דילוג לתוכן העיקרי

האם המעצמות ימנעו את פינוי הכפר סוסיא?

המנגנון האדיר של המעצמות הגדולות הוכיח בווינה כי הוא מסוגל לנצל את כוחו כדי לפשר, לגשר ולבנות. עכשו המנגנון הזה יכול להתפנות לפירוק הפצצה המתקתקת בדרום הר חברון.
Palestinian man Jihad Nuwaja stands next to a tent in Susiya village, south of the West Bank city of Hebron July 20, 2015. Sitting under a fig tree to escape the searing sun, Nuwaja looks out on the only land he knows - the dry expanse of the Hebron hills in the southern West Bank. Within days, his home is set to be demolished and he, his wife and 10 children expelled.   REUTERS/Mussa Qawasma      TPX IMAGES OF THE DAY      - RTX1L1EB

העיתוי שבו השמיע דובר מחלקת המדינה, ג'ון קירבי, את עמדתה של ארה"ב בנוגע לכפר הפלסטיני הקטן סוסיא, חשוב לא פחות מאשר תוכנה. זה קרה ביום חמישי (16 ביולי), כשהממשל האמריקאי יצא מגדרו כדי להנמיך את גובה הלהבות בין וושינגטון לירושלים, בעקבות הסכם הגרעין עם איראן. בשעה שתשומת הלב של העולם הייתה נתונה להשלכותיו של ההסכם שנחתם בוינה על יחסי ישראל- ארה"ב, דובר מחלקת המדינה בא לתדרוך כשהוא מצויד בהצהרה תקיפה על ההשלכות מרחיקות הלכת שעשויות להיות להריסת בתים בכפר סוסיא שבדרום הר חברון.

קירבי הבהיר כי השלכותיה של ההתגרות הישראלית בתושבי סוסיא יחרגו מעבר להשפעת ההריסות על התושבים והמשפחות שייפגעו. הוא ציין שהגירוש והפקעת האדמות בסוסיא בולטים במיוחד לנוכח הפעילות ההתנחלותית המתרחשת באותו אזור.

שעות אחדות קודם לכן השתמשה ממלאת מקום הקונסול הכללי של ארצות הברית בירושלים, דורותי שייה, במילים דומות. גם היא הפצירה ברשויות הישראליות להימנע מהריסת בתים בכפר. המסרים הפומביים החריפים הללו הופכים את פרשת סוסיא למבחן ראשון של יחסי החוץ של ישראל, בעידן פוסט משבר הגרעין עם איראן. על פי מידע שהגיע לארגוני זכויות אדם בישראל ובשטחים, במינהל האזרחי לא המתינו לסוף חודש הרמדאן, וחילקו בשבוע שעבר צווי הריסה ל-37 מבנים. הם מתכננים לממש את הצווים לפני מועד הדיון בבג"ץ בערר שהגישו הפלסטינים והארגונים, אשר נקבע ל-3 באוגוסט.

גם בבירות באירופה נשואות עיניים מודאגות אל הדחפורים החונים במבואות הכפר הזעיר, שאיתרע מזלם של תושביו להיקלע לאזור C שבשליטה ישראלית מלאה. לפני פחות משלושה שבועות (29 ביוני) סיפר שגריר האיחוד האירופי בישראל, לרס פבורג אנדרסן, כי מדי חודש מדווחת הסוכנות ההומניטרית של האיחוד על בין חמישה לשבעה מיזמים שהוקמו במימונה ברחבי אזור C ושנהרסו בידי ישראל. "מדובר בכספי משלמי המסים האירופי", אמר השגריר במפגש שיזם מכון ון ליר בירושלים בסוגיית סוסיא. השגריר הדגיש כי הסיוע האירופי אינו משחרר את ישראל מחובתה, על פי החוק ההומניטרי הבינלאומי, לדאוג לאיכות חיים סבירה של האוכלוסיה הפלסטינית. הוא הזכיר כי אזור C מקיף כ-60 אחוז משטחי הגדה ולכן הוא מהווה מפתח להקמתה של מדינה פלסטינית.

על פי נתוני האיחוד האירופי, אמר פבורג אנדרסן, בשנים האחרונות חלה עליה בממדי ההריסות באזור (זאת בנוסף להריסות נרחבות בכפרי הבדואים בתחומי ישראל). לדבריו, התופעה נובעת מהשיעור הזעום של היתרי הבנייה שישראל מעניקה לתושבי הכפרים הפלסטינים הפזורים באזור C. "אם אנשים היו יודעים היכן הם יכולים לבנות", אמר, "זה היה מונע בנייה ללא היתר וצווי הריסה".

אנדרסן הוסיף כי מתאם הפעולות בשטחים, יואב (פולי) מרדכי, שותף לדעה שהדרך הנאותה להתגבר על הבעיה היא הכנת תוכנית אב ישראלית-פלסטינית לתכנון פיזי, שתאפשר לתושבים הפלסטינים לבנות באופן חוקי ומסודר. "למרבה הצער", הוסיף הדיפלומט הדני, "התוכנית נלקחה בת ערובה למשברים בין ישראל לפלסטינים, כמו התלונות שהרשות מגישה נגד ישראל בארגונים בינלאומיים". כמו הדוברים האמריקאים, הוא לא שכח לציין כי במקביל להריסת בתיהם של פלסטינים, ההתנחלויות נוטלות עוד ועוד שטחים נרחבים לבנייה או לצרכי ביטחון.

אפשר להעריך שנתניהו לא משתוקק לפנות את מסכי הטלוויזיה מראיונות על מצב זכויות האדם באיראן לתמונות של דחפורים ישראלים הורסים בתים של פלסטינים קשי יום. אבל גם אם ראש הממשלה היה אולי משתכנע שעליו לחפש יציאת חירום מהפרשה, הרי שבדרך החוצה צפויות לו לא מעט מהמורות. מצד אחד, הקהילה הבינלאומית לוחצת עליו לעצור את הדחפורים. מנגד, נתניהו הוא בן ערובה בידי המתנחלים ושליחיהם בצמרת הליכוד והבית היהודי. הם לא יניחו לו עד שימחק את הכפר שתקוע למתנחלי דרום חברון כעצם בגרון. באגף הימני של האופוזיציה, בסיעת ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן, יעשו מטעמים מכניעה לשמאל.

במשוואה הזאת חסר מרכיב חשוב - האופוזיציה משמאל. המחנה הציוני שוב השאיר את מרצ לבדה מול הימין. השתיקה של מפלגת האופוזיציה הראשית בפרשת סוסיא מתווספת להיעדרות חבריה מההצבעה על חוק ההזנה בכפייה של אסירים ביטחוניים, להצבעתה בעד חוק האזרחות שמפרק משפחות פלסטיניות, לתמיכתה בסיכול משט פעילי השלום לעזה ובתחרות עם נתניהו על ניגוח ההסכם עם איראן.

גם הפעם מרצ נותרה המפלגה הציונית היחידה שחשה לעזרתם של העשוקים. גם הפעם קומץ פעילי שלום ישראלים, ובראשם אנשי ארגון תעיו"ש ("חיים ביחד", בערבית), בצלם ורבנים למען זכויות אדם, עומדים לצדם של האנשים המוחלשים ביותר מקרב האוכלוסייה הפלסטינית הכבושה. יחידי סגולה, כמו הפרופסור דוד שולמן, משמשים קול לרועי צאן ועובדות אדמה אל מול המשרדים הממוזגים של הממשל בוושינגטון ומטה האיחוד האירופי בבריסל.

בספרו תקווה מרה, מיומנו של פעיל תעאיוש (2006-2002) מספר חבר האקדמיה הלאומית למדעים וחתן פרס א.מ.ת היוקרתי, שהוא  וחבריו ליקטו כדורי רעל שהמתנחלים פיזרו כדי להרוג את העזים והכבשים של תושבי הר חברון, שתלו עצי זית במקום אלה שהמתנחלים גדעו, איפשרו לאיכר לחצות את המטרים הספורים עד לבאר שלו, והביאו שמיכות ליושבי המערות. "שתי תנועות לאומיות חסרות מעצורים שרויות בסכסוך, רחוב אחר רחוב, בית אחר בית", כתב שולמן. "צד אחד חזק מהשני עשרת מונים, אך לא נדיב ממנו. הוא מנצל שוב ושוב לרעה את כוחו - המנגנון האדיר של מדינה וצבא ומערכת משפט - כדי לנשל, לאיים, להפקיע, לשלוט, להרוס".

המנגנון האדיר של המעצמות הגדולות הוכיח בשבוע שעבר בווינה כי הוא מסוגל לנצל לטובה את כוחו כדי לפשר, לגשר, לשקם ולבנות. עכשו המנגנון הזה יכול להתפנות לפירוק הפצצה המתקתקת במרומי הר חברון.