קשה להפריז בחשיבות התדרוך לכתבים של בכירי הבית הלבן (5 בנובמבר), ערב ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בוושינגטון. נאמר בו כי לא רק שאפסו הסיכויים להשיג הסדר קבע עם הפלסטינים בזמן שנותר עד תום תקופת כהונתו של הנשיא אובמה; גם המשא ומתן, לא רק ההסדר, יאלץ להמתין לנשיא הבא. על רקע הדברים הברורים הללו, ההצהרה של הנשיא לפני הפגישה עם נתניהו (9 בנובמבר), שלפיה הוא מתכוון לשוחח עם אורחו על הדרכים "לחזור למסלול תהליך השלום", נשמעה חלולה ואף צורמת. "לישראל יש את הזכות ואף את החובה להגן על עצמה מפני טרור פלסטיני", אמר אובמה. ומה עם הזכות של הפלסטינים להגן על עצמם מפני טרור המתנחלים והחובה של הרשות הפלסטינית להתגונן מפני מפעל ההתנחלויות?
אם אובמה לא יחזור בו מ"התפטרותו" מתפקיד המתווך הבכיר בין ישראל לפלסטינים, הוא ישאיר לבא אחריו אדמה חרוכה בין הים לירדן. תהיה זו הפעם הראשונה מאז ימי ממשל לינדון ג'ונסון שנשיא אמריקאי ייצא מהבית הלבן מבלי לרשום תו כלשהו בסימפוניה הבלתי גמורה של הסכסוך הישראלי-ערבי.
ריצ'רד ניקסון המציא את "הסכם הפרדת הכוחות" בין ישראל למצרים; ג'רלד פורד יירשם בהיסטוריה בזכות הביטוי "הערכה מחדש" של יחסי ארה"ב-ישראל - האיום שתרם להשלמת אותם הסכמים; ג'ימי קרטר מוזכר בנשימה אחת עם הסכם קמפ דיוויד בין ישראל למצרים; רונלד רייגן הוליד את הדיאלוג בין ארה"ב לאש"ף; ג'ורג' בוש האב יזם את ועידת מדריד; ביל קלינטון היה השדכן של הסכם "אוסלו ב'" ו"הסכם חברון"; ג'ורג' בוש הבן חתום על "מפת הדרכים" והמצאת "הקוורטט". אובמה נכנס לפנתיאון המזרח תיכוני כאלוף נאומי השלום. עשר בדיבורים, אפס במעשים. חמור מכך, בתקופת כהונתו מספר המתנחלים בגדה עלה משמעותית - מ-297 אלף ל-400 אלף בקירוב.
בעדותו בפני הסנאט באפריל 2014 תיאר מזכיר המדינה ג'ון קרי במלים האלה את קריסת המשא ומתן העקר שהוא ניצח עליו במשך תשעה חדשים: "עבר יום, עוד יום עבר (בהמתנה לביצוע הפעימה הרביעית של שחרור אסירים פלסטינים), ואז ביום השלישי בצהריים נמסרה הודעה על בניית 700 יחידות דיור בירושלים - ופוף". מאז חלפו כ-20 חודשים באפס מעשה אמריקאי במסלול תהליך השלום. למעשה, נכון יותר לומר שהזמן הזה עבר בהצבת מכשולים במסלולים מדיניים חלופיים, שבראשם הכרה של מועצת הביטחון במדינה פלסטינית על בסיס יוזמת השלום הערבית מ-2002. כשהמסלולים הדיפלומטיים נחסמים בפני העם הפלסטיני, לא נותר לו אלא להשלים עם הכיבוש המתמשך ועוולותיו, או להמריא במסלול האלימות. הציבור הפלסטיני חצוי היום בין שני המסלולים הללו. קשה למצוא פלסטיני שתולה תקוות במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. קשה למצוא ישראלי שמאמין כי אם יחודש המשא ומתן, במתכונת שהובילו צוותי שלום אמריקאים, הוא יקדם את סיום הסכסוך.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
