טורקיה מאיימת על הסכם השלום השברירי בסוריה

התקיפות הצבאיות של טורקיה נגד ארגוני הכורדים הסורים, בני בריתה של ארה"ב, והאיום של טורקיה וסעודיה בכניסה קרקעית לסוריה, עלולים לחרב את הסכם השלום השברירי שגיבשה רק בשבוע שעבר קבוצת התמיכה הבינלאומית בסוריה (ISSG). כניסת כוחות קרקעיים של צבאות טורקיה וסעודיה עלולה להוביל להסלמה חריפה במלחמה ולסבב חדש של ייסורים עבור העם הסורי.

שר החוץ הטורקי מבלוט צ׳בושולו אמר ב-13 בפברואר שסעודיה שלחה מטוסי קרב לבסיס חיל האוויר באינצ'רליק, וששתי המדינות שוקלות לצאת לפעילות קרקעית בסוריה. "זה משהו שהיינו אולי רוצים לעשות, אף שאין עדיין תוכנית. סעודיה שולחת מטוסים, ולדבריהם, 'אם יגיע הזמן לפעילות קרקעית, נוכל לשלוח חיילים'", אמר צ׳בושולו. שר החוץ הסעודי, עאדל אל-ג'ובייר, הבהיר ב-14 בפברואר, אולי בתגובה לבקשה אמריקאית: "מוכנותה של הממלכה לשלוח כוחות מיוחדים למבצע קרקעי בסוריה קשורה קשר הדוק להחלטה להוסיף מרכיב קרקעי לקואליציה נגד דאעש [המדינה האיסלאמית] בסוריה – קואליציה שמובילה ארה"ב - כך שהעיתוי לא תלוי בנו".

מזכיר ההגנה אשטון קרטר הביע תסכול מתרומתן המאכזבת של כמה מבנות הברית האזוריות - כולל טורקיה - לקואליציה נגד דאעש בניצוחה של ארה"ב. בתקשורת מדווחים שקרטר השיג מהסעודים ב-11 בפברואר התחייבות להגביר את מעורבותם במערכה האווירית נגד דאעש, בנוסף לדיונים על האפשרות של הכשרה והכנסת כוחות קרקעיים.

בטור הזה היינו תומכים בפה מלא בתרומה נרחבת יותר של סעודיה ושל טורקיה למערכה האווירית נגד דאעש, לו היו כוונותיהן של השתיים בסוריה עולות בקנה אחד עם מטרתה של ארה"ב, למגר את ארגון הטרור - שעליו אמר ב-9 בפברואר ג'יימס קלאפר, הממונה על המודיעין בממשל האמריקאי, בעדותו בפני ועדת המודיעין של הסנאט, כי הוא "איום הטרור מספר אחת, שהכריז על הקמת חליפות בסוריה ובעיראק, ואף שלח גרורות למדינות אחרות ומעצים את יכולתו להוציא אל הפועל מתקפות טרור נגד מטרות רבות ברחבי העולם". 

אלא שהעדיפות העליונה של טורקיה בסוריה איננה למגר את דאעש, אלא להביס את המפלגה הדמוקרטית המאוחדת של הכורדים בסוריה (PYD), ובמיוחד את זרועה הצבאית, יחידות ההגנה העממיות (YPG). הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן רואה ב-PYD וב-YPG שלוחה של מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK), שעמה ממשלתו נתונה במלחמת אזרחים עקובה מדם בדרום-מזרח טורקיה. ארה"ב איננה שותפה להערכתו של ארדואן, שרואה ב-PYD וב-YPG ארגוני טרור, ובמקום זה רואה בכוחות הכורדים בסוריה את אחד הארגונים היעילים ביותר שנלחמים בדאעש ואינם קשורים לג'בהת אל-נוסרה, המסונף לאל-קאעידה; כפי שתיארנו בטור הזה רק בשבוע שעבר, כמה מהארגונים החמושים שנלחמים באסד וזוכים לתמיכת הטורקים והסעודים מקושרים לג'בהת אל-נוסרה.

מטין גורג'ן כותב שבתקשורת הטורקית התומכת בממשלה מדווחים בהגזמה על התערבות צבאית אפשרית, כדי להרתיע את כוחות הכורדים בסוריה מהמשך פעילות מערבית לנהר הפרת. למעשה, זו הכוונה האמיתית מאחורי איומיה של טורקיה להתערב בסוריה. הטורקים מפגיזים בימים האחרונים את מעוזי הכורדים בצפון סוריה, ודורשים מ-YPG לסגת מהאזורים שכבשו לוחמיו בעקבות הלחימה המוגברת באזור חאלב. 

