דילוג לתוכן העיקרי

כך יכול הנסיך הירדני להרגיע את השטח בישראל

אורית פרלוב, חוקרת רשתות חברתיות בעולם הערבי, אומרת בראיון לאל-מוניטור שגל הטרור הפלסטיני הנוכחי מנותק מההנהגות של פתח או חמאס, וצמח באופן ספונטני באינטרנט: "המון ילדים בלי הנהגה, שאין סיכוי להשתלט עליהם"
Farah Baker, 16, uses her phone to tweet in her family's home in Gaza City, August 10, 2014. As bombs explode in Gaza, Palestinian teenager Farah Baker grabs her smartphone or laptop before ducking for cover to tap out tweets that capture the drama of the tumult and fear around her. The 16-year-old's prolific posts on Twitter have made her a social media sensation through the month-old conflict. Once a little known high school athlete, Baker's following on the Web site has jumped from a mere 800 to a whoppi

"לגל הטרור של הדקירות אין הנהגה", טוענת אורית פרלוב, חוקרת רשתות חברתיות בעולם הערבי מהמכון למחקרי ביטחון לאומי. פרלוב, שכבר אחרי "צוק איתן" לפני כשנה זיהתה את ההתארגנות ברשתות של צעירים פלסטינים, מגדירה את טרור הדקירות כרדיקליזציה ללא הנהגה וללא מטרה מוגדרת, כשחמאס והתנועה האיסלמית מנסות לתפוס עליו בעלות ולנהל אותו. בראיון לאל-מוניטור היא מתארת את נקודות הציון מהשנה האחרונה שהובילו להתפרצות הטרור בשבועות האחרונים, ומסבירה מהם תפקידיה והשפעותיה של הרשת על הדור האבוד של הצעירים הפלסטינים ועל הציבור הישראלי. ויש לה, למרות הכל, גם מסר של תקווה.

אל-מוניטור: הטיעון הרווח בימים האחרונים בקרב פרשנים הוא שהרשתות החברתיות הן אלה שמחוללות את גל הטרור הנוכחי. מה דעתך?

פרלוב: התשובה היא יותר מורכבת. מצד אחד הרשת היא הפלטפורמה האינפורמטיבית הגדולה בעולם, והיא שברה את מונופול הידע. אין יותר תמונות ערוכות, ואתה מקבל הכל לסמארטפון בזמן אמת: את המחבלת שדקרה, ואת המחבל שחוסל, הכל מגיע אלינו ישירות ללא תיווך, זה חודר אלינו אל תוך הבית בזמן אמת ובמינונים גבוהים.

לעובדה שצעירים פלסטינים כלואים בעזה בלי יכולת לנוע, אין השפעה על היכולת שלהם להפיץ רעיונות. בעידן הרשתות אי אפשר לעצור רעיונות. כדי להבין את מהירות הפצת המידע אפשר להשתמש כדוגמה בקליפ המזעזע של דאעש, שצילמו את שריפתו של החייל הירדני. הוא הגיע ל-150 מיליון צפיות בתוך שבע דקות בלבד - הזמן שלקח ליו-טיוב להוריד את הסרטון מהרשת.

הרשת מעצימה את תמונת המצב, וכך ארבעה מקרי דקירה שהסתיימו בפציעות קלות מכניסים את האנשים ללחץ והם חשים פגיעים מאוד. הרי פעם התפוצצו במרכזי הערים אוטובוסים עם עשרות הרוגים ביום, ומדד ההיסטריה לא היה אז כל כך גבוה. אם בוחנים את המצב בעיניים אוביקטיביות, אז המצב הביטחוני יותר טוב כיום, אבל בכל זאת אנשים חשים יותר פגיעים, ושלמשטרה אין יכולת להגן עליהם.

אל-מוניטור: והצעירים שלוקחים סכין בבוקר בהיר אחד ויוצאים לדקור - הם מושפעים מהרשת?

פרלוב: כבר ראינו בשנים האחרונות שהרשת עוזרת להניע ציבורים. לא צריך לוגיסטיקה ולא צריך תכנון ממושך, כפי שהדבר קרה בכיכר תחריר או כאן במחאה החברתית. מה שקרה כאן הפעם, זה שברשת החל לפני כשנה בסמוך לסיום צוק איתן, קמפיין "דרוס  ודקור". זה רעיון מאוד פשוט, עם תמונות תואמות, שפורסמו בעמודי פייסבוק ובטוויטר. היו קריקטורות שהראו מחבלים צעירים דורסים חיילים.

