האם צריך להזמין לשיחות השלום על סוריה ארגונים חמושים המסונפים לאל-קאעידה?

אסור להיכנע לבנות בריתה של אל-קאעידה בעניין שיחות השלום בז'נבה

הוועד העליון למשא ומתן - ארגון הגג של האופוזיציה הסורית שזוכה לתמיכת סעודיה – הסכים להשתתף בוועידת השלום של האו"ם בז'נבה, וזה עשוי להיות סימן מעודד. ואולם ראשי הוועד טוענים שאינם מוכנים להיפגש עם משלחת המשטר, עד שהצבא הסורי יחדל מהפצצות של אזורים הנתונים לשליטת המורדים ויפסיק את המצור סביב העיירות שבשליטת האופוזיציה. השליח המיוחד של האו"ם בסוריה, סטפן דה מיסטורה, ידלג בין המשלחות השונות ויקיים מה שמכונה "שיחות קרבה".

על פי דיווחים בתקשורת, נראה כי ארצות הברית ורוסיה מסכימות על מתווה כללי לתקופת מעבר של שנתיים, כולל שילוב של מנהיגי אופוזיציה ולוחמים מתונים בשלטון הסורי לאורך מספר שנים, ודחיית הדיון בגורלו של נשיא סוריה בשאר אל-אסד עד לסוף תקופת המעבר. ארצות הברית ורוסיה עדיין חלוקות - גם בפומבי - בשאלה אם אסד צריך להישאר או לפנות את מקומו בתום תקופת המעבר.

אנחנו תומכים אמנם במאמצי הדיפלומטיה של דה מיסטורה וחשים מעודדים מנכונותו של הוועד להשתתף בשיחות השלום בז'נבה, אך המפתח האמיתי נמצא כעת בסוריה עצמה, שבה זכו בשבוע האחרון כוחות המשטר - בסיוע אווירי של רוסיה - בהישגים משמעותיים באזור לטקייה האסטרטגי. כמו כן, בטור הזה הסברנו לא מזמן שחאלב היא המפתח לסיום הסכסוך בסוריה. רק השבוע הצטרפו לג'בהת אל-נוסרה, ארגון המסונף לאל-קאעידה, קבוצות חמושות כמו אחראר א-שאם ושאר ארגוני מורדים, כדי להתגונן יחדיו מהתקדמות הצבא הסורי ובנות בריתו באזור חאלב.

למען הפרוטוקול, ובתגובה לניסיון המבלבל לפתוח דלת לארגון אחראר א-שאם - אחיו לנשק של אל-קאעידה ומאמין קיצוני לא פחות בהחלת השריעה - זה הזמן לחזור ולומר שארצות הברית חייבת להרחיק משיחות השלום על סוריה גם את אחראר א-שאם, גם את צבא האיסלאם (ג'ייש אל-איסלאם) וכן כל ארגון אחר שמשתף פעולה עם ג'בהת אל-נוסרה. כזכור, ג'בהת אל-נוסרה מסונף לאל-קאעידה, אותו ארגון שרוצח חפים מפשע בכל רחבי העולם, אותו ארגון שביצע את פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית, אויבן המושבע של ארצות הברית ושל אזרחיה, של ערכיה ושל בנות בריתה. הראיות לשיתוף פעולה בין אחראר א-שאם וארגונים נוספים לבין ג'בהת אל-נוסרה מתועדות היטב, בין השאר בדיווחי התקשורת מהקרבות האחרונים באזור חאלב ובמקומות אחרים. כדאי גם לשוב ולקרוא את הטור של עלי מאמורי, שבו שרטט את האידאולוגיה הפלגנית וחדורת השנאה של זאהרן עלוש, מנהיג צבא האיסלאם שנהרג בסוריה בדצמבר, כדי להבין מדוע לאנשים ולארגונים הללו אין שום מקום בסוריה חילונית ומאוחדת.

ארגונים שכאלה עושים שירות דוב לשאיפותיו של העם הסורי, שהתקומם ב-2011 מתוך רצון אמיתי בשקיפות ובשלטון כוללני. רבים מאותם אנשים טובים, שתומכים בסוריה מאוחדת ולא עדתית, מיוצגים היום בארגוני האופוזיציה שפועלים בסוריה. קולותיהם צריכים להישמע, ולא להיבלע בתוך זעקות הקרב של סוכני השנאה והעדתיות, גם אם לאותם ארגונים סלפים יש "כוחות בשטח".

ממשלת סוריה, מצדה, צריכה להישמע מיד לקריאת האו"ם להעניק סיוע הומניטרי לערים הנצורות, בהתאם להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2258.

חמאס בין הפטיש לסדן בסכסוך בין איראן לסעודיה

עדנאן אבו עמאר מדווח השבוע מרצועת עזה שחמאס נמצא בין הפטיש לסדן בעקבות המתיחות האחרונה בין איראן לסעודיה. מצב עניינים שכזה ודאי לא חדש לחמאס, שאיבד את תמיכתה של איראן ב-2011, לאחר שהפנה את גבו למשטר הסורי, בן בריתה של טהרן.

אבו עמאר כותב: "כדי לסבך עוד יותר את המצב, חמאס מודע לכך שהשפעתה של איראן באזור עשויה להתגבר, כעת משהוסרו הסנקציות הבינלאומיות והכלכלה הסעודית הולכת ומידרדרת בעקבות הצניחה במחירי הנפט".

נציג פוליטי של חמאס אחמד יוסוף סיפר לאבו עמאר שאיראן אכן צמצמה - אך לא הפסיקה כליל - את הסיוע שהיא מעניקה לזרוע הצבאית של הארגון, והוסיף שההתנגדות הפלסטינית סומכת על התמיכה האיראנית ושגם איראן מרוויחה מהמינוף שמעניקה לה תמיכה זו.

ברשות הפלסטינית, התלויה בסיוע כלכלי של סעודיה, מיהרו לעמוד לצד הממלכה בסכסוך שלה עם איראן. סאיב עריקאת, ראש צוות המשא ומתן הפלסטיני, אמר בראיון לארון מג'יד: "האיראנים צריכים להפסיק לדחוף את האף שלהם לתוך העניינים של אחרים, או לייצא את המהפכה שלהם".

כשנשאל על השתתפותו של נשיא פלסטין אבו מאזן בחגיגות שהתקיימו בדמשק לרגל 51 שנה לפתח, שם שיבח אבו מאזן את אסד, השיב עריקאת לאל-מוניטור: "אמרנו כבר מהיום הראשון שלא נתערב במה שקורה בסוריה".

"בסוריה חיים 600 אלף פליטים פלסטינים", הוסיף עריקאת, "כשפתח עורך את [חגיגות] התמיכה השנתיות שלו במוסקבה - גם שם יש פלסטינים - האירוע מתקיים בנוכחות הנשיא [ולדימיר] פוטין והנשיא עבאס. כואב לנו על מה שקורה בסוריה, אבל אנחנו אורחים בסוריה ולא אזרחים".

עריקאת שידר דחיפות בהקשר של האיום הפוטנציאלי מצד המדינה האיסלאמית (דאעש). "העדיפות העליונה שלי היא לא לאפשר לדאעש להניף דגל בפלסטין", אמר. "אנחנו חייבים להביס את דאעש ואת שאר הקיצוניים. עבורי, היהדות איננה איום. היהדות היא אחת מהדתות של אלוהים, בדיוק כמו הנצרות והאיסלאם. הסכסוך בינינו הוא לא דתי. דאעש הורגים היום עיראקים, צרפתים וטורקים; אף אחד לא מזדהה איתם. אם דאעש יתחילו לרצוח ישראלים, מי לדעתך יגנה אותם בעולם המוסלמי? אף אחד".

מן הראוי להזכיר שכבר בסיכום השבועי הראשון שלנו, בנובמבר 2012, ציינו כי "איראן הוכיחה שיש לה המשאבים כדי לשנות את המשוואה ולהטות את הכף, גם באזורים שליריבותיה יש בהם כביכול הגמוניה".

מקהלת הספינים של ארדואן

סמיח אידיז כותב כי ביקורו בטורקיה של סגן נשיא ארצות הברית, ג'וזף ביידן, בשבוע שעבר רק הדגיש את הקרע המעמיק והולך בין וושינגטון לאנקרה בנושא הסורי.

"פרשנים רבים רואים בניסיונות השיח המגושמים של ביידן עם הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן ועם ראש הממשלה אהמט דבוטאולו סימן מבשר להידרדרות שעוד צפויה בקשרים המתוחים ממילא בין שתי המדינות", כותב אידיז.

ביידן ביקר את יחסה של ממשלת ארדואן לתקשורת ולאנשי אקדמיה שמותחים עליה ביקורת, ועורר זעם בתקשורת הטורקית הממוסדת. מוסטפא אקיול מדווח שערוצי התקשורת הפרו-ממשלתיים דאגו להפיץ סיפור שקרי ולפיו ביידן תמך כביכול ביוזמה של הסנאט לעצור אנשי אקדמיה אמריקאים שהצביעו על מעורבותה של ממשלת ארה"ב בפיגועי הטרור של 11 בספטמבר. כמובן שהסנאט מעולם לא דן בנושא וגם לא היו ולא נבראו מעצרים כאלה, אבל בליץ התקשורת המזויף הזה שימש מעין תגובה לחצי הביקורת של ביידן, ועלה בקנה אחד עם הספין של ארדואן: "באף מדינה באירופה ובעולם כולו אין חופש עיתונות כמו זה ששורר בטורקיה. בכל מדינה אחרת, אי אפשר לתקוף את הנשיא או את ראש הממשלה".

אידיז מוסיף וכותב: "אבל אבן הנגף העיקרית בשיחות בין ביידן לדבוטאולו ולארדואן היתה דווקא חילוקי הדעות בנושא המפלגה הדמוקרטית המאוחדת (PYD), ארגון הגג של הכורדים בסוריה, ויחידות ההגנה העממיות (YPG), הזרוע הצבאית שלה".

טורקיה דורשת לאסור על PYD השתתפות בשיחות השלום בז'נבה. ארה"ב רואה ב-PYD בת ברית אמינה במאבקה נגד דאעש. בהתחשב בדחיפותו של המשבר בסוריה, ובתחילתן של שיחות הקרבה שמתווך האו"ם בז'נבה, נוכל רק לצפות שחילוקי הדעות ילכו ויעמיקו.