המלכוד הביטחוני של נתניהו

לכאורה, הודעת שירות הביטחון הכללי על ממצאי חקירתו של הקטין הפלסטיני שרצח את דפנה מאיר בישוב עתניאל ב-19 בינואר [2016], הייתה סטנדרטית. המחבל, בן 15, מהכפר בית עמרא הסמוך לחברון, נעצר למחרת הרצח בביתו בכפר. הוא הצליח לחדור לעתניאל ולהימלט ממנה ללא הפרעה, אך חוקרי השב"כ הגיעו אליו תוך 24 שעות.

באופן חריג, נמסרו בהודעת השב"כ פרטים על מה שגרם לנער הפלסטיני לבצע את הפיגוע: "מחקירתו בשב"כ עולה כי במהלך התקופה שקדמה לפיגוע הרצח צפה הקטין בשידורי הטלוויזיה הפלסטינית, אשר הציגו את ישראל כמי ש'הורגת צעירים פלסטינים'. עוד עלה כי ביום הפיגוע, ובהשפעת התכנים אליהם נחשף בטלוויזיה הפלסטינית, החליט הקטין לבצע פיגוע דקירה במטרה לרצוח יהודי. לנוכח סמיכות היישוב עתניאל למקום מגוריו, החליט הקטין לבצע את הפיגוע בעתניאל".

כאמור, לכאורה הודעה סטנדרטית. במציאות, כל מילה בהודעה הזו נוסחה בקפידה. העובדה כי הקטין הפלסטיני צפה בהסתה של הטלוויזיה הפלסטינית ובעקבותיה החליט לרצוח יהודים מודגשת פעמיים בטקסט, בזו אחר זו.

כמה ימים לפני כן [20 בינואר], פורסמו בתקשורת הישראלית נתונים על מחקר שנערך על ידי מומחי מתאם הפעולות בשטחים (מתפ"ש), ממנו עולה שההסתה אינה הגורם העיקרי שמוציא צעירים פלסטינים בגילאי 11, 13, 15 ו-17 לרצוח יהודים ולאבד גם את חייהם. המחקר של אנשי המתפ"ש מציג נתונים מורכבים בהרבה, עם מאפיינים רבים ומשתנים, שמצביעים על תמונה הרבה פחות החלטית מזו שמציג השב"כ. מתברר כי בחלק מהמקרים המחבלים כלל לא נהגו לצפות בשידורי הטלוויזיה הפלסטינית. ובכלל, הרייטינג של הערוצים הפלסטינים הרשמיים נמוך מלכתחילה, וכמעט אפסי בקרב צעירים (כמעט כמו במערב). הצעירים הפלסטינים קשובים בעיקר לרשתות חברתיות ולסביבה הקרובה שלהם. פעמים רבות הם יוצאים לבצע פיגוע כדי לנקום את מותו בפיגוע של קרוב משפחה או חבר, פעמים אחרות מדובר במשבר נפשי (בשבוע שעבר רבה ילדה פלסטינית בת 13 עם משפחתה, לקחה סכין והסתערה על מאבטח ישראלי בענתות כדי להתאבד), באירוע חיצוני או בזעם פתאומי שגורם לאותם מחבלים בודדים להחליט לעשות מעשה שיביא, ככל הנראה, לאובדנם.

מאחורי הקלעים ניטש עימות לא פשוט בתוך מערכת הביטחון הישראלית סביב הדרכים להילחם בגל הטרור הנוכחי, שנמשך כבר למעלה משלושה חודשים [מאז 1 באוקטובר], וגם סביב המניעים לפריצתו.

בעוד ראש הממשלה נתניהו וכמעט כל שריו ודובריו מטיחים אישומים חריפים ברשות הפלסטינית ובאבו מאזן על המשך שידורי ההסתה של אמצעי התקשורת הפלסטינית, יש בתוך מערכת הביטחון גם קולות אחרים. הם גלומים בדמותו של האלוף יואב (פולי) מרדכי, מתאם הפעולות בשטחים, ואנשיו.

בניגוד לשירות הביטחון הכללי, שבוחן את האירועים מתוך מה שמכונה בישראל "קשית הסיכול" – זווית ראייה סובייקטיבית, צרה וממוקדת שמתרכזת רק במניעת הפיגוע הבא, ותו לא, אנשי המתפ"ש מנסים לפענח את החברה הפלסטינית, את זרמי המעמקים, את הלך הרוח, הצעירים והטרנדים שקובעים, בסופו של יום, את הכיוון אליו הולכים הפלסטינים.

הממצאים של תיאום הפעולות בשטחים לא תמיד תואמים את ממצאי השב"כ. בעוד המתפ"ש מטיף להמשך הכנסת מספר גדול ככל האפשר של פועלים פלסטינים לישראל, בשב"כ מזהירים מפתיחות כזו ומעדיפים לצמצם. בשלב הזה, הרמטכ"ל רב אלוף גדי אייזנקוט קרוב בדעותיו יותר למתפ"ש מאשר לשירות הביטחון הכללי. אייזנקוט מדגיש בכל הזדמנות כי יש פוטנציאל להתדרדרות ביטחונית ביהודה ושומרון, וכי חיוני להמשיך להפעיל את כל המרסנים החיוביים שמשפיעים לטובה על השטח: העסקת 120 אלף הפועלים הפלסטינים בישראל ובהתנחלויות, המשך התיאום הביטחוני עם מנגנוני הרשות הפלסטינית והמשך שיתוף הפעולה הכלכלי כולל תמריצים רבים ככל האפשר לכלכלה הפלסטינית.

שתי הגישות הללו מתנגשות עכשיו בצמרת הישראלית במלוא העוצמה. הטרור נמשך, בשבוע האחרון חדרו מחבלים פלסטינים צעירים לשלוש התנחלויות (עתניאל, תקוע ובית חורון) והצליחו לרצוח שתי נשים ולפצוע אחרים, ובישראל צמרת המערכת הביטחונית אובדת עצות.

מי שנמצא במלכוד, הוא ראש הממשלה נתניהו. "מר ביטחון" הישראלי לא מסוגל כרגע להחזיר את תחושת הביטחון לרחובות באופן כללי, ובפרט בהתנחלויות ביהודה ושומרון, שם מרוכז ציבור שהצביע עבורו. בתסכולו, מוציא נתניהו את זעמו על הרשות הפלסטינית ועל כל מטרה מזדמנת שנקרית בדרכו. האחרון שחטף מנתניהו היה מזכ"ל האו"ם באן קי-מון, שאמר השבוע [26 בינואר] שהטרור הפלסטיני הוא תגובה טבעית של עם הנלחם בכיבוש. נתניהו התנפל על קי-מון בקצף, וטען שהוא מעניק "רוח גבית לטרור".

הביקורת שנתניהו מותח באותו נושא על הרשות הפלסטינית נתפסת על ידי גורמי ביטחון ישראלים רבים כלא עניינית ולא מוצדקת. "ראשית, יש ירידה בולטת ברמת ההסתה של כלי התקשורת הפלסטינים הרשמיים", אמר בשבוע שעבר גורם ביטחוני בכיר לאל-מוניטור, "שנית, התיאום הביטחוני השתפר מאוד והפלסטינים פועלים ללא הרף על מנת לסכל פיגועים".

בשיחות סגורות ולאחר שהשביעו את בני שיחם לשמור על אנונימיות, לא מעטים מבין גורמי הביטחון הישראלים הרשמיים סבורים שההתקפות החוזרות ונשנות של הצמרת המדינית בישראל על אבו מאזן והרשות הפלסטינית הם שגיאה כבדה. "הרשות בלחץ כבד", הם אומרים, "אבל על ישראל לעשות הכל כדי שאבו מאזן ישרוד. האלטרנטיבה גרועה בהרבה. הוא מחויב למלחמה בטרור, וזה הדבר החשוב. אי אפשר לצפות ממנו לגנות את הפיגועים בגל הטרור הנוכחי, שכל העם הפלסטיני ללא יוצאים מן הכלל תומכים בו. הוא לא יכול ללכת נגד העם שלו. צריך להבין את מגבלותיו".

בשלב הזה, הרמטכ"ל אייזנקוט ושר הביטחון משה (בוגי) יעלון מצליחים לשמור על יציבות ולמנוע את הניסיונות מצד הימין הקיצוני, ובעיקר סיעת "הבית היהודי", להחריף את הצעדים בשטחים ולהוביל להמשך התדרדרות. הבעיה היא, שהמצב הזה זמני. המשך הטרור יחזק את הכוחות הדוחפים להחרפת הענישה, מה שעלול להסלים את המצב עוד יותר עד כדי אובדן שליטה.