האם טורקיה "מהלכת על חבל דק" סביב הפסקת האש בסוריה?

ההסכם בין ארה"ב לרוסיה עשוי להיות הסיכוי הטוב לפתרון בסוריה

לורה רוזן דיווחה השבוע מוושינגטון על דבריו של ג'וש ארנסט, דובר הבית הלבן, שלפיהם רוסיה "מהלכת על חבל דק" בעניין הפסקת האש בסוריה, שאושרה פה אחד במועצת הביטחון של האו"ם ב-26 בפברואר.

במקום להצביע מדוע עלול ההסכם להיכשל, וזו בהחלט אפשרות, נקודת המוצא שלנו היא שיש פוטנציאל לפריצת דרך הן בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2268 והן בהסכם בין ארה"ב לרוסיה להפסקת מעשי האיבה בסוריה. אין בכך כדי לומר שהפסקת אש והסכם שלום נמצאים ממש מעבר לפינה. זהו תהליך שברירי, ואיש אינו יודע מה יילד יום. אבל יש בכך כדי לומר שהאמצעי היחיד להגיע לשם הוא שיתוף פעולה בין וושינגטון למוסקבה, כך שההתפתחויות של השבוע האחרון הן בהחלט צעד ענק בכיוון הנכון.

ההסכם קורא לשיתוף במידע לגבי מטרות [צבאיות], וזה מעמיד את רוסיה למבחן בשאלת התקיפות של ארגונים סוריים חמושים המזוהים כבני בריתה של ארה"ב. התהליך גם הסב סופסוף את תשומת הלב אל התיאום בין ארגוני ג'יהאד שונים, כמו אחראר א-שאם וג'ייש אל-איסלאם שמשתפים פעולה עם ג'בהת אל-נוסרה, השלוחה של אל-קאעידה בסוריה. ג'בהת אל-נוסרה והמדינה האיסלאמית (דאעש) נמצאים מחוץ לגבולות הפסקת האש, ואולי כעת יידרשו לתת דין וחשבון גם ארגוני הג'יהאד העדתיים הללו, שזוכים לתמיכת מעצמות מן החוץ ומתוארים לא אחת בכינוי המטעה "מורדים". כבר לפני שנתיים ויותר הזהרנו בטור הזה מפני טשטוש הגבולות בין המורדים לבין ארגוני ג'יהאד וטרור הפועלים בסוריה, ואנו דוחים כל עמימות שמאפשרת לבנות בריתה של אל-קאעידה ולארגונים המזוהים עמה - כמו אחראר א-שאם וג'ייש אל-איסלאם - לקחת חלק בעיצוב עתידה של סוריה.

כפי שדיווחו רוזן והוול סטריט ג'ורנל, כמה בכירים בממשל אובמה הביעו ספקות לגבי התיאום עם רוסיה, ואולי אף מחפשים הזדמנות ראשונה למוטט את ההתקדמות שהושגה עד כה. יש לקוות שהפסקת האש תחזיק מעמד, וגם אם לא, שממשל אובמה ימשיך לנהוג במשנה זהירות. השלכותיו של משבר עם רוסיה יהיו נסיגה במלחמה בטרור והידרדרות נוספת במלחמה בסוריה. נצי הממשל חיים כנראה בפנטזיה אם הם מאמינים שאפשר להביס את איראן ואת רוסיה בזירה הסורית. למוסקבה ולטהרן יש אינטרס ברור בסוריה, יותר מאשר לארה"ב, והן לא הולכות לשום מקום. שתיהן ידועות גם בעמידותן הגבוהה לאלימות, ולמרבה הצער גם בנות בריתה של ארה"ב באזור דומות להן בנקודת השקפתן. הדיפלומטיה העיקשת של הממשל הנוכחי, בניצוחו של מזכיר המדינה ג'ון קרי, ראויה להערכה רבה ולא לספקנות, מתוך מודעות מלאה למכשולים הרבים שעוד צפויים בדרך.

האם טורקיה "מהלכת על חבל דק" בסוריה?

אם רוסיה "מהלכת על חבל דק" בנושא הסורי, את אותו הדבר אפשר לומר גם על טורקיה. בדברים שנשא ב-24 בפברואר, אפיין נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן את שיתוף הפעולה בין ארה"ב לארגוני הכורדים החמושים שפועלים בסוריה במילים "שקר גדול", והביע ספקנות רבה לגבי הפסקת האש בגיבוי האו"ם.

דבריו אלה של ארדואן נאמרו חמישה ימים לאחר ששוחח בטלפון עם הנשיא ברק אובמה. על פי הבית הלבן, "אובמה הדגיש ואמר שלכוחות יחידות ההגנה העממיות (YPG) אסור לנצל את המצב כדי לכבוש שטיחים נוספים, ודחק בטורקיה להפגין איפוק בתגובה ולהפסיק את הירי הארטילרי על האזור... שני המנהיגים הביעו את תמיכתם בהבנות שהושגו בשבוע שעבר במינכן לקידום הפסקת מעשי האיבה בסוריה, וקראו לרוסיה ולמשטר של [בשאר אל-]אסד לחדול מהתקיפות האווירות נגד כוחות המורדים המתונים".

