מדוע נתניהו שותק כשמסיתים נגד הרמטכ''ל?
הרמטכ"ל נחשב כבר שנים לאחד מסמלי השלטון האהובים והמוערכים על הציבור הישראלי. אבל כשראש הממשלה מתייצב לימינם של אחרוני הטוקבקיסטים שהפכו את החייל המחסל מחברון לגיבור מלחמה, מה הפלא שרב-אלוף גדי איזנקוט הפך לאוייב האומה. חשופים בצריח, גירסת 2016.
ראש הממשלה בנימין נתניהו נוהג מדי יום שני, בפתח ישיבת סיעת הליכוד השבועית לנצל את ההצהרה הקצרה שהוא מעניק לתקשורת לטובת נושא או מסר שהוא מעוניין לקדם.
ביום שני האחרון [29 במארס], בעוד גלי האהדה לחייל היורה ממשיכים לשטוף את הרשתות החברתיות, הקדיש ראש הממשלה את ההצהרה לתקשורת לטקסט מלא אמפתיה והבנה כלפי החייל שירה למוות ביום חמישי [24 במארס] במחבל המנוטרל בחברון. נתניהו, שכזכור הסתייג בתחילה מהמעשה המביש והחמור, הבין לאן נושבת הרוח הציבורית ויישר איתה קו.
"שמעתי את הדברים שאמר אביו של החייל. כאבא לחייל הם נגעו ללבי. חיילי צה"ל, הילדים שלנו, עומדים בפני התקפות טרור רצחניות מצד מחבלים שבאים להרוג אותם. הם צריכים לקבל החלטות בזמן אמת, בתנאי שטח, לחץ, אי-ודאות. אני סומך במאה אחוז על צה"ל, על הרמטכ"ל ועל הבדיקה. אני סמוך ובטוח שהבדיקה תתחשב בתנאים המבצעיים ותהיה מקצועית והוגנת כלפי החייל".
טקסט קצר אך מדוייק בכל הנוגע למיומנות של נתניהו לקלוע בול לסנטימנט הציבורי הנוטה לימין.
