את אשר ראוי לקיים, שנו את אשר ראוי לשנות, והרבה דברים דורשים שינוי". דמיינו מה היה קורה אילו נתניהו היה מכיל כך את דבריו האמיצים והנכונים של סגן הרמטכ"ל גולן? כמה נשכרים היינו יוצאים, וכמה מחוזק היה יוצא צה"ל.

Start your PRO membership today.

Join the Middle East's top business and policy professionals to access exclusive PRO insights today.

Join Al-Monitor PRO Start with 1-week free trial