ישראל ורוסיה: תיאום מנומס

ישראל ורוסיה מתנהגות, על פי המיוחס להן, כמו שני אריות בסוואנה האפריקאית. אריה אחד, צעיר יותר, הוא הזכר השליט בטריטוריה. הוא רגיל לשוטט בה ולפעול כמעט ללא הפרעה. לפתע הגיע למקום אריה נוסף, בוגר יותר, חזק יותר, עוצמתי יותר. שני האריות בוחנים זה את זה בזהירות. אף אחד מהם לא מעוניין להיכנס לקטטה שעלולה לגרום נזק. הטריטוריה גדולה מספיק לשניהם והאינטרסים שלהם לא בהכרח מנוגדים. על כן הוחלט על דו-קיום בסוג של "שלום קר" ותיאום מסוים במהלכים שבשטח המשותף. מה שאנחנו רואים עכשיו, זה איך שני האריות הללו מסתובבים זה סביב זה, בוחנים זה את דריכותו של זה, מרחרחים, משרטטים גבולות, בודקים תגובות, מנסים לקבוע כללי משחק.

כך הסביר השבוע, בשיחה סגורה, דיפלומט מערבי המוצב במזרח התיכון את מה שמתרחש בין ישראל לרוסיה בכל הקשור למתרחש בסוריה. ביום שישי האחרון [30 באוקטובר] תקף חיל האוויר הישראלי, על פי פרסומים זרים, מטרות של צבא אסד וחיזבאללה בשטח סוריה.

בשבועיים האחרונים תוקפים הרוסים בקביעות מטרות מורדים בכל רחבי סוריה. חלק מהתקיפות הללו מתבצע בגולן הסורי, לא רחוק מהגבול הישראלי. אחת התקיפות ממש "גירדה" את גזרת הגבול והתבצעה באזור דרעה, כשישה מייל מהגבול בין ישראל לסוריה. רוסיה בוחנת, באמצעות התקיפות הללו, את העצבים של ישראל. המדיניות הישראלית ברורה: חיל האוויר מיירט כל מטוס או גוף אווירי שמגיע לקו הגבול, בלי לברר או לשאול שאלות מיותרות. על השאלה מה יקרה אם מטוסי קרב רוסים יחצו בטעות את הקו הזה, איש בצה"ל לא מוכן לענות.

כדי להפיג את המתח, נזכרים בישראל בקרבות האוויר מעל תעלת סואץ במסגרת מלחמת ההתשה בין ישראל למצרים. באחד מהם, ביולי 1970, הפיל חיל האוויר הישראלי חמישה מטוסי מיג-21 מוטסים בידי טייסים סובייטים. אף אחד בישראל לא רוצה לחזור לימים ההם, ובכל זאת, המצב לא פשוט.

התקיפה הישראלית, על פי פרסומים זרים, של מטרות אסד וחיזבאללה, באה כדי לסמן טריטוריה ולהבהיר לרוסים שגם אם הם כאן, ישראל תמשיך להגן על האינטרסים שלה. לפני כחודש, לאחר שהנשיא פוטין הביע "דאגה" מתקיפות ישראל בסוריה, אמר שר הביטחון משה (בוגי) יעלון [29 בספטמבר] ש"אני מציע שלא יבחנו אותנו". יעלון ציין כי הפעילות הישראלית אינה מתואמת עם רוסיה, וכי "יש לנו אינטרסים, וכשהם מאוימים אנחנו פועלים ואנחנו נמשיך לפעול, וזה הובהר גם לנשיא רוסיה".

מאז, התקיימה הפגישה המפורסמת [7 באוקטובר] בין סגן הרמטכ"ל הרוסי לסגן הרמטכ"ל הישראלי, אלוף יאיר גולן, והוכרז על הקמת "מנגנון תיאום" בין שתי המדינות. מה מהותו של המנגנון הזה? ככל הידוע, לא מדובר ב"קו אדום" טלפוני פתוח 24/7 או משהו מהסוג הזה. מדובר בתיאום כללי, שטחי ולא סדיר. כשהרוסים תוקפים בקרבת הגבול הישראלי, ישראל מקבלת, על פי מקורות צבאיים, "מושג כללי". לא נמסרת רשימת מטרות, לא יעדי הפצצה, לא אזורים מדויקים. וכשישראל תוקפת בקרבת הגבול לאחר זליגות ירי? "אנחנו לא מתאמים את התקיפות שלנו", אמר גורם צבאי בכיר, "אנחנו לא צריכים לבקש אישור להגן על האינטרסים המיידיים שלנו. אנחנו נמצאים כאן, זה הגבול שלנו ואנחנו פועלים כפי שפעלנו עד עכשיו. הקווים האדומים שלנו ברורים, ואין לנו כוונות לשנות אותם".

במגעים בין ישראל ורוסיה, התמקדו הצדדים במציאת נוסחה ל"מניעת חיכוך" ביניהם. הכוונה הייתה להגיע ל"מקסימום מימוש האינטרסים של הצדדים, במינימום תיאום". במילים אחרות, מדובר בתיאום מנומס, אבל לא מפורט, לא מיידי, לא מבצעי. אין חלוקת נקודות ציון על המפה, אין הרמת טלפון חצי שעה לפני ההפצצה. "השמיים גדולים ויש מספיק מקום לכולם", אומר גורם צבאי ישראלי בכיר, ולמרות זאת בשני הצדדים מודעים לכך שיש גם אינטרסים מנוגדים בין חילות האוויר של ישראל ורוסיה, יש גם שדות מוקשים הרובצים בין הצדדים, זה לא פשוט כמו שזה מוגדר.

השאלה הגדולה הנשאלת בירושלים היא, עד איפה מוכן יהיה פוטין להשקיע בסוריה. האם הוא יישאב לתוך הוואקום הסורי הגדול בכל העוצמה, או יסתפק במה שקורה עכשיו, פלוס מינוס. גורם צבאי ישראלי בכיר מאוד, בשיחה סגורה לפני כמה שבועות, אמר כי "יש בהחלט פוטנציאל שסוריה תהיה וייטנאם של רוסיה". אחרי שחשב רגע, הוסיף הגורם: "בעצם, לא צריך לתת את הדוגמה של וייטנאם. לרוסיה הייתה אפגניסטן. הם יודעים מצוין מה זה אסלאם קיצוני".

האינטרסים של פוטין מנוגדים למה שרוב מערכת הביטחון הישראלית מעוניינת שיקרה: ישראל ממשיכה כרגע לראות בציר הרשע השיעי, מטהרן דרך דמשק ועד ביירות, את האיום המשמעותי עליה ועל האזור כולו ולכן המאמץ של פוטין להכריע, יחד עם האיראנים, את המערכה בסוריה, בא על חשבון אינטרס ביטחוני ישראלי. מצד שני, בישראל לא ממהרים להתרגש. משמרות המהפכה ספגו כבר כמה תבוסות קשות מידי דאע"ש בשבועיים האחרונים, אומרים בישראל, יכול להיות שהמעורבות הרוסית בסך הכל תאזן את החזית ותקפיא את התיקו המדמם, מה שייחשב בישראל כהתפתחות חיובית.

כך או אחרת, שני האריות המסתובבים זה סביב זה באותה סוואנה וממשיכים לנסות לקבוע כללי משחק תוך כדי תנועה. בישראל לא מוציאים מכלל אפשרות כי הרוסים יכריזו על רוב השמיים מעל סוריה כ"איזור ללא טיסה", ויאכפו אותו באמצעות סוללות של טילי אס-300 שיוצבו בים מול החוף הסורי. התפתחות כזו יכולה לקרות גם בלי הכרזה רשמית. מספיק שבחיל האוויר הישראלי יידעו שאזורים מסוימים "מכוסים" על ידי אס-300. האם הצדדים יאתגרו זה את זה? במקרה כזה, יוגדרו מחדש כללי המשחק. רוסיה תתייצב בעמדת מעצמת העל ותנסה להראות לישראל, הקטנה וחלשה ממנה בהרבה, את מקומה. התפתחות כזו עלולה לאתגר את כל השחקנים על לוח השחמט המזרח תיכוני המדמם.

בשלב הזה, ההערכה שזה יקרה איננה גבוהה. נכון ליום ראשון בערב [1 בנובמבר], העדיפות הראשונה של הנשיא פוטין היא לפענח את תעלומת התרסקות מטוס הנוסעים הרוסי מעל סיני בשבת. כמעט כל השחקנים מקווים שיתברר שלא מדובר בפעולת טרור של דאע"ש. כולם, חוץ מדאע"ש עצמה.