מערכת הביטחון: לקבל את ההצעה האמריקאית

רגע מביך במיוחד נרשם כשיצחק הרצוג וציפי לבני פגשו ביום חמישי [16 ביולי] את שר החוץ הבריטי פיליפ האמונד, שהגיע לביקור קצר בישראל. הרצוג ולבני, מנהיגי "המחנה הציוני", סיעת האופוזיציה הראשית לממשלת נתניהו, הנחיתו על האמונד סידרה של טענות ושאלות באשר לבקיעים השונים והחסרונות הרבים (לדעתם) של ההסכם בין איראן למעצמות. האמונד ענה להם תשובות מפורטות. ואז הגיעו לשמו של קאסם סולימאני, הגנרל שמפקד על "כוח אלקודס" של משמרות המהפכה, הכוח שפועל מחוץ לתחומי איראן במה שמכונה בטהרן "הפצת המהפכה". בישראל נתפס "כוח אלקודס" כמכשיר הפצת הטרור העיקרי של טהרן. "איך יכול להיות שאתם מסירים מעל האיש הזה את הסנקציות?" שאל הרצוג, והתכוון לעובדה, שהדהימה רבים בישראל, ששמו של סולימאני נכלל ברשימת 32 הבכירים האיראנים שנכללים בנספח להסכם כמי שההגבלות שהוטלו עליהם עד עכשיו – אינן עוד.

"זה לא אותו סולימאני", אמר האמונד.

הרצוג ולבני לא האמינו למשמע אזניהם. שר החוץ הבריטי לא יודע שההסכם עליו חתם מול איראן כולל את הסרת הסנקציות ממפקד "כוח אלקודס".

במסיבת העיתונאים שאחרי החתימה על ההסכם, התעלם ג'ון קרי מאותה שאלה, בעוד שר החוץ האיראני זריף הכחיש כי מדובר באותו סולימאני. לדברי הרצוג, בירור שנערך מול האמריקאים הבהיר שזה אותו סולימאני. להגנתם אמרו גורמים אמריקאים, כי הסנקציות הבינלאומיות אכן יוסרו מסולימאני, אך לא הסנקציות האמריקאיות. "הוא יישאר בכל הרשימות השחורות שלנו", אמרו.

בישראל, העובדה הזו לא ניחמה אף אחד. "הפשרתו" של מחולל הטרור מספר אחד של איראן, סולימאני, הפכה בישראל לעובדה שמסמלת יותר מכל דבר אחר את הנאיביות והסכנות הגלומות בהסכם ההיסטורי בין איראן למעצמות.

ביקורו של האמונד בישראל נערך יממה לאחר שאמר, מול המצלמות, שהוא מניח ש"ישראל אינה מעוניינת בשום הסכם עם איראן" וכי "ישראל מעוניינת בעימות מתמשך". מסיבת העיתונאים המשותפת שלו עם נתניהו הפכה לדו-קרב מנומס למחצה של שאלות ותשובות שהדגימו, למרות החיוכים והג'נטלמניות המלאכותית, את עוצמת המתח בין הצדדים. ישראל מצאה את עצמה, יחד עם בכירי המפלגה הרפובליקנית בארה"ב, מול כל העולם. לזכותו של האמונד ייאמר שהוא פסע לתוך גוב האריות ללא חשש וענה לעקיצותיו הפומביות של נתניהו בעקיצות משלו, כל זה מול המצלמות והמיקרופונים. השניים הבטיחו להמשיך את הוויכוח בתוך החדר וכך אכן היה.

הסיפור שפורסם כאן לראשונה לפני שבועות ארוכים [12 במאי] על הסירוב הישראלי להיכנס למשא ומתן על "חבילת פיצוי ותיאום אסטרטגי" עם ארה"ב יצא השבוע לאור והפך לשיחת היום על הציר בין וושינגטון לירושלים. סוזן רייס אישרה השבוע את הפרסום ההוא בקולה, וציינה שהאמריקאים כבר פנו בהקשר הזה לירושלים לפני כמה שבועות ונענו בשלילה. פולו-אפ מפורט פורסם השבוע גם ב"הארץ".

לאחר הסירוב הישראלי הראשון, חזרו האמריקאים השבוע והציעו לישראל שוב את אותה ההצעה ,הפעם בקולו של הנשיא אובמה, בשיחת הטלפון המתוחה ונטולת ההסכמות שקיים עם נתניהו לאחר השגת ההסכם. מצב כזה לא היה מעולם בין שתי בעלות הברית הוותיקות הללו: הפרה רוצה להיניק אך העגל הסרבן לא רוצה לינוק.

במערכת הביטחון הישראלית ישנם רבים שסבורים שישראל צריכה לקבל את ההצעה האמריקאית, להפסיק את המאבק הפומבי העיקש וחסר הסיכוי נגד אובמה ולהתחיל לבנות את "היום שאחרי". ההערכה בצה"ל וגם בזרועות ביטחון נוספות בישראל היא שהסכם הגרעין לכשעצמו אינו נורא, והוא אכן דוחה את התגרענות איראן בעשר עד 15 שנה לפחות.

הבעייתיות של ההסכם טמונה בכל שאר האלמנטים, ובעיקר בהפיכתה של איראן לחלק מהפתרון, במקום חלק מהבעיה. חלק ממאות המיליארדים שיוזרמו לאיראן, אומר גורם צבאי בכיר, ימצאו את דרכם לטרור באופן ישיר. לדברי הגורם, בעשור האחרון הלכה טהרן וקיצצה את התמיכה השנתית שהעניקה לחיזבאללה. בחמש השנים האחרונות התמיכה הזו קוצצה בעשר עד 15 אחוז בשנה. לדברי הגורם, כעת המיליארדים יחזרו לזרום לכל זרועות הטרור האיראניות על פני כדור הארץ, בהבדל משמעותי: זה יהיה לגיטימי. איראן קיבלה, בעצם, רישיון להרוג. מי שיישאו בתוצאות, אומרים בצה"ל, הן בעלות בריתה הקודמות של ארה''ב באזור, ובעיקר ישראל. את החשבון הסופי, אומרים במערכת הביטחון, אנחנו נשלם.

במצב הדברים, היו שמחים בצה"ל להעביר את הוויכוח עם ארה"ב לפסים פרקטיים יותר ולתרגם אותו להגדלת סיוע, שיתוף פעולה והסכמות אסטרטגיות. נוכח ההתעקשות של נתניהו לא לנהל משא ומתן עם האמריקאים על פיצוי, בצבא פתחו בעבודת מטה חשאית בנושא.

"יש הרבה מה לעשות בתחומים האלה", אמר השבוע בכיר במשרד הביטחון בדיון סגור, "החל מהגדלת הסיוע הצבאי השנתי למשך עשור, דרך הפשרת אספקה של מערכות שישראל לא קיבלה עד עתה, ועד עיגון שיתוף הפעולה המודיעיני והעמקתו ואשרור הגיבוי הגורף שארה"ב מעניקה לישראל בחזית המדינית".

דבר נוסף שישראל צריכה לעשות, אומרים במערכת הביטחון, הוא להגיע עם האמריקאים לשורה של הסכמות ותיאומים לגבי העתיד, ובעיקר רשימה ארוכה ומפורטת של סוגיות "מה אם". למשל, איך תוגדר הפרה איראנית של ההסכם הסופי, מה תוכל ישראל לעשות במקרה כזה, באיזה מצב תוכל ישראל לדרוש החזרת הסנקציות על איראן, באלה תנאים תוכל ישראל לפעול להגנה עצמית, ועוד שורה ארוכה של הסכמות ותיאומים הנדרשים בעקבות המצב החדש.

נתניהו, כאמור, לא מעוניין בשלב הזה לשמוע על מגעים מהסוג הזה. בשיחות סגורות אומר ראש הממשלה, שאין לו כוונה לקבל שלמונים תמורת ההסכם הזה וכי "אין שום פיצוי, בכסף או באמצעים, שיכול להיות שווה ערך לתהליך הפיכתה של איראן למעצמת סף גרעינית". נתניהו דוחה בשאט נפש את הביקורת שנמתחת עליו במערכת הפוליטית הישראלית, וטוען שישראל השפיעה מאוד על המשא ומתן, על הטלת הסנקציות, על העלאת הנושא האיראני לראש סדר היום, וכי הוא אינו מתחרט על שום עמדה או פעולה שנקט בחודשים האחרונים.

וונדי שרמן, הנציגה הבכירה ביותר של הממשל האמריקאי למשא ומתן הגרעין, דווקא גיבתה את טענותיו של נתניהו, כשאמרה ביום חמישי [16 ביולי] בשיחה סגורה עם עיתונאים ישראלים שהסיוע הישראלי במהלך המשא ומתן היה קריטי להצלחתו. שרמן כיוונה בעיקר למומחים ישראלים שסייעו להגיע להסכמות, בעיקר בכל הקשור לכור המים הכבדים באראק ולסגירתו של המסלול הפלוטוגני האיראני. המחמאות הללו לא עשו על נתניהו רושם. הוא מתארגן עכשיו לקרב הבלימה האחרון על גבעת הקפיטול.