גורג'ן מתאר את מסע יחסי הציבור של ממשלת טורקיה כ"מערכה סוריאליסטית שנועדה לשכנע את הציבור שטורקיה מנצחת, ולא נוחלת מפלה בסוריה." על אף הלאומנות הבוטה של ניצי התקשורת הטורקית, השלכותיה של כל התערבות טורקית בסוריה יהיו לכל הפחות נואשות, ואולי אף הרות אסון עבור טורקיה, סוריה והאזור כולו. רוסיה כבר הבהירה שתאכוף סגר אווירי בסוריה, כך שטורקיה עלולה להסתכן בעימות חזיתי מולה. ויש סכנות נוספות, כדוגמת השלכותיה של התערבות כזו על מלחמת האזרחים שמנהלת טורקיה מול PKK; הסבירות של פתיחת חזית גם מול המשטר הסורי וגם מול כוחות הכורדים בסוריה; והחשש מהתנגשות עם ארה"ב, שביחד עם רוסיה מתאמת גם היא פעילות צבאית נרחבת בשיתוף פעולה עם PYD ועם.YPG

קאדרי גורסל מסביר כי למרות הרהב של מפלגת הצדק והפיתוח, השולטת בטורקיה, עלול הצבא הטורקי לגלות התנגדות למשלוח כוחות קרקעיים לסוריה. ארדואן כבר רמז לכך שהתערבות צבאית תוכל להוות מעין פיצוי על הצניחה החופשית במדיניותה של טורקיה בסוריה, כשאמר: "אנחנו לא רוצים לחזור גם בסוריה על הטעויות של עיראק". בכך, התייחס הנשיא לסירובו של הפרלמנט לאשר את החלטת הממשלה לשלוח חיילים לעיראק ב-2003.

גורסל מוסיף וכותב: "לאחר שהכניס את עצמו לפינה בסוריה, ארדואן שוב רוצה להשתמש בכוח כדי להשתחרר. והכוח היחיד שעומד לרשותו הוא הכוחות המזוינים של טורקיה (TSK), שלא ששים להיגרר למערכה למטרה זו. בסיכומו של דבר, ההתנגדות של TSK לארדואן היא הדבר היחיד שמפריד היום בין טורקיה לבין הרפתקה צבאית שסופה להידרדר לכדי אסון של ממש".

אי אפשר שלא לשבח את האיפוק של הדיפלומטים האמריקאים, שנאלצים להתמודד עם מדיניות חוץ יותר ויותר בעייתית של טורקיה בנושא הסורי, אף שבבוא העת יאלצו כנראה גם קובעי המדיניות בארה"ב להכיר בעובדה שטורקיה מחבלת במאמצים לשים קץ למלחמה בסוריה. ארדואן עקץ את ארה"ב ב-10 בפברואר, כשאמר שוושינגטון אחראית ל"נהרות הדם" בסוריה בשל תמיכתה ב-PYD, ושאל: "האם אתם בעדנו, או בעד ארגון הטרור הזה?" ארדואן אף מתח ביקורת על ביקורו של ברט מקגורק, השליח האמריקאי לענייני הקואליציה נגד דאעש, עם בכירי PYD בכובאני. "איך אנחנו אמורים לבטוח בכם [בארצות הברית]? מי בני הברית שלכם - הטרוריסטים של כובאני או אני?" דבריו אלה הובילו למה שג'נגיז צ'נדאר מכנה "אחת מהטפות המוסר הקשות ביותר של הממשל האמריקאי כלפי נשיא טורקי אי פעם", כשדובר מחלקת המדינה ג'ון קירבי הגיב ואמר: "אנחנו לא רואים בהם ארגון טרור, ואף נמשיך לתמוך בהם".

​לגבי סעודיה, זו חזרה אמנם על המחויבות שלה להביס את דאעש, אך אליה וקוץ בה. בנאום שנשא ב-12 בפברואר בוועידת הביטחון במינכן, אמר ג'ובייר כי בריאד מאמינים שמיגורו של דאעש קשור קשר ישיר לסילוקו מהשלטון של נשיא סוריה בשאר אל-אסד. לדבריו, אסד הוא "אבן שואבת יעילה [יחידה] לקיצוניים ולארגוני טרור" במזרח התיכון, ועל כן סילוקו מהשלטון "הוא המטרה שלנו, ואנחנו נשיג אותה". 

הצהרתו של ג'ובייר צריכה לשמש תמרור אזהרה להשלכות האפשריות של התערבות סעודית בסוריה. הטיעון שלו על הקשר שבין אסד לדאעש נשמע דחוק, אם לא גרוע מזה, ואינו עולה בקנה אחד עם ההערכות של קהיליית המודיעין האמריקאית, שדאעש הוא "איום הטרור מספר אחת" בעולם. האם אסד הוא "האבן השואבת היעילה היחידה" שהובילה את דאעש לכבוש חלקים נרחבים מעיראק? והאם גם ראש ממשלת עיראק - השיעי - חיידר אל-עבאדי הוא "אבן שואבת" ללוחמי דאעש? האם אסד הוא "אבן שואבת" להתפשטותו של דאעש בלוב, או לאיום של הארגון להוציא אל הפועל מתקפות טרור נוספות במערב? ולמה שממשל חילוני ולא-סיעתי בעידן שאחרי אסד לא ישמש "אבן שואבת" לדאעש? 

ב-12 בפברואר, הצביע שר החוץ הרוסי סרגיי לברור על ג'ייש אל-איסלאם, ארגון שזוכה לתמיכתה של סעודיה, כשביקש לתרץ את תמיכתה של סוריה בפעילות הצבאית בחאלב: "[זאהרן] עלוש, מנהיג ג'ייש אל-איסלאם שחוסל, הבהיר חד משמעית מהי האידאולוגיה של ארגונו... הוא טען שיש לטהר את הלבנט כולו מלכלוך - ובכך התייחס ישירות לעלאווים, ואמר שהם בוגדניים עוד יותר מהנוצרים ומהיהודים. הוא הוסיף ואמר שאחיו למאבק הם לוחמי ג'בהת אל-נוסרה, ושהוא נלחם לצדם נגד האויב המשותף. אלה הם האנשים שמקיפים היום את חאלב, לפחות מצד מערב. בצד המזרחי כבר שחררו כוחות המשטר את העיר, בעזרתנו, ועל פי המודיעין שבידינו, אלו שנמלטים כעת מהעיר הם פשוט לוחמים שמבקשים לנוס על נפשם. ובל נשכח כי כל אלו שמכתרים כעת את חאלב - דהיינו ג'בהת אל-נוסרה ואחראר א-שאם וג'ייש אל-איסלאם וכמה ארגונים מתונים יותר - מקבלים אספקה באמצעות אותו נתיב אחד שמגיע ישירות משטח טורקי. יש להביא בחשבון גם את הגורם הזה, שכן בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם שאומצה עוד לפני החלטה 2254, נאסר על משלוח ציוד ואספקה לארגוני טרור".

עלי מאמורי סיפק לפני כחודש לאל-מוניטור את הפרשנות המקיפה ביותר לאידאולוגיית השנאה של עלוש.

אחת התוצאות החיוביות ביותר של דיוני ISSG בשבוע שעבר הייתה ההתמקדות הגוברת באיום שמציב ארגון ג'בהת אל-נוסרה. כמו כן, הערכתה של קהיליית המודיעין האמריקאית, ש"ארגונים המסונפים לאל-קאעידה הוכיחו כושר עמידה ועלולים לזכות בהישגים נוספים ב-2016", צריכה לשמש זרז להגברת התיאום הצבאי עם רוסיה במאבק נגד ג'בהת אל-נוסרה. אסעד חנא מדווח על הקמתם של בתי-דין שרעיים באדלב ובאזורים נוספים שמחוץ לשליטת המשטר הסורי. בטור הזה הזהרנו כבר לפני שנתיים ויותר מהניסיון להכניס אל הזרם המרכזי ארגוני ג'האד רדיקליים הפועלים בסוריה. יש לעקור מן השורש, ובכל צורה, את הקשרים עם אל-קאעידה, גם העקיפים ביותר.

ויטאלי נאומקין כותב: "הקרמלין אינו מאמין בהצלחת המערכה נגד דאעש - או נגד כל ארגון טרור הפועל בסוריה - וגם לא בהפסקת אש, מבלי לסגור כליל את הגבול בין סוריה לטורקיה. מבול של לוחמי ג'יהאד, של כלי נשק ושל סחורות זורם לתוך סוריה, ובכיוון הנגדי זורם נפט באורח בלתי חוקי... רוסיה אינה רואה שום סיבה שלא לפעול נגד ג'בהת אל-נוסרה, ארגון המסונף לאל-קאעידה אשר משתמש לצורך כיסוי בברית עם אותם ארגונים שנחשבים מתונים. כמו דאעש, גם ג'בהת אל-נוסרה מהווה מטרה עיקרית לתקיפות האוויריות של רוסיה. בה בעת, מוסקבה מאשרת שהיא מוכנה להגיע להסכם עם ארגוני האופוזיציה המתונים, אף שעדיין יש לה חילוקי דעות עם בנות בריתה במערב ועם שותפותיה האזוריות ל-ISSG בשאלת סיווגם של ארגוני הטרור".

כדאי להמשיך ולעקוב אחר בידודן הגובר של סעודיה ושל טורקיה, על רקע מאמציהן של ארה"ב ושל רוסיה לשים קץ למלחמה בסוריה. ג'יי סולומון דיווח השבוע בוול סטריט ז'ורנל שישראל, איחוד האמירויות הערביות, מצרים וירדן נמצאות בקשר הדוק עם רוסיה בעניין הפעילות הצבאית שלה בסוריה. אין בכך כדי לומר שהמדינות הללו "רואות עין בעין" עם הרוסים בכל הנושאים שעל סדר היום, אך זה סימן נוסף לכך שסעודיה וטורקיה הופכות בהדרגה למתנגדות היחידות למאמץ המהוסס והשברירי לשים קץ למלחמה אחת ולתמיד.