אובמה דחק את טורקיה לפינה בשאלת צעדיו הבאים של ארדואן בסוריה. קאדרי גורסל מסביר את התפתחותה של המדיניות הטורקית הנואשת והכושלת בסוריה. "מדיניות אנקרה בסוריה - המסתכמת למעשה בניסיון להפיל את אסד ולהעלות לשלטון בדמשק חבורה של איסלאמיסטים - קרסה מזמן. הג'יהאדיסטים שזכו לתמיכתה של אנקרה ושאר ארגונים איסלאמיסטיים קיצוניים ממשיכים להפסיד אל מול הצבא הסורי שזוכה לגיבוי רוסי, וכן אל מול יחידות ההגנה העמממיות, הזרוע הצבאית של הכורדים בסוריה. כעת, לאחר שנפל גם רעיון ההתערבות הצבאית, אילו אפשרויות נותרו פתוחות בפני ארדואן ו[ראש הממשלה אהמט] דבוטאולו למימוש האינטרס שלהם בסוריה?".

גורסל הכניס להקשר רחב גם את הדברים שאמר לאחרונה דבוטאולו בראיון לאל-ג'זירה, על עברה של טורקיה ועל המשך תמיכתה בכוחות החמושים בסוריה: "דבריו של דבוטאולו אינם אלא הודאה בפה מלא שהוא וארדואן הפכו את טורקיה לצד ישיר במלחמה בסוריה. אם המשטר בדמשק איבד שליטה על שטחים במדינה בשל מעורבותה של אנקרה, הרי שיש בדבריו של דבוטאולו משום נטילת אחריות היסטורית לכיבוש השטחים הללו בידי ארגוני ג'יהאד ואיסלאמיסטים קיצוניים כמו דאעש וג'בהת אל-נוסרה. ואם מתנגדי המשטר הצליחו להגן על עצמם בזכות מעורבותה של טורקיה, כפי שטוען דבוטאולו, הרי שיכלו לעשות זאת רק בעזרת כלי נשק שנשלחו מטורקיה. מכאן נובע שיש בדבריו של דבוטאולו משום הודאה מובלעת באספקת נשק למורדים, וגם התחייבותו להמשיך ולתמוך בהם מרמזת להמשך אספקת הנשק. לסיכום, אנקרה ויתרה אולי על רעיון ההתערבות הצבאית, אך העמדה שבה היא מחזיקה ממשיכה לסכן אותה בעימות צבאי מול רוסיה".

סמיח אידיז מישש את הדופק של בכירי משרד החוץ הטורקי, והגיע למסקנה ש"מדיניות החוץ של אנקרה בימי שלטונה של מפלגת הפיתוח והצדק (AKP) נמצאת על הקרשים. הרוב מסכימים שהסיבה לכך היא שהמדינה נטשה את מדיניות החוץ המסורתית שלה לטובת השקפה איסלאמיסטית. מצב זה, טוענים המומחים, צמצם משמעותית את האפשרויות שעומדות בפני אנקרה, במיוחד בעת סוערת שכזו באזור כולו... AKP ידועה בגישתה הנקמנית למדיניות החוץ, כולל החרמה של כל מי שמסרב ללכת בדרכה עד כדי התייחסות אליו כאל אויב".

מטין גורג'ן מדווח מאנקרה על הזיהוי הבהול והפתלתול של מבצעי פיגוע התופת בשיירה צבאית באנקרה ב-17 בפברואר, פיגוע שגבה את חייהם של 30 קורבנות: "הנרטיב של אנקרה השתנה שלוש פעמים. בפעם הראשונה, הכריז דבוטאולו על ראיות חד-משמעיות שמצביעות לכיוון YPG. לאחר מכן טענו באנקרה שארגון "נצי חירות כורדיסטן (TAK) נטל אחריות כוזבת לפיגוע כדי להסיר את האשמה ממפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK). רק לאחר שהתקבלו תוצאות הדנ"א וקבעו נחרצות שהמפגע היה עבד אל-באקי סומר, אימצה אנקרה נרטיב שלפיו כל ארגוני הטרור הם ממילא אותו הדבר. לא קשה לאתר קווי דמיון בין תגובתה של אנקרה לפיגוע התופת לבין תגובתה הקודמת לטבח בתחנת הרכבת. התייחסות עמומה ולא מוגדרת לאיומים, כזו שאינה מבחינה בין ארגונים וקבוצות, גורמת מבוכה רבה למערכת הביטחון. אין לנו אלא לתהות מדוע מיהרה אנקרה להכריז בחיפזון על זהותו של המפגע, ומדוע הסתמכה על האשמות חסרות בסיס. המקורות הבכירים ביותר באנקרה השתתקו כולם לנוכח שאלה זו. באנקרה של ימינו, כשתשובה לשאלה נתקלת בדממה מוחלטת, יש בכך כדי לרמז לצוואר בקבוק במנגנוני ניהול המשברים של הממשלה. אנקרה פשוט אינה מסוגלת להתמודד עם שטחים אפורים, והחולשה הזו תורמת לקיטוב פוליטי, אתני ועדתי מבית, וכן לפקפוק גובר והולך בזירה הבינלאומית באשר לעמדתה של אנקרה כלפי סוריה".