לקמפיין הזה לא הייתה מטרה מוגדרת, והוא הזכיר את הקמפיינים של דאעש. הרעיון הוא ליצור אפקט של פחד במינימום עלויות, בלי להתעסק עם חגורות נפץ. מספיק להשתמש בסכין או במכונית. ואכן, בחודשים האלה היו כמה פיגועי דריסה. העניין הוא שלקמפיין הזה לא היה נארטיב, ובשביל שיהיה סיפור טוב צריך עלילה, וצריך נארטיב. מי שהוביל את הקמפיינים של דרוס ודקור היו צעירים פלסטינים משועממים ומובטלים, בלי מעורבות של חמאס או התנועה האיסלמית. אבל ברגע שזה תפס, חמאס והתנועה האיסלמית קפצו על העגלה וניסו באמצעות המומנטום הזה להוציא אנשים לרחובות. כלומר שתי התנועות מזהות שקורה משהו באופן ספונטני, ומנסות לחבר בין הקצוות וליהנות מהמצב.

אל-מוניטור: איך הן עושות את זה?

פרלוב: הן לוקחות את מה שהילדים עושים ומלבישות על זה מטרות שאפשר להזדהות איתן. כאן נכנס לתמונה רעיון אל-אקצה יחד עם התזמון של החגים. התנועה  האיסלמית בנתה קמפיין שמשמעות שמו בעברית היא "לא תחולק". הכוונה הייתה להתסיס את השטח באמצעות ההאשמה שישראל מחלקת את המקומות הקדושים, כמו שחילקו את אזורי התפילה בחברון ואת מסגד איברהימי (מערת המכפלה). הייתי אומרת שכמו שהמילה "שואה" מעלה אצלנו אסוציאציות מסוימות ומניעה אותנו לפעולה, כאן קמפיין ה"לא תחולק" מעורר את הציבור המוסלמי ומעלה אצלו אסוציאציות שליליות. הציבור המוסלמי שנחשף לקמפיין הזה בטוח שישראל הולכת לחלק את הר הבית.

אל-מוניטור: אילו ערים הן המוקד של הקמפיינים האלה?

פרלוב: הקמפיינים יצאו מרמאללה, טול כרם ושכם. קבוצה של צעירים מהתנועה האיסלמית מפיצה את הרעיונות מתוך האוניברסיטאות. בהמשך, בחמאס רואים שזה תופס, ועולים על הגל. הם יוצאים בקמפיין "לפקודתך אל אקצה". התוצאה הייתה שגם חמאס וגם התנועה האיסלמית מסגרו את התופעה. מה שקרה אחר כך זה שמדינת ישראל וכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית החליטו לפעול נגד הקמפיינים האלה ברשת, מתוך מחשבה שמדובר בקמפיינים מסוכנים. כתוצאה מכך החל גל מעצרים באוניברסיטאות - שיתוף פעולה ביטחוני בין ישראל לרשות שיצר תסיסה גדולה בקמפוסים. כדור השלג המשיך להתגלגל, כאשר במחאה על המעצרים הוקמו מעין משמרות מהפכה של ילדים בתוך מחנות הפליטים, שתפקידם היה להתריע בלילות אם כוחות הבטחון מגיעים לעצור צעירים. היה כעס גדול שהורגש היטב גם ברשת, וזו לדעתי הסיבה לגל הטרור האחרון.

אל-מוניטור: אז זו לא אינתיפאדה?

פרלוב: כפי שאנחנו יודעים מהעבר, דבר גורר דבר, ואתה לא תמיד יודע לאן זה יוביל. הרשת מתחילה לגעוש ולסעור, וכל ילד עזתי כותב ברשת "האינתיפאדה החלה" או "אינתיפאדת ירושלים". זה יוצר באזז, וזה קורה ללא הפסקה, מבוקר עד ליל. למי שחי ברשת, והצעירים הפלסטינים הם כאלה, זה נראה כאילו האינתיפדה התחילה. הם הרי לא יכולים לצאת כי הכל סביבם סגור, והם בטוחים שיש אינתיפאדה. מהבחינה הזאת הרשת שברה את הסגר. כי ברשת אין גבולות, ומה שצריך להתפרץ ימצא את הדרך והמקום. זו הסיבה לכך שאנו רואים תסיסה בקרב ערביי ישראל. כי כאן זה אפשרי.

אל-מוניטור: אם לא אינתיפאדה, אז מה זה?

פרלוב: כל אירוע מתגלגל הוא אירוע שלא יודעים מה יהיה בקצה שלו. אם אנו מסתכלים בפרספקטיבה של שנה מאז צוק איתן, אז אנחנו בהחלט יכולים להגיד שהציבור הפלסטיני לא מעוניין לשלם את מחיר האינתיפאדה. חמאס לא רוצה את זה עכשיו, וברחוב אנחנו לא רואים את המאסות, את המספרים הגדולים. מה שכן, חמאס מנסה כבר תקופה ארוכה להדליק את מזרח ירושלים והגדה. להערכתי, השיא מאחורינו, אם כי חמאס ימשיכו לנסות להדליק את השטח.

אל-מוניטור: ואבו מאזן?

פרלוב: הוא כבר מזמן איבד את הליגיטמיציה. מבחינת הצעירים הוא משתף פעולה עם הישות הציונית. גם חמאס מתדרדרת מבחינת לגיטימציה בציבור הצעיר, שהולך ומקצין, וכך הכאוס שם גדל. אנחנו הרגנו את ההנהגות, ומה שיש עכשיו זה תמנון עם המון זרועות ובלי מוח. המון ילדים בלי הנהגה, שאין סיכוי להשתלט עליהם. לדעתי זה יתעייף, כי אין לזה מטרה.

באופן כללי ניתן לומר, שזו תהיה מנת חלקנו כל עוד יש כיבוש וכל עוד ננסה לשמר את הסטאטוס קוו. לא יהיה כאן שקט. הרשת מאפשרת להוריד את כל המחסומים, וכשמדובר בצעירים בני 15, הם גם לא זוכרים את האינתיפאדה השנייה וההנהגה לא משפיעה עליהם. הנתק בין הצעירים להנהגות הוא מוחלט ולכן מחוות לא ירגיעו את המצב לדעתי.

אל-מוניטור: איך עובדים הקמפיינים בעזה?

פרלוב: אין עזתי שאין לו טלפון דור 3. אני תמיד אומרת שאי אפשר להרוג את האינטרנט. הרשת עובדת כמו מוטציה: אתה סוגר משהו - עמוד פייסבוק למשל - ומשהו אחר נפתח במקום. תורידו עשרה עמודי טוויטר - ויצוצו עשרים. מדובר באוכלוסייה מאוד מאוד צעירה: בעזה יש 1.8 מיליון תושבים, וכ-50 אחוז מהם מתחת לגיל 25. מתוכם כ-40 אחוז הם מובטלים. זהו חומר נפץ, ואפשר להבין איך הרעיונות רצים שם ברשתות עד שהם גוררים צעירים לפעולה אקטיבית ממש של דקירה.

אל-מוניטור: איזה פתרון היית מציעה להרגעת המצב?

פרלוב: לחשוב אחרת. למשל, לבקש מהבן של מלך ירדן חוסיין בן עבדאללה בן העשרים שיצלם קליפ עם מסר מרגיע, שיסביר שישראל לא הולכת לחלק את אל אקצה. חוסיין בן עבדאללה נחשב לכוכב הרשת הגדול ביותר בקרב צעירים פלסטינים, הוא הרי גם חצי פלסטיני והוא בגיל של אותם צעירים וחלק מהם. למה שיעשה זאת? מכיוון שהמהומות עשויות להתפשט לירדן, ובכך הוא עוזר לאבא שלו.

הדבר השני שאפשר לעשות זה לייצר מקומות עבודה עבור הצעירים, במקצועות שהם טובים בהם. כל מה שקשור לדיגיטציה של המערכות השלטוניות הפלסטיניות למשל, אפשר למחשב את הכל. הילדים האלה מוכשרים מאוד וצריך לתת להם תקווה. מי שלא משועמם ויש לו עבודה ומשכורת, יש לו מה להפסיד. 

More from Mazal Mualem

Recommended